עושים סרטים

טייקון הקולנוע אאורליו דה-לאורנטיס לקח את נאפולי ב-2004 כשהיתה בפשיטת רגל; איך הוא הפך אותה לקבוצה הכי רווחית בכדורגל האיטלקי?

"הליגה האירופית? אני מחרבן על המפעל הזה. ספ בלאטר ומישל פלאטיני הרגו אותו". למזלו של אאורליו דה-לאורנטיס, הבעלים של נאפולי שחתום על פנינת הלשון הנ"ל, בעונה הנוכחית המועדון שלו עושה חיל במפעל שאותו הוא בטוח סופר הרבה יותר - ליגת האלופות: הקבוצה האיטלקית תגיע הערב (ד') לסטמפורד ברידג' עם יתרון 1-3 מול צ'לסי מהמשחק הראשון, והיא עם סיכוי גבוה מאוד לקחת את הבוס השנוי במחלוקת שלה לרבע גמר הצ'מפיונס, ולהותיר את המפעל ללא אף קבוצה אנגלית.

דה-לאורנטיס בן ה-62 שנוי במחלוקת, כיוון שבמהלך השנים הוא נפח לאוויר העולם עוד כמה ציטוטים קשים לעיכול ("לליאו מסי יש פיגור שכלי; נשים אנגליות לא מנקות את איבר המין שלהן"; הכל מכור בליגה האיטלקית, אני מתבייש להיות איטלקי"). אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מטייקון הקולנוע הנחשב, שבפילמוגרפיה שלו רשומות הפקות של לא פחות מ-39 סרטים באיטליה ובהוליווד: האיש יודע לעשות ביזנס.

קבוצת הכדורגל של נאפולי היא האסמכתא הטובה ביותר לקביעה האחרונה. השבוע פרסם עיתון ה"גאזטה דלו ספורט" כי מועדוני הסרייה A סיימו את עונת 2010/11 עם הפסדