איך ניתן להגן על קניין רוחני שהוא נחלת הכלל?

עו"ד וונד ונדלנד, מנהל החטיבה ל"ידע מסורתי" בארגון הבינלאומי לקניין רוחני WIPO, מסביר

בטקס הפתיחה של המונדיאל האחרון, שהתקיים בדרום-אפריקה אשתקד, הופיעה הכוכבת הבינלאומית שאקירה. בפני קהל של מיליארדים שרה הזמרת שיר שהפך מיידית ללהיט, "וואקה וואקה". אלא שבהמשך התעוררו טענות שלא מדובר בשיר מקורי אלא בעיבוד שלה לשיר עם קמרוני. לא שיש אדם אחד ששאקירה יכולה להגיע עמו להסדר תשלומים: זכויות הקניין הרוחני על השיר הן מה שמכונה "ידע מסורתי" - והטיפול בזכויות על ידע כזה הוא המקבילה הנוכחית למונח "צדק חברתי" בעולם הקניין הרוחני.

"לגבי ידע מסורתי וביטויים לפולקלור, רוב מדינות המערב רואות אותם כנחלת הציבור", אומר בראיון ל"גלובס" עו"ד וונד ונדלנד מדרום-אפריקה, מנהל החטיבה ל"ידע מסורתי" בארגון הבינלאומי לקניין רוחני (WIPO), שהגיע אמש (א') לביקור בישראל לצורך כנס בינלאומי בנושא קניין רוחני, המתקיים היום (ב') ומחר (ג') בקריה האקדמית אונו. "יש מדינות אפריקה שמסכימות עם הגישה הזאת, ואחרות המגינות על פולקלור בחוקים שלהן. למעשה, אין הרבה דוגמאות מוצלחות של יישום החוקים הללו. מדינה שהתקדמה בנושא זה לאחרונה בחקיקה היא ניו-זילנד, שעידכנה את חוק סימני המסחר שלה, כדי שלא יירשמו סימני מסחר שיעליבו את העם המאורי. זה מעניין, אבל לארה"ב יש מאגר מידע עם מטרה דומה".

- למה אתה מציין זאת כמעניין?

"מכיוון שהחקיקה בארה"ב אינה מגינה על ידע מסורתי באופן כללי, אבל יש מנגנון מסוים, שמטרתו להגן מפני רישום סימני מסחר, המבוססים על ידע מסורתי מהשבטים הילידים האמריקניים. יש עוד מדינות שיש להן חוקים מודרניים, אך צעירים - פרו, דרום-אפריקה, שעומדת להעביר חוק חדש, ומדינות אפריקה מסוימות".

מורשת תרבותית

ארגון WIPO שייך לאו"ם ועוסק בנושאי קניין רוחני. "כארגון אנו מתעסקים עם 3 דברים", מסביר ונדלנד, "אנו מסייעים ליצירת נורמות בין המדינות החברות, אנו בונים יכולות במדינות מתפתחות, ואנו מציעים שירותים למגזר הפרטי למטרת הגשת בקשות לפטנטים, סימנים רשומים ועוד. זה הארגון היחידי העוסק בקניין רוחני באופן בלעדי.

"התחום הקרוי 'ידע מסורתי' מכיל 3 סוגיות שונות: ידע בנוגע למגוון ביולוגי, ביטויים לפולקלור ומקורות ביולוגיים. 3 הסוגיות הללו מעלות אתגרים למערכת הקניין הרוחני הקונבנציונלית. אנו מסייעים ביצירת משא-ומתן בינלאומי בין כל מדינות החבר, נותנים הכשרה ובניית יכולות".

- ספר לי על הבעיות הייחודיות של תחום הידע המסורתי.

"מערכת הקניין הרוחני הקונבנציונלית מגינה על המצאות מקוריות ורעננות של אנשים, כדי שניתן יהיה למסחר אותן ולהפיצן. זה איזון בין האינטרס הציבורי, שיהיו חומרים שהם בנחלת הציבור, לבין האינטרסים של הממציאים לזכות בתגמול על השקעתם. זכויות קניין רוחני נוטות לפוג אחרי זמן מסוים.

