החליטו לתקוף באיראן. אז מה?

הדיון סביב ההחלטה לכאורה של נתניהו וברק לתקוף באיראן דווקא מבלבל את האויב

בצד הדיון העירני על תקיפה באיראן, מתנהל דיון עירני לא פחות: האם הדיון הציבורי על התקיפה מזיק לעניין? האם הידיעות המתפרסמות על הנושא משרתות את המודיעין של האויב? האם לא רצוי שיהיה אלם תקשורתי בנושא הרגיש הזה?

גם אם השתיקה יפה יותר, מה שלגמרי לא בטוח, זה בוודאי לא ריאלי. בכל זאת, מדובר באחד הנושאים הבודדים שאם אומרים עליו שהוא בנפשה של האומה, זו אינה מליצה. יהיה מוזר אם מדינה דמוקרטית תימנע מלקיים דיון על הנושא החשוב ביותר לגבי עתידה, אולי קיומה. אם על זה לא נדבר, אז מה שווה חופש הביטוי והבעת הדעה?

"החלטה" שאינה החלטה

אז נכון שלפעמים אנחנו מוותרים על החופש הזה למען מטרה חשובה יותר כמו הביטחון הלאומי והאישי שלנו. וכאן צריך להתייחס לשאלת הנזק הנובעת, או לא, מהדיבורים. האם הם פוגעים בביטחון הזה? ניקח לדוגמה את הידיעה שנתניהו וברק כבר החליטו שיש צורך בתקיפה. האם פרסום מידע כזה הוא נכס לאויב?

אני חושב שממש לא. יש כתבות בהן נשפכות המון מלים על כך שתרופה מסוימת מזיקה לבריאות, נגיד. בסוף הכתבה מופיעות רק שתי מילים: "ואולי לא". כלומר, כל מה שקראת עד כאן היה בזבוז זמן, כי אם "אולי לא", אז מה מעניין כל השאר?

אני לא יודע אם נתניהו וברק אכן התכנסו והחליטו, אבל ברור לי שבשלב הנוכחי זה לא מעלה ולא מוריד. מה פירוש "החליטו"? האם קבעו יום ושעה או אפילו תקופה? המקסימום שהם יכולים "להחליט" עליו זה הכיוון, כלומר: אנחנו מחליטים להתקיף. אבל מה זה אומר? אם מחר ישתנו נסיבות ותנאים ה"החלטה" לא תשונה? אם ארה"ב תטיל על כך וטו, עם כל הכרוך בכך, זו לא תהיה סיבה לשינוי כיוון?

דיון מבלבל אויב

מה שקרוי הדיון הציבורי, שהוא בעצם דיון תקשורתי, מתנהל על בסיס ידיעות כאלה. המאפיין את הדיונים האלה הוא שמשתתפיו לא ממש מכירים את העובדות והנתונים. אנחנו לא יודעים מה בדיוק המצב עם הגרעין האיראני, אין לנו יותר ממושג כללי על מצב הגרעין אצלנו. כלומר, הידיעה שלנו, של הציבור, וזה כולל את העיתונאים, מאוד מוגבלת. לכן אי אפשר לדבר על גילויים העלולים לסכן אותנו.

אם האויב אכן עוקב אחר הדיון אצלנו, והוא כנראה עושה זאת, אז זה דווקא יכול להביא תועלת. הרי מה מקבל המודיעין האיראני מדיון כזה? בעיקר דיסאינפורמציה, דברים שיכולים רק לבלבל אותו. אני די משוכנע שהאויב מודע לכך, ולכן הוא לוקח את הדברים המושמעים בעירבון מוגבל.

לכן אנחנו בהחלט יכולים להמשיך לדבר ללא חשש שנגרום נזק כלשהו. במקביל, אנחנו צריכים לקוות שהמנהיגות כן יודעת את העובדות לאשורן, ושבבוא היום היא תדע לשקלל אותן בצורה נבונה ואחראית.