גרוניס - קח דוגמה משמגר

יש לצפות מהשופט גרוניס שיצהיר כי גם אם החוק יתוקן - הוא יסרב ליהנות מפירותיו

בקרוב יחוקק החוק שיבטל את תקופת המינימום בת 3 השנים לכהונתו של נשיא בית המשפט העליון. המטרה המוצהרת של יוזמי הצעת החוק, אנשי הימין הקיצוני, היא לאפשר לשופט אשר גרוניס לכהן כנשיא בית המשפט העליון, שכן ביום פרישת הנשיאה דורית ביניש ייוותרו לשופט גרוניס שנתיים ו-10 חודשים לפרישה.

המניע המוצהר לתיקון החוק, 4 שנים בלבד לאחר שנקבעה בו תקופת המינימום האמורה, מכמיר לב: צר להם לחברי הכנסת על שבשל חודשיים בלבד יימנע מהשופט גרוניס לכהן כנשיא בית המשפט העליון. מותר להניח כי חברי הכנסת מסתירים את המניע האמיתי והפסול לפעולתם: סלילת דרכו של השופט גרוניס לנשיאות בשל השקפת עולמו השמרנית.

אין לתמוה על דרך פעולתם של יוזמי החוק ותומכיו. למדנו לצפות מהם להתנהלות כוחנית, השוברת כללי משחק דמוקרטיים, כל עוד היא משרתת את האינטרסים המיידיים שלהם. האכזבה אינה מהם אלא מהשופט גרוניס, שעד כה מילא פיו מים בעניין זה.

אחד מעקרונות העל במשפט הוא עיקרון שלטון החוק. אחד מעיקרי שלטון החוק הוא כלליות החוק. על החוק להיות כללי במובן זה שלא יחול על אדם ספציפי או על מקרה מסוים, אלא על קבוצה לא מזוהה של בני אדם ועל סוג של מקרים.

אחד מעקרונות הצדק האוניברסליים הוא עיקרון "מסך הבערות". העיקרון, כפי שנוסח בצורה המוכרת שלו על-ידי הפילוסוף ג'ון רולס, קובע כי הסדר צודק הוא הסדר המתקבל מאחורי "מסך של בערות", כלומר ללא שקובעי ההסדר יכולים לדעת מראש כיצד ההסדר ישפיע עליהם או על האינטרסים שלהם.

סותר חזיתית את עקרון שלטון החוק

"חוק גרוניס" (וזה תמיד סימן רע כשחוק נקרא על שם אדם מסוים) סותר את עיקרון כלליות החוק. המטרה המוצהרת של מחוקקיו היא להיטיב עם השופט גרוניס. בהתאם, "חוק גרוניס" לא נחקק מאחורי "מסך של בערות" - אלא בשם אינטרסנטיות בוטה.

אין לצפות לדבר מיוזמי החוק. בהחלט יש לצפות מכבוד השופט גרוניס שיצהיר בצורה ברורה ופומבית כי גם אם החוק יתוקן - הוא יסרב ליהנות מפירותיו ויסרב לכהן כנשיא בית המשפט העליון.

חשוב להדגיש כי "חוק גרוניס" הוא פסול, סותר את שלטון החוק ואת רעיון "מסך הבערות", גם אם נניח כי המניע היחיד והאמיתי לחקיקת החוק הוא לא השקפת העולם המשפטית של השופט גרוניס, אלא לבם הרחום של המחוקקים שנקרע למראה שופט שכה קרוב לנשיאות בית המשפט העליון - אך לפי דרישות החוק אינו כשיר להתמנות לתפקיד. גם כאן מדובר בחקיקה שמטרתה להיטיב עם אדם ספציפי, ושאינה יכולה להיות מוצדקת באמצעות עיקרון כללי של צדק.

המשפט הישראלי עשיר בדוגמאות של חוקים שלא עמדו בתנאי הכלליות של שלטון החוק. "חוק אייזנברג" נועד להקנות הטבות למיליארדר שאול אייזנברג, ולו בלבד. "חוק דרעי" נועד לקצר את תקופת המאסר של דרעי במחצית בגין התנהגות טובה במקום בשליש (גם במחיר שחרור מוקדם של אסירים אחרים).

הרשימה עוד ארוכה ומפוקפקת. אבל אפילו במציאות הישראלית הפרועה, קשה להסכין עם תרחיש בו נשיא בית המשפט העליון יתמנה לתפקידו בסיוע חוק, שסותר חזיתית את עיקרון שלטון החוק ואת עיקרון "מסך הבערות".

בשנת 2009 כתב הנשיא בדימוס מאיר שמגר את הדברים הבאים: "בשעתו ניסו לדבר אתי לקראת הארכת הכהונה מעבר לגיל 70, אבל לא הסכמתי. ראיתי בכך פגם. בוודאי לא הסכמתי שתיקון החוק יהיה אד-פרסונם".

הנשיא שמגר התנגד בגלוי לתיקון חוק שנועד להארכת כהונתו כנשיא בית המשפט העליון. יש לקוות כי השופט גרוניס ינהג בצורה דומה - ובכך ימתח קו מפריד בין היושרה שמצפים למצוא בקרב שופטי העליון לבין היעדר היושרה של חברי הכנסת חסרי התקנה.

הכותב הוא מרצה בבית-הספא למשפטים ע"ש חיים שטריקס במסלול האקדמי המכללה למינהל.