"ידע מסורתי מתאפיין בכך שהוא אף פעם לא נוצר להפצה מסחרית. מדובר על ידע שהוא חלק מהמורשת התרבותית של עמים ילידים. ייתכן שיש לזה אופי קדוש עבורם. זה חלק משמעותי בזהות שלהם, מי שהם. זה גם מכיל ידע לגבי המגוון הביולוגי, חקלאות, בריאות, ידע רפואי וגם תרבות עממית -ריקוד, מוזיקה, אמנות.

"מערכות הידע הללו מתאפיינות בכך שאין אדם יחיד שניתן לייחס לו את היצירה ולכן גם לא את הבעלות. הרצון הוא שהם יוגנו לעד. לכן, יש אי-התאמה מיידית בין מערכות הידע המסורתי והצרכים של עמים ילידים - לבין מערכת הקניין הרוחני המערבית הפורמלית וצורכי הממציאים".

רפואה שבטית

הדוגמה המקובלת לשימוש בידע מסורתי לצרכים מסחריים מערביים היא בתחום הרפואה השבטית. "במקום הקרוי סאן-גורמה יש מרפא שבטי", מספר ונדלנד, "ויש לו ידע לגבי תכונות של צמח, שאם מועכים ומערבבים אותו עם משהו אחר, זה עוזר להילחם בדלקות בטן. הידע על הכנת הצמח ותכונותיו הוא בעל עניין לחברות פרמצבטיות, שיש להן טכנולוגיות שאין לשבטים הילידים. יש להן טכנולוגיות מודרניות לנתח באופן מלא את תכונות הצמח ואולי גם לערוך ניסויים קליניים ולדעת כיצד לייצר ממנו חיסון, או תרופה או שיטת אבחון. הבעיה היא שהידע נמצא בנחלת הציבור, אך על ההמצאה שנובעת מהתהליך ניתן להוציא פטנט במערכת של הקניין הרוחני".

- מבחינת צדק, לשבט מגיע חלק מהתמלוגים מההמצאה שנובעת מהידע המקורי?

"יש כאן מספר שאלות. הראשונה - האם לחברה דרושה הסכמה מראש ומדעת מהשבטים הילידים, לפני שמשתמשים בידע - יש שיגידו כן ויש שיגידו לא; השאלה השנייה היא אם החברה משתמשת בידע, האם צריך לדרוש חובה להכיר במקור הידע, כך שהחברה תוכל להשתמש בידע, אך במקביל להצהיר שקיבלה השראה, נניח, משבט כלשהו בדרום-אפריקה; הסוגייה השלישית היא האם צריך להיות שיתוף ברווחים - האם הילידים צריכים להרוויח כלכלית ממה שנבע מהידע".

- וזה עובד במציאות?

"החברות המסחריות טוענות שלא ניתן לעבוד בתנאים, שלפיהם חובה לקבל אישור לפני ומדעת; שהן לא יודעות ממי לבקש את האישור ולא יוכלו להתקדם, אם צריך כל פעם לרוץ לקבל הסכמה. ניתן לחיות עם הכרה, אבל שיתוף ברווחים? איך מעריכים את הערך של התרומה הקטנה יחסית של העמים הילידים במוצר הסופי, שעלה מאות מיליונים ולפעמים מיליארדי דולרים. הערך הכספי של התשומה של העמים הילידים יחסית קטן".

בעלות של קבוצה

- ומהי עמדת WIPO?

"יש דעות שונות בין המדינות החברות, וכארגון אנו לא דוגלים בדעה מסוימת. אנו מיידעים אנשים לגבי מה אנשים או מדינות אחרות עושים. אנו מקשרים בין אנשים ולא דוחפים דעה מסוימת. זה נושא רגיש. אנחנו מיידעים לגבי האפשרויות הפתוחות להם, ולא דוחפים לכיוון כלשהו".

