סגן שר החוץ דני איילון, כוכב טוויטר: " אענה גם לזה שמקלל אותי. האופציה שיתעלמו ממך - הכי גרועה"

מגזין "ליידי גלובס" הקרוב, שיחולק למנויים ביום ג' בשבוע, יכלול כתבה המתמקדת ב"ילדים הרעים" של הטוויטר בישראל, אולי זירת הקרבות הטקסטואלית הפרועה ביותר שיש בנמצא כיום.

כהצצה לכתבה זו ולגיליון כולו, להלן הקטע העוסק בדני איילון, סגן שר החוץ, לשעבר שגריר ישראל בוושינגטון. לאיילון, בן ה-56, ותק של שנתיים וחצי בטוויטר.

אם יש משהו שלא היינו מצפים מפוליטיקאי, זה להיות צייצן טוויטר מצטיין. אבל דני איילון הוא כזה: בדירוג המצייצים הטובים ביותר מבין הדיפלומטים והפוליטיקאים בעולם, שערך ה-"Foreign Affairs Magazine", הגיע איילון למקום הראשון. בדרך לפסגת הציוצים הוא הביס את שר החוץ השבדי קארל בילדט, את ראש ממשלת קנדה סטפן הארפר, ואת שר החוץ הבחרייני קאליד אל-חליפה.

"הטוויטר הוא בעל פוטנציאל אדיר לפוליטיקאים שרוצים להיות בקשר בלתי אמצעי עם הציבור ולהעביר מסרים ללא פילטר של תקשורת ממוסדת", מסביר איילון את הנוכחות האינטנסיבית שלו בזירה הווירטואלית.

"אני תמיד מוצא לזה זמן במקביל לדברים אחרים, במיוחד בשעות הנסיעה הלוך וחזור לכנסת, כשאני עם נהג באוטו. למדתי לעשות חלוקת קשב. אני קורא מסמכים וקורא ציוצים, וזה לא מסיח את דעתי יותר מדי. זה כלי ראשון במעלה להסברה אפקטיבית, זולה ומאוד ממוקדת, שמביאה למגע עם דור צעיר".

- בידי אנשים אחרים זה כלי לשחרור רעלים, לישירות ולבוטות.

"לשיח בטוויטר יש אופי שונה, כי הדיון שם מהודק וממצה. אין מקום וזמן לנחמדויות, חייבים לחדד את המסר, וישר להגיע לנקודה. בנוסף, אנשים יושבים מאחורי מחשב, וזה לא אישי, ולכן החסמים של נימוסים אלמנטריים אינם. סיבה נוספת לאופי הזה של טוויטר קשורה לסוג האנשים שמחוברים אליו - אלה אוהבי חידושים והמצאות, בעלי ביטחון עצמי ויותר בוטים. והסיבה האחרונה היא שבטוויטר לא צריך לבקש חברות, ולכן אין שום מעצורים".

 דני איילון / צלם: רמי זרנגר

איילון יודע על מה הוא מדבר. לפני כמה חודשים הוא נכנס לעימות ישיר עם אחד העיתונאים המשפיעים ביותר בנושאי מדיניות חוץ, ג'פרי גולדברג ממגזין "האטלנטיק". גולדברג כתב ביקורת נוקבת על סרטון הסברה שבו איילון מציג את עמדת ישראל בסוגיית הפלסטינים, ומסביר שממילא לא שלטו בשטחים לפני 67'. הסרטון, שמלווה במוזיקת מעליות חביבה, זכה כבר לחצי מיליון צפיות.

"מה בסרטון גרם לך להצהיר שעכשיו הגדה המערבית שייכת לישראל מעתה ועד עולם, ואחר כך לעבור לגידופים?", צייץ איילון לגולדברג. וגולדברג השיב: "גידוף אחד בדיוק. אולי הטענה שיהודים עשו כבר ויתורים כואבים בכך שוויתרו על עבר הירדן". הוויכוח הפומבי והאגרסיבי בין השניים נמשך לאורך ציוצים רבים, שאף צוטטו על ידי עיתונאים.

- ויכוחים כאלה לא מתישים אותך?

"זה לא התיש, וזה היה לי מאוד חשוב. אני מכבד אותו ברמה האינטלקטואלית, ולכן עניתי לו, והיה לי חשוב לנהל את הדיאלוג, כי ידעתי שזה יקבל תהודה והרבה אנשים יחזרו על זה".

איילון מודה שהוא סופג גם הרבה ציוצים אישיים ואגרסיביים. "בהתחלה זה מאוד הפריע לי. אבל היום אני מבין שעדיף שתהיה תקשורת מאשר היעדר תקשורת בכלל. אפילו אם זו גישה אנטגוניסטית, עצם זה שאדם מתקשר, זה אומר שהוא מחפש את הקשר. אני אענה גם לזה שמקלל אותי, כי זה נותן לי סיכוי לשנות את דעתו, וזה אומר שהוא מעורב ואכפתי. האופציה שיתעלמו ממך היא הכי גרועה".

- הצליחו לפגוע בך באופן אישי?

"בהתחלה היו כאלה מעצבנים, אבל היום אני צוחק במקום להתעצבן. לפעמים פונים אליי אנשים שהם מתוחכמים ומרושעים, ואם יש בציוצים שלהם אלמנט של הומור, אני צוחק איתם, ואפילו נהנה מכך שיורדים עליי, כי לפעמים זה כל כך שנון וחד, שזה מסב לי הנאה מוזרה כזו".

- איפה עובר הגבול?

"אין לי קווים אדומים, לא חסמתי אף אחד. צריך להיות משהו ממש קיצוני כדי שאני אגיע לחסימה. אנשים צריכים לרסן את עצמם, אבל זה אף פעם לא הגיע לכדי איומים או משהו פלילי".