"מרה שחורה" - תערוכת היחיד של ליאב מזרחי, נפתחה בשבת שעברה ב"קו 16 - גלריה קהילתית לאמנות עכשווית". מזרחי הוא אמן, מורה ואוצר, ולדבריו, העיסוק ה"מקצועי" באמנות מרחיק את האמנים מההתרגשות העמוקה שאמנות יכולה להסב לאוהביה ה"תמימים".
"אני מלמד תולדות האמנות בתיכון תלמה ילין ואני נהנה במיוחד לראות את ההתרגשות של התלמידים מכל יצירה שאני מראה. זה משהו שאני כאמן פעיל כבר קצת איבדתי, את ההתפעמות".
- למה מרה שחורה?
"זה קשור אליי, למקומות שאני יוצר מהם אמנות. זה מן דכדוך שמצוי עמוק בלב. הכול בסדר, אבל יש הרבה מאוד סימני שאלה. בשבילי האמנות היא הריפוי, היא נעשית מתוך הרבה מאוד מודעות ופוקוס, אבל אני מנסה להסתכל ברגישות במצבים שביני לביני וגם ביני לבין אנשים אחרים וזה מייצר אנרגיה מסוימת".
- האנרגיה הזו תופסת כיוון מלנכולי, אבל נשמע שאתה חי איתה בשלום.
"כן, כן. בגדול אני אדם מאוד שמח ומאושר וגם העשייה האמנותית שלי נובעת מתוך המון סיפוק. אבל יש משהו מרתק במרה השחורה הזו. התחלתי בהבחנה שיצרתי הרבה עבודות שחורות, והשם הזה טעון בעיניי גם בנרקיסיזם ובבקשה לקבל תשומת לב".
חוץ מהעבודות השחורות יש בתערוכה סדרת כרזות חיפוש של חתולים שהלכו לאיבוד. "משהו במצב האובדני הזה משך אותי. אבודים. מה שנורא יפה במודעות האלה, שכל אחד מתאר את התכונות המיוחדות של החתול שלו כאילו מדובר בבן אדם. זה משעשע, אבל יש בזה משהו עצוב. וזה מוציא ממני קצת רוע, כי אספתי את המודעות מהרחוב".
- וכך גרעת מהם כמה זוגות עיניים.
"כן, אבל למען האמנות".
האוצרת, סאלי הפטל נוה כותבת על התערוכה בין השאר כי "מזרחי נמנע מדיון על דמותו של החריג בחברה, אבל מבקש להנכיח פחדים כמוסים וחרדות קיומיות, בהן מהדהד פוטנציאל של סכנה, רוע ואלימות...מעל לכל מרחפת רוחה של מלאכת האמנות, תהליך היצירה כמרחב מוגן השומר על שפיות הדעת".
קו 16 - גלריה קהילתית לאמנות עכשווית, מרכז קהילתי נווה אליעזר, שד' ששת הימים 6, תל-אביב ג' 10:00-13:00, ד', ה' 17:00-20:00
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