- מה חשיבות העובדה שידע מסורתי הוא ידע ישן, ושחלף זמן שאולי היה מסיר את ההגנות ממנו בשל התיישנות, אם היה מדובר בידע של אדם מסוים?

"יש תשובות שונות לשאלה זו. מזווית אחת, ידע מסורתי לא תמיד פירושו ידע ישן. הכוונה לידע מסורתי שמיוצר היום, אך בתוך הקשר מסורתי. ידע שמיוצר על-ידי קבוצה, אך לא מייחסים בעלות לאדם כלשהו אלא לקבוצה. יש תחושה שאנשים בודדים הם לא הבעלים, אלא שהם בעלי האמון עבור קבוצתם, העם היליד, וזה מה שמבדיל בין ידע עדכני לבין ידע מסורתי - לא הגיל, אלא הקונטקסט שבו הוא יוצר - והגבלות הקהילה על השימוש בידע".

- בעידן האינטרנט כל אחד בכל מקום בעולם יכול להיכנס ולקבל כל מידע. האם במצב כזה ניתן להגן על ידע שהוא, לפי הגדרתו, משותף בין קבוצת אנשים?

"זו אכן אחת הסוגיות הקשות ביותר, מכיוון שניתן להשיג הרבה מהידע הזה בציבור. ייתכן שהזכויות עליו אינן שייכות לציבור, אך ניתן להשיגו באופן חופשי. בכל זאת, עדיין יש מידע סודי, ואנו אומרים מיד שכדאי לשמור אותו בסוד, ואנו יכולים להגן עליו כמידע סודי.

"אחת הבעיות הגדולות היא בכך שהרבה מהידע כבר תועד על-ידי גורם שלישי, למשל הודפס על-ידי מוזיקולוגים או בספר לימוד, בספריות ובמאגרי מידע. המידע עצמו לא מוגן - אם כי ייתכן שיש זכויות יוצרים על הספר, אך זה לא זכות יוצרים על הידע בתוכו.

"עוד נטען כי הסכמה מראש ומדעת זה תנאי שלא ניתן ליישם בפועל, מכיוון שהידע כבר הופץ. למרות זאת, תיעוד הידע - גם כשזה מאפשר הדפסת הידע, מבלי לקבל את הסכמתם של בעלי הידע המסורתי - התיעוד עצמה יכול לעזור בלהוביל לבעלים. אם בשיטה עתידית, למשל, תהיה חובה לחברה פרטית להכיר במקור הידע או אף לשתף ברווחים, מאגרי מידע וספרי לימוד יכולים לעזור במציאת הבעלים של הידע".

תרופת ההרזיה של שבט הבושמנים

אחת הדוגמאות לשימוש בידע מסורתי על-ידי חברות מסחריות הוא צמח ההודיה, בו השתמש שבט הבושמנים בדרום-אפריקה.

לדברי עו"ד וונד ונדלנד, "שבט הבושמנים שרד שנים רבות. הגברים יצאו לציד באזור מגוריהם, שהוא מאוד יבש, ושרדו על-ידי אכילת צמח בשם הודיה, שיש בו מדכאי תיאבון, כך שלא הרגישו רעב. הוועדה הדרום-אפריקאית למחקר מדעי ותעשייתי - מכון מחקר ממשלתי - הצליחה לבודד את התכונות בצמח שדיכאו את התיאבון ונכנסה להסכם עם חברה באנגליה, שהיה אמור להשתמש בתכונה זו.

"בבוא הזמן חברת פייזר התעניינה ברעיון, מאחר שבמערב זה יהיה תרופת דיאטה עם פוטנציאל לשוק עצום. לא התייעצו עם הבושמנים. כשהם גילו, הם ניהלו משא-ומתן בדיעבד עם הארגון הממשלתי, וסוכם על שיתוף ברווחים, והם גם קיבלו תשלום מראש. לבסוף פייזר הפסיקה את הפיתוח, כי לא היו מרוצים שם מיציבות התרופה".