פשוט תפתחו את הפה שלכם

בשבוע שעבר פגשו ראשי ענף הביטוח את שר האוצר והתלוננו על השיח הציבורי הביקורתי כלפי חברות הביטוח והגופים המוסדיים, בכל הנוגע לניהול החסכונות ארוכי הטווח של הציבור הישראלי. כצפוי, תגובת הנגד לה זכו המנכ"לים של חמש קבוצות הביטוח הגדולות מצד עיתונאים ומגיבים ברשת, הייתה מנה גדושה של ביקורת נוספת, אולם לצד הביקורת הרבה - המוצדקת בחלקה הגדול - צריך להודות שהדיון הציבורי בנושא אכן יוצא לעתים מפרופורציה, בעיקר בגלל הצורך הישראלי כל כך להיות צודק, ועדיף בדיעבד.

לטענת ראשי הענף, הדיון הציבורי תוקפני מדי בכל הנוגע להאשמות שהם אינם יודעים לנהל השקעות ואשראי, ושהם מפקירים את החוסכים בהסדרי החוב. הם גם מיהרו להתריע שהמשך העליהום עליהם יוביל לכך שהם יגדילו את ההשקעות שלהם בחו"ל על חשבון השקעותיהם בארץ, מה שכמובן יזיק למשק המקומי.

לטעמנו, יש בסיס מסוים לטענות המוסדיים. לאורך השנים למדנו איך הדיון הכלכלי-פיננסי הישראלי משתנה תדיר לפי מצב השווקים, ותמיד בתגובה לשינויים שכבר קרו ולא מתוך הסתכלות לעתיד. את הדיון בנושא בעיתונות הכלכלית ובטוקבקים ניתן פעמים רבות לסכם במשפט בסגנון של "תשיגו לי תשואה ריאלית של 10% לשנה, עם סיכון של מק"מ, וגם אם הסיכון הזה יתממש אני רוצה שתגנו עלי מפניו".

והרי כולנו יודעים שדרישה כזאת היא בלתי אפשרית, ושבחיסכון לטווח ארוך חייב להיות גם רכיב של סיכון בתיק, כדי שלאורך זמן הוא יניב תשואה. ומה לעשות שסיכונים, מעצם טיבם, לפעמים מתממשים.

להפנים את מעמדם הציבורי

יחד עם זאת, המוסדיים הגדולים - יונל כהן, מנכ"ל קבוצת מגדל; שי טלמון, מנכ"ל קבוצת כלל ביטוח; מישל סיבוני, מנכ"ל משותף בקבוצת הראל; אייל לפידות, מנכ"ל קבוצת הפניקס (המחזיקה באקסלנס); ומוטי רוזן, מנכ"ל קבוצת מנורה מבטחים - צריכים להבין שהם לא יכולים להתנהל בצורה שגרתית כשמיליארדי שקלים של חובות של בעלי הון מאיימים להימחק מהתיקים הפנסיוניים של הלקוחות שלהם.

מנהלי הגופים המוסדיים חייבים לדבר ברור ולעשות יותר, הרבה יותר. כך, הם צריכים להבהיר לכל הלווים שמתלבטים כעת מה לעשות עם בעיית החוב שלהם, שלמעשיהם כיום יהיו השלכות קריטיות בעתיד. הם חייבים להבהיר שהם נאבקים על כל שבריר של תשואה לא מטעמי שיווק (להשיג תשואה גבוהה משל המתחרה), אלא כי שבריר אחוז ועוד שבריר אחוז מצטרפים אחרי שנים רבות לתוספת ממשית לקצבתם של החוסכים.

לכן, טוב יעשו המוסדיים הגדולים אם יפסיקו להתלונן על השיח הציבורי בעניינם, יפנימו את מעמדם הציבורי, ויתבטאו בבירור לגבי הסדרי החוב שעומדים על הפרק, והמחיר שיש לגבות לדעתם מאלו שלא משלמים את חובם לציבור, גם כשיש להם אפשרות לעשות זאת. מאבק מוגבל ופשרני וסלחנות ממניעים כלכליים יכולים אולי להיות מובנים בראייה עסקית, אבל הם אינם עולים בקנה אחד עם מעמדם של המוסדיים כמנהלים של נתח אדיר מסך הנכסים של הציבור הישראלי.

על המוסדיים לצאת ולדבר בבירור על הנושא ולא לסגור הסכמים בחדרי חדרים. אולי כך ידע הציבור מה הם עושים כדי לשמור על כספי החסכונות שלו, והתקשורת תוכל להעריך את מעשיהם ולנתח אותם באופן ענייני. אנו כאן ב"גלובס" נשמח להעמיד לרשותם את הבמה כדי שיוכלו להביע את עמדתם בנושא החשוב הזה באופן צלול ובהיר.