פישר שוב הקדים את כולם

כמו ב-2008, גם הפעם פישר הוא ראשון הנגידים במערב, שמבשר על שינוי במגמה

בימים העליזים של 2010, כשנראה היה כי סכנת המיתון העולמי הולכת ונעלמת, סטנלי פישר היה לנגיד הראשון של מדינה מתועשת אשר חזר למסלול של העלאת הריבית. נגיד בנק ישראל החליט כי הסכנה העיקרית במשק הישראלי היא של התחממות יתר, כאשר ברקע החלו להישמע גם דיבורים על בועה בתחום הנדל"ן.

באופן לא מפתיע, פישר הוא הנגיד הראשון, מבין הנגידים של המדינות המתועשות, אשר חזר והוריד את הריבית, כאשר ברקע החשש שהולך וגובר מפני האטה בעולם. במובן זה התנהגותו של פישר החודש מזכירה מאד את האופן שבו הוא התנהג בתחילת 2008, כאשר החלו להתפשט החששות מפני מיתון, ומפני משבר פיננסי.

מה שמפתיע, במקצת, בהחלטת הנגיד להוריד את הריבית ב-0.25%, היא העובדה שהנתונים המקרו כלכליים של ישראל העניקו לו, לכאורה, מרחב תמרון רב יותר ואותתו שיש ביכולתו להמתין ולא להוריד ריבית. כך, למשל, נתוני הצמיחה של ישראל טובים הרבה יותר מאלה של משקים מפותחים אחרים. גם לאחר שמביאים בחשבון את ההאטה הצפויה, התחזית של בנק ישראל היא של צמיחה בשיעור 3.2%, לעומת גידול אפסי או שלילי באירופה וארה"ב.

גם נתוני האינפלציה ונתוני שער החליפין העניקו לפישר את היכולת לדחות את הורדת הריבית, לו רצה לפעול כך. האינפלציה עדיין גבוהה יחסית, ובמקרה הטוב ביותר הציפיות מדברות על שיעור אינפלציה שנתית של 2%, באמצע טווח היעד של הממשלה. גם שער החליפין של השקל החל לטפס בשבועות האחרונים, לרמות של כ-3.7 שקלים לדולר, כך שפישר לא היה צריך להתמודד עם יבוא הון לטווח קצר.

למרות כל אלה, פישר החליט כי אין הוא יכול להמתין עם הורדת הריבית, ובכך אותת שמבחינתו, העולם וישראל עלולים לחזור שלוש שנים לאחור לשנת 2008, כאשר חששותיו אומתו לאחר קריסת ליהמן ברדרס.

הקבלה מטרידה

ההקבלה בין שתי התקופות היא זו שצריכה להטריד, במיוחד כאשר משווים את התבטאויות הנגיד באותה תקופה לאלה של היום. הדמיון גדול מדי, על כן לא ניתן לפסול את האפשרות שפישר ישוב ויוריד את הריבית אם יגבר הסיכוי למיתון.

אלא שצריך להביא בחשבון את הניסיון שפישר והמשק הישראלי רכשו במהלך השנים האחרונות. למעשה, הנגיד יודע שכלכלת ישראל צלחה בהצלחה לא קטנה את המשבר ההוא, והוא הפיק, ככל הנראה, לא מעט מסקנות מהשנים 2008 ו-2009.

יש להניח כי דעתו זו רק התחזקה בעת שהותו בכינוס השנתי של קרן המטבע הבינלאומית. המגע הבלתי אמצעי עם הפחד והמועקה אשר מאפיינים את הכלכלה הגלובאלית, מן הסתם חיזקו אצלו את התחושה כי צריך להכין את ישראל לתקופה של חוסר יציבות, שעלולה להפוך לתקופה של מיתון גלובלי.

סביר להניח כי הנגיד בוחן באופן רצוף, הן את מצבם של הבנקים המקומיים והן את מצבו של התקציב. אלה היו, לדעתו, המפתח להצלחה לפני שלוש שנים, והם שצריכים להיות הבסיס ליציבות המשק גם אם יתרחש הגרוע מכול באירופה. הלימות ההון, הנזילות בבנקים והאיתנות התקציבית, יהיו הגורם שאמור לאפשר לישראל להתמודד עם איומים על הצמיחה המקומית. הורדת הריבית יכולה לסייע, לדעת פישר, רק אם שני אלה מובטחים.