מינאטו היפנית בהרצליה הפיתוח מנצחת בגזרת הדגים

למרות מגבלת הכשרות, מסעדת מינאטו היפנית בהרצליה פיתוח מתחרה בהצלחה רבה ביתר המסעדות היפניות מרובות הדגים והשרצים

אני אוהב לאכול לבד. בבית, במסעדות, ברחוב, לא משנה.

יכול להיות שאני מיזנטרופ?

די ברור שזה בסדר לאכול סביח, שווארמה או פלאפל לבד. אתה לא מזמין אף אחת, אפילו לא את אשתך או את חברך הטוב ביותר, לבילוי בסביח של אפי, בשווארמה של בינו או בפלאפל של ג'וני. גם לתקוע חומוס זריז בכרם התימנים או ביפו בגפך לא ייחשב כמעשה אנטי-סוציאלי ממדרגה ראשונה אני מניח. אבל את החיבה שלי לרכיבת סולו על הבר מול הסושי מאסטר התורן אני צריך אולי להסביר.

סושי זה לא אוכל. סושי זה משחק. לגו למבוגרים. אולי ביפן זה אוכל. כאן זה בילוי. בכלל, ביני ובינכם, אנשים לא יוצאים למסעדה בערב בשביל לאכול. הם יוצאים לבלות. ואין בילוי אקזוטי יותר ליהודי פולני-גלותי-חרדתי כמוני מאשר לבהות שעה קלה ביפני לבוש בחלוק מבתר דג קר לנתחים קטנים ומושלמים, כשהוא פולט מדי פעם מגרונו קריאת "היי" חדה. אני לא צריך אף אחד לידי כשזה קורה. סמול-טוק זה בשביל רכרוכיים.

אלא מה. ברוב הסושיות בארץ, וכידוע יש כאן כאלה לא מעט (בתל-אביב נדמה לי לפעמים שיש יותר סושי מחומוס טוב), מככבים אנשי סושי שהם הכול חוץ מיפניים.

ולכן מה רבה הייתה שמחתי לגלות שמכל המקומות בארץ, דווקא במסעדת הסושי הכשרה מינאטו אשר ברובע המסעדות של הרצליה פיתוח - המקום עם הכי הרבה מסעדות בישראל והכי פחות נשמה - עומד לו מאחורי הבר יפני כשר למהדרין. לא סתם יפני, כזה שהייתי מלהק ברצון לסרטו הבא של טקאשי קיטנו.

סושימן בן סושימן

אקי-סאן הוא יפני בן יפני וסושימן בן סושימן. דור רביעי לחותכי דגים, לא פחות. יכול להיות שזו סתם גזענות, או גזענות הפוכה, לרצות לאכול סושי דווקא מידיו של יפני. הרי לא אכפת לי לאכול איטלקי אצל רפי אדר ובעצם גם יוסי חולו, שלא נולד כידוע בטוקיו, עושה סושי נפלא בסושי בזל. ובכל זאת, מה לעשות, יפנית עושה לי את זה. לפחות בסושי.

כל-כך עושה, עד שלא אכפת היה לי להתעלם לערב אחד מהעובדה המצערת שמינאטו ההרצליינית - אחות חדשה למינאטו מתחנת הדלק בכניסה לקיסריה, היא סושייה כשרה.

שנייה, לפני שאתם מתנפלים עליי. אין לי שום דבר נגד מסעדות כשרות. כשרות היא מגבלה רק אם אתה מתעקש לבשל אוכל צרפתי קלאסי עם חמאה ושמנת בגרסת המרגרינה והשמנת הצמחית. מעבר לכך, יש פתרונות כמעט להכול. אוכל טריפוליטאי טוב לא צריך להיות לא כשר, בטח שלא חומוס טוב ואפילו לאוכל איטלקי טוב יש פתרונות. קשה, אבל אפשרי.

אבל בסושי זה מסובך. בלי פירות ים ובלי דגים שאינם כשרים, וכן, יש הרבה דגים שאינם כשרים, קשה מאד לארגן ויטרינת סושי ראויה לשמה. וכך מצאתי את עצמי בוהה בשמחה באקי-סאן אך בשמחה פחותה בהרבה בוויטרינה הנוצצת שלו ששכבו בה באותו ערב רק טונה, סלמון, פלמידה אדומה ומקרל...כבוש. שזה בעברית שלי, ובכן, דג מלוח. אני אמנם אוהב דג מלוח, אוהב מאד, בכל זאת פולני בן פולני ולא יפני אנוכי, אבל את ה"דגמלוח" שלי אני מעדיף אצל מתיתיהו לנדשטיין, הלא הוא מתי המקלל, בשוק לוינסקי, ולא בסושייה מפונפנת בהרצליה פיתוח.

אבל הרי כבר התיישבתי, ואקי-סאן כבר נתן בי מבט מלוכסן, והסאקה החם כבר מונח לפניי, ומצב הרוח המחורבן שלי התחיל כבר להשתפר, אז למה להתקטנן. טונה, שיהיה טונה. אני אוהב טונה. אפילו מקופסה של שף סטפן.

הזמנתי לי פלטת סשימי מכל הדגים הנ"ל, ועוד קונוס אחד של טונה, אורז ואבוקדו וקיוויתי לטוב.

אקי-סאן עבד במרץ - המסעדה הייתה מלאה מפה לפה באנשים שלא שמעו כנראה ש-2012 הולכת להיות קקי-סאן, ואני שתיתי במרץ. כל אחד עשה את עבודתו נאמנה. אחרי כמה דקות הגיעה קומבינציית הסשימי שלי.

מה אומר ומה אדבר. יכול להיות שזה היה מצב הרוח שלי שהתחנן לקצת תשומת לב, אפילו מדג מת, יכול להיות שהייתה זו יפניותו המקורית של אקי-סאן ויכול להיות, אני לא פוסל את האפשרות הזו, שהיו אלא דגים טריים להפליא ושאקי-סאן הוא לא רק יפני אלא גם כזה שיודע מה הוא עושה, גם כיש לו רק דג ורבע ביד. זו הייתה יופי של קומבינציית סשימי. אולי לא הכי טובה שאכלתי במחוזותינו אבל יופי של קומבינציה. טרייה, מדויקת, מקושטת בטוב טעם בשלל גזיזי ירקות ואצות ובדיוק מה שהייתי צריך. הקונוס לעומתה היה קצת משעמם אבל קונוסים תמיד שיעממו אותי ומעולם לא הבנתי למה בדיוק נועדו. קונוס זה משהו כתום שמסמן עבודות בכביש, לא אוכל.

כדי לא להרוס לעצמי את הטעם הטוב, לא המשכתי הלאה לעבר הטמפורות, המרקים וכל השאר. במקום זאת קינחתי בשלישיית כוסיות סאקה שכונתה טעימה עיוורת. כל סאקה שונה לחלוטין מרעהו, כולל אחד עכור וחלבי שלא עבר סינון, כולם טעימים ומרתקים להפליא. זה לא קורה לי הרבה, בכל זאת אני אמור לאכול כל שבוע במקום אחר, אבל הבטחתי לעצמי לחזור ומהר. ואם זו לא מחמאה, איני יודע מחמאה מהי. בפעם הבאה אטעם משאר המנות ואקנח בכוסית סינגל מאלט יפני. סיונארה אקי-סאן, היה שלום ותודה על הדגים.

מינאטו: המנופים 8, הרצליה פיתוח, אזור התעשייה. 09-7731703. א'-ה' 12:00-00:00. מוצ"ש 21:00-00:00. כשר