מדוע דאגה צנעני לדומרני?

האם היא סגרה את הפה הגדול שלה בהוראת עורכי דינה, או בהוראת שלום דומרני עצמו?

למרגול, כידוע, יש פה גדול. יש אומרים: ג'ורה. יש לה קול מאוד אנרגטי, ולא רק בשירה. כשמרגול אמרה שהמחאה הגדולה של דפני וחברותיה היא חארטה בארטה - כולם שמעו. וכשהיא אמרה שלא התכוונה ושהיא בעצם מתה על המחאה - גם כן כולם שמעו. כפי שאמרתי, כשמרגול מדברת כולם שומעים, ומרגול מדברת לא מעט.

לפתע שקטה הארץ

לכן נכנסתי ללחץ כאשר לפתע שקטה הארץ. מאז נתפסה על חם - מרגול דיברה מעט מאוד, אם בכלל. פניה מלאי החיות הפכו לפתע למשקפיים כהות גדולות שתחתיהן זוג שפתיים קפוצות. נדמה שהיא אפילו הפסיקה לפהק.

המחשבה הראשונה הייתה שזו מצוות אנשים מלומדה, כלומר הוראות מעורכי הדין. גם אם היו הוראות כאלה, וסביר שהיו, עדיין לא כל אחד מסוגל למלא אחריהן - במיוחד אם הוא דברן כמו מרגול. והנה, הזמרת-השופטת עושה את זה בגדול: אף הגה. עורכי דינה, חשבתי, בטח נורא גאים בה.

עוד משהו

הבעיה היא שיש לי אופי כזה המציב סימני שאלה על דברים שעל פניהם הם ברורים ואפילו הגיוניים. במיוחד כאשר אותם דברים חורגים מאופיו של האדם. לא יכול להיות, כך חשבתי, שניתן להשתיק פה גדול כמו של מרגול באמצעות הנחיות של פרקליטים. צריך שיהיה עוד משהו, גורם חזק בהרבה מעורכי דין.

עכשיו, כשאני קורא את הסדר הטיעון, נדמה לי שאולי עליתי על הדבר הנוסף. תנאי מרכזי של מרגול לחתימה על הסדר הטיעון, היה שלא יוזכר שמו של שלום דומרני. יוזכר שדומרני הנ"ל הוא אושיה מכובדת ונערצת בעולם הפשע, איש בעל סמכות מנהיגותית הניזונה מהפחד שהוא מטיל על סביבותיו.

שמו הטוב של דומרני

למה צנעני הייתה מוכנה לסכן את הסדר הטיעון הכל-כך נוח לה, כדי שדומרני לא יונצח בו? בשביל לשמור על שמו הטוב? או שמא הכול, כולל השתיקה הגדולה - זה בכלל לא עורכי הדין, אלא דומרני? אולי הוא היה זה שפקד על מרגול לשתוק ולגמור את הסיפור כמה שיותר מהר - ובלי ששמו יוזכר אפילו ברמז?

אולי מרגול הייתה מוכנה לסכן את ההסדר, מכיוון שהאלטרנטיבה יותר גרועה? לא נראה לכם שלכל אורך הדרך נראית מרגול ומתנהגת כאשה מפוחדת? וכנראה שלא מהמשטרה או הפרקליטות? ושהפחד הזה הוא שגרם לה לאלם? כך שאולי בעצם מרגול לא דאגה לדומרני, אלא לעצמה?

"חבריו העבריינים"

המחשבות הללו נובעות מכך שדומרני לא היה דמות צדדית בפרשה הזאת של סחיטה באיומים. הוא היה בה דמות מרכזית. לכן נראה יותר ממוזר שבהסדר הטיעון מוזכר העבריין מיכאל חזן, בעוד שדומרני נכלל בקטגוריה של "חבריו העבריינים"?

בינתיים אנחנו, הציבור, נותרנו עם שאלות מאד לא פתורות על יחסיה של מרגול בפרט, ושל "חבריה הבדרנים" עם "חבריו העבריינים" של חזן ושכמותו.