מה מצא חיליק גורפינקל במסעדת מוסקט במלון מצפה הימים?

עלייה לצפת אנחנו נכנסים לענן ערפל סמיך. עוד אחד. בשלב הזה אני כבר כמעט מתורגל. עכשיו אני גם לא נוהג יותר. אני נשען אחורה ומקווה שזה יעבור.

דרך מוזרה לחגוג את יום הולדתו ה-11 של בנך הבכור. 24 שעות בתוך ענן ערפל סמיך. אם הייתי רואה את עצמי נוהג ככה, לא הייתי מאמין. סטיב מקווין דה-לה-שמאטע. החיים מוזרים.

בכניסה לגן אנחנו נרגעים. עכשיו הכול יהיה בסדר. הנה בריכת הברווזים, הנה הערוגה האורגנית. הנה השומר המנומס.

"לאן בבקשה?".

"מוסקט!".

"מוסקט...בבקשה".

אל תטעו. זה ממש לא רגיל אצלנו. אמנם היינו פה פעם, מזמן. אבל זה קרה בגלל שהזמינו אותי להרצות כאן. אז גם לא אכלנו במוסקט.

אני אכלתי כאן לבד לפני כארבע שנים. עבודה. ארוחת צהריים עסקית ומשמימה. "צריך לבוא בערב", אמרתי אז לעצמי, רחמן בן רחמן.

בדרך חזרה מהגולן ואגם החולה לא הצלחנו לחשוב על שום מקום אחר. לא בא לנו לאכול אותה באחת מאין ספור מלכודות התיירים בראש פינה ולא היה לנו כוח לנהוג בגשם עד נצרת.

"צריך לתת עוד צ'אנס למוסקט", חשבתי. "זה יהיה חגיגי. לפחות חגיגי".

דקה אחרי שהתיישבנו אני מבין ששיחקנו אותה. זו שעת צהריים אמנם, אבל אלו הם צהרי שבת. אין עסקיות. התפריט הוא תפריט ערב. השף אמנם לא כאן, לפחות לא הצלחתי לראות אותו, אבל זה לא אמור להפריע, לא במסעדה מהליגה הזו.

נשאר רק לברר איזו ליגה זו בדיוק.

מבט נוסף בתפריט מבהיר מיידית שזו כצפוי ליגת העל. לפחות מבחינת המחירים והצהרת הכוונות.

תפריט מבלבל

מסעדת מוסקט מציעה כבר שנים מטבח שאמור להיות פסגת החלומות של כל סועד. גם של כל טבח.

גן הירק ופינת החי האורגניים של מצפה הימים מספקים למסעדה תוצרת כל-כך טרייה ובריאה שבכל מסעדה אחרת בישראל אפשר רק לחלום על שכמותה. לא רק ירקות שהרגע נקטפו אלא גם טליים, תרנגולות ואפילו גדיים וברווזים אורגניים. לא שהתכוונתי לאכול את דונלד דק שנייה אחרי שצפיתי בבני דודו משתכשכים באגם החולה, אבל את הרעיון אני מכיר ומוקיר, אם לא כחובב ציפורים בהתהוות, לפחות כגרגרן.

שלא לדבר על כך שגם קרניבור מושבע כמוני מתלהב מקישוא שרק הבוקר עוד היה מחובר לאימא אדמה באופן אינטימי.

הוסיפו לכך את המלון הכה יוקרתי שבתוכו שוכנת המסעדה ואת מחיריה שמתכתבים באופן הדוק עם מיטב מסעדות הצמרת של תל-אביב, ותקבלו מסעדה ששום דבר פחות ממעולה ואם תסלחו לי על המילה הנוראית, אפילו מרגש, לא יכול ולא אמור לספק את אורחיה, זאת אומרת אותי ואת משפחתי באותה שבת של לפני כשבועיים.

הפוקצ'ה שנחתה על שולחננו - הזמנו אותה, היא לא באה לבד והיא גם עולה (28 שקל), לא הפריעה לנו להמשיך ולחלום. יופי של פוקצ'ה. צלוחית שמן הזית עם חומץ הבלסמי ורוטב העגבניות הטרי הדחוס ששחה בה השלימו את המלאכה.

המשכנו בכיסוני סלק עם גבינת קממבר אורגנית, טרטר סלק ושמן אגוזי לוז. שם ארוך ומגרה למנת סלק חי עם קצת גבינה. זו הייתה טעות לבחור משהו כזה וזו אשמתנו. אנחנו לא צמחונים. אבל זה מה שחתן השמחה ביקש והוא דווקא שמח בזה. זה לא היה רע, זה היה משעמם.

מנת הפתיחה השנייה (יש כאן שני חלקים בתפריט של מנות ראשונות, מאוד מבלבל) - הפולנטה עם בשר הסרטנים וגרגרי התירס, הייתה כבר לא רק הרבה יותר טעימה אלא גם קצת יותר מעניינת. לא שהרגשנו את שמן הארגן המובטח או איזשהו אקשן אחר, אבל בכל זאת זה היה טעים. רק שוב, קצת משעמם. קצת פחות אבל בכל זאת.

