ביה"ד לטובת עובדי הקבלן: מרחיב כללים להשוואת תנאיהם

‎על רקע מאבק ההסתדרות לשיפור תנאי העבודה של עובדי קבלן, בית הדין הארצי לעבודה מעניק פרשנות מרחיבה לחוק בנושא

בית הדין הארצי לעבודה מעניק פרשנות רחבה לסעיף בחוק העסקת עובדי קבלן, הדן בהשוואת תנאי העבודה שלהם לעובדים השכירים באותו מקום עבודה, וקובע כללים מפורטים למעסיק לגבי אופן השוואת התנאים. פסק הדין ניתן בעיצומו של מאבק ההסתדרות לשיפור תנאי העסקתם של עובדי קבלן בישראל.

סעיף 13 (א) לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם קובע כי תנאי העבודה החלים על עובדים במקום העבודה, שבו מועסקים גם עובדי כוח-אדם, יחולו, לפי העניין, על עובדי הקבלן. תכליתו המרכזית של הסעיף היא להבטיח את זכויותיהם של עובדי הקבלן.

בפסק דין שניתן באחרונה קבע בית הדין הארצי כי גם כאשר לא קיימים במקום עבודה מסוים עובדים רלוונטיים, אליהם ניתן להשוות את תנאי עבודתם של עובדי הקבלן - אין בכך כדי למנוע דיון בשאלה אילו תנאי עבודה היו מוענקים לעובדי הקבלן, ככל שהיו מועסקים כעובדי המעסיק בפועל.

בית הדין קובע כי במצב בו לא קיימים עובדים אליהם ניתן להשוות את תנאי העבודה של עובדי הקבלן, על בית הדין/המעסיק לאתר "סקטור דומה ככל הניתן מבחינת 'סוג העבודה', מהות המשרה ומאפייני ההעסקה" - ולהשוות את התנאים אליו. וכיצד יאותר הסקטור הדומה? התשובה לכך תינתן בהתאם ל"מכלול ההסכמים הקיבוציים, ההסדרים וההסכמים האישיים הנוהגים באותו מקום עבודה".

בית הדין מתייחס גם למצב בו לא ניתן לאתר "סקטור דומה" שאליו ניתן להשוות את תנאי עבודתם של עובדי הקבלן. במצב כזה, נקבע, "על בית הדין להמשיך ולאתר את הסקטור הקרוב ביותר ולשקול האם ניתן להיעזר בתנאים המוענקים לעובדיו", כדי לקבוע את תנאי עובדי הקבלן.

3 שלבים

בפסק דינו העקרוני מתייחס בית הדין גם לפרוצדורה שבה צריכים בתי הדין לעבודה לנקוט, כאשר מוגשת אליהם תביעה המבוססת על סעיף 13 לחוק.

בדרך-כלל, קובע בית הדין, צריכים בתי הדין להתייחס ל-3 שלבים עיקריים: (1) דיון בזכאות העקרונית להשוואת תנאים מכוח החוק; (2) על המעסיק, קבלן כוח-אדם, לפרט כיצד הוא ביצע את השוואת התנאים; (3) בירור טענותיו של העובד כנגד "קבוצת ההשוואה", שנבחרה לו, או כנגד אי-קבלת מלוא התנאים המגיעים לו. "בסיום כל השלבים יקבע בית הדין את דרך ביצוע השוואת התנאים", נקבע.

פסק הדין ניתן בערעור שהגישו 4 עובדי קבלן, שהועסקו במפעל של התעשייה האווירית כמאבטחים, באמצעות חברת אורטל שירותי כוח-אדם. המאבטחים הגישו תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, במסגרתה דרשו השוואה של תנאי עבודתם לתנאי העבודה המקובלים בתעשייה האווירית, מכוח סעיף 13(א) לחוק.

בית הדין האזורי דחה את התביעה, לאחר שקיבל את טענת אורטל לפיה לא קיימים עובדים רלוונטיים בתעשייה האווירית, אליהם ניתן להשוות את תנאי עבודתם של המאבטחים.

בית הדין הארצי קיבל את ערעור המאבטחי והחזיר את התיק לבית הדין האזורי, לצורך איתור תנאי העבודה שהיו מוענקים למאבטחים לו היו מוגדרים מלכתחילה כעובדי התעשייה האווירית.

שופטי בית הדין הארצי, עמירם רבינוביץ, שמואל צור וסיגל דוידוב-מוטולה, ונציגי הציבור ציינו כי בעת יישום סעיף 13(א) יש לזכור כי כל המידע הרלוונטי בהתייחס לתנאי העבודה מצוי אצל המעסיק בפועל, וברמה פחותה אצל קבלן כוח-אדם, אך לא אצל העובד.

כמו כן, צוין כי החבות החוקית לביצוע השוואת התנאים מוטלת על קבלן כוח-האדם כמעסיק, והוא שאמור היה - מבלי שהעובד יגיש תביעה לצורך כך - לאתר את קבוצת ההשוואה הרלוונטית ולבצע את החישובים הנדרשים. (ע"ע 14274-10-10).

תנאי עובד קבלן

* לפי החוק, יש להשוות את תנאי העבודה של עובד קבלן לאלה של עובד שכיר באותו סוג עבודה, המועסק אצל אותו מעסיק.

* בהיעדר עובד שכיר באותו סוג עבודה - על המעסיק לאתר עובד בסקטור דומה.

* בהיעדר עובד בסקטור דומה - יש להמשיך ולאתר את הסקטור הקרוב ביותר, ולשקול האם ניתן להשוות לתנאים המוענקים לעובדיו.