לרגל תערוכת הבירה: חיליק גורפינקל טועם מבחר בירות

לא מנומס לבוא לבר עם בירות מהבית, אבל לרגל תערוכת הבירות לקח חיליק גורפינקל כמה בקבוקים לטעימה על דג מלוח בבר הוותיק של מתי "המקלל"

מתי קצת חולה. "מים בריאות", צוחק שמוליק נכדו. "נראה לי שהרופאים לא טעמו את זה. וודקה אולי, אבל מים?". ב-11 בבוקר אנחנו כמעט לבד כאן, בבר של מתי. הלקוח הבודד היושב ליד הקיר תוהה מה עושים כאן שני בחורים צעירים, לפחות יחסית אליו ואל שאר הקבועים, עם עשר בירות מקוררות היטב. זה כמו לבוא עם סנדוויץ' למסעדה, אני חושב לעצמי, ומתחרט כבר שהסכמתי.

אבי בן-עמי, מארגנן הנמרץ של תערוכת היין סומליה ושל תערוכת הבירות Beers, שתתקיים בשבוע הבא בהיכל נוקיה, הציע שניפגש בזבולון פינת מטלון, בפאתי שוק לוינסקי בתל אביב, אצל אדון לנדשטיין, הידוע גם בכינויו "מתי המקלל". הוא הציע שנטעם שם כמה מהבירות שישתתפו בתערוכה הענקית שלו ונבחן את מידת התאמתן ל... דג המלוח של מתי.

אולי זה המקום להסביר בקצרה למי שבכל זאת לא מכיר (ומתברר שלא כולם מכירים את הבר הכי ותיק בארץ): מ-1935 שותים כאן בירה ללא הפסקה, הרבה לפני שתל אביב נהייתה עיר כזאת. בראשית שנות ה-70 קנה אדון לנדשטיין את הבר ממישהו בשם גורפינקל. כך אומרת השמועה. נו, עכשיו תשאלו למה אני, חיליק לבית גורפינקל, אוהב את המקום הזה יותר מאשר את ביתי הפרטי. טוב, אולי טיפה פחות. למה לעצבן את האישה.

אבל האמת היא שלא בגלל הסיפור על אדון גורפינקל המסתורי, בעליו הקודם של הבר, שכנראה לא השתנה ב-76 שנותיו. אני אוהב את מתי כי חיכיתי לו שבע שנים, כמו יעקב לרחל. מגיל 18 רציתי להיכנס ולא העזתי. אז הלכתי לאלימלך, השכן המיתולוגי לא פחות, מסעדה של אוכל יהודי מזרח אירופי. עוד אגדה מקומית מספרת שאחיו הוא זה שפתח את מה שהפך לימים למקום של מתי, שנה לפני שנפתח אלימלך עצמו, ב-1936. נסו לגלגל שוב את התאריכים האלה על שפתותיכם, אתם שחושבים ש"השופטים" הוא מוסד ותיק.

אבי, בנם של אלימלך ז"ל וגברת הלינקה תבדל"א, כבר לא פותח בכל יום, אבל אדון מתי בן ה-82, שיזכה לשנים ארוכות, מתעקש עדיין לפתוח בכל בוקר מוקדם ולמזוג את הגולדסטאר הכי טובה בארץ, מה שהופך אותה לטעמי הפרטי לבירה הטובה ביקום. יוז'ק, שותפו הוותיק, כבר שותה בירה בעולם שכולו טוב, סוניה המבשלת כבר לא עובדת כאן יותר, וממילא ראש העיר שלנו לא מרשה למתי למכור כאן יותר את הגפילטע הנהדר שלו, כי למתי יש רק רישיון למזנון. אבל מתי עדיין כאן, וכך גם הקללות הכי גסות בעיר, שאת רובן אי-אפשר לצטט כאן. "אני מגיע לך", שמעתי אותו מקלל לקוח לפני כמה שבועות. תודו שזו קללה מצחיקה. כן, מתי, המקלל, בפי הנוער, אכן מקלל את לקוחותיו נמרצות וגסות. אבל לבו, כך אני חושד, לבו לב זהב. לו יכלו חתולי השכונה לדבר, היו מעידים כך עליו.

אז ישבנו לנו בשקט, אכלנו דג מלוח ודג כבוש, שתינו גולדסטאר מהחבית שמזג לנו איציק, מתי היה מאושפז עדיין, ונזכרנו שוב מדוע החיים יפים, בכל זאת. כי יש עוד מתי בעולם. מה נשאר לומר? חיים גורי הרי כבר כתב עליך ספר שלם, אדון מתי, "רשימות מבית היין". אז רפואה שלמה, אדון לנדשטיין היקר. אני אוהב אותך מאוד. אני וכל הלקוחות.

תערוכת Beers: 11-10 בינואר, היכל נוקיה. 16:00-23:00. יום ג' - לקהל מקצועי בלבד, יום ד' - גם לקהל הרחב. כניסה: 50 שקלים, שכוללים 5 קופוני טעימה וכוס זכוכית אינטרנט: www.beers.co.il.