השווארמה שהתחפשה

לקחנו עוד שלוק מהפינו נואר המצוין של יקב ויתקין, טעמנו את סורבה התפוזים המריר המצוין שהוגש בין המנות והמתנו בציפייה דרוכה לבאות.

הקטנצ'יק ביקש וקיבל סטייק פילה עם רוטב יין פורט ובצלצלי שאלוט. את הרוטב הוא ביקש וקיבל לצד המנה ולא עליה. בחירה מצוינת של ילד שעוד לא יודע את זה אבל הוא כבר צודק. הפילה היה עסיסי, עשוי בדרגת מדיום כמו שביקשנו ו...משעמם.

טוב נו, פילה הוא נתח משעמם. לפחות בדרך-כלל. גם כאן הוא היה משעמם. הרוטב המתקתק לצידו היה עשוי נכון אבל גם הוא שיעמם. אולי זה הגיע לנו.

אחיו הזמין סטייק טיבון ברוטב פלפל וברנדי (ושמנת כמדומני). גם הסטייק שלו היה עסיסי ועשוי מדיום וגם הוא שיעמם קצת למרות שעשינו את הדבר הנכון ולא נתנו לרוטב לגעת בו. למה שיעמם? כי כאן כבר לא משחקים. במקום כזה ובמחיר כזה (145 שקל), הבשר לא יכול להיות רק טוב. הוא צריך להיות נפלא. והוא לא היה. רק טוב ואולי אפילו טוב מאוד.

הבעיות האמיתיות התחילו במנה שלי. מה שתואר כשוק טלה אורגני צלוי בתנור עם קונפי שומר ברוטב ציר טלה, התגלה כ...ובכן, שווארמה.

ערימת פרוסות דקיקות של שוק טלה וביניהן שלל תבלינים מזרחיים והכל יבש לתפארת.

לא שיש לי בעיה עם שווארמה, אבל 135 שקל למנת שווארמה, יוקרתית ככל שתהיה, ועוד בלי שומן מטפטף ופיתה, זה קצת מבאס. רק קצת.

אלא שהבעיה המרכזית בעיניי לא הייתה אפילו הבשרים עצמם אלא התוספות. אי אפשר לחשוד בירקות שקיבלנו שהם לא היו טריים. אבל מישהו טרח לשעמם אותם למוות. פירה בשני צבעים (לפת ובטטה?) מסודר בצורת קובייה הונגרית? רבע קלח תירס צלוי? פרוסת זוקיני צלוי? רבע סלק צלוי אף הוא? חציל קלוי? הכול בסדר אמנם אבל לא יותר מזה.

סלט חסה ועגבניות שרי ברוטב וינגרט לבנבן כמו בבתי קפה בינוניים. מה רע בסתם מיץ לימון ושמן זית איכותי?

הירקות כאן, מוזר ככל שזה אולי ישמע לכם, אמורים היו - לטעמי הפרטי - להיות שיאה של הארוחה. כן, גם בתור תוספת לבשר. הגינה המופלאה מעבר לחלון היא זו שגרמה לי לחשוב כך.

היכן המעוף, התעוזה ומעל לכל הטריות המתפצחת. הירקות היו אמנם טריים ואולי אפילו טעימים אבל הם היו משועממים מעצמם. לא נבולים או מסמורטטים חלילה. רק משועממים. אני יודע שזה נשמע כמו התקרצצות וגם לי זה לא קל, אבל איכשהו, לא זה מה שחלמתי עליו בדרך לכאן, גם אם לא ידעתי על מה חלמתי. כשאתה אוכל את זה אתה מבין שלא על זה חלמת.

לכאורה פרדוקס, אוכל טעים, פחות או יותר וברוב הזמן זה אכן יותר מאשר פחות, מוגש אסתטית ומלווה בשירות קשוב ידעני ונעים. אז מה רע?

אין ברירה וצריך לומר את זה שוב. לא בשביל זה הגעת עד לכאן.

הקינוחים, לפחות אחד מהם, כמעט הצילו את המצב. הטארט טאטן היה אמנם סטנדרטי וקצת משועמם גם הוא, אבל הקנולי הממולא בגבינת כבשים אורגנית רכה ברוטב בזיליקום הייתה מנה מבריקה שהוכיחה שאפשר כאן גם אחרת.

אולי לא הזמנו את המנות הנכונות, אולי היינו צריכים בכל זאת לאכול ברווז וגדי. לא יודע.

אנסה לסכם. מוסקט היא אכן מסעדה טובה, אפילו מאוד. אלא שיש רגעים שהיא מזכירה קצת, ובכן, מסעדת בית מלון. כן, אני יודע שהיא אכן ממוקמת בבית מלון, יוקרתי מאד אבל עדיין מלון. אלא שעל מוסקט לא חל כמעט אף אחד מכללי מסעדות בתי המלון בארץ ובראשם הכשרות. הוסיפו לכך את חומרי הגלם החלומיים ותבינו את רף הציפיות הגבוה. נדמה לי שמה שדרוש כאן הוא קצת פחות ידע טכני ויכולת ביצועית מוכחת וקצת יותר כבוד לחומרי הגלם ותעוזה. רק בקטנה וזה יספיק.

מוסקט: מלון מצפה הימים, כביש ראש פינה-צפת. 04-6994523. א'-שבת 13:30-00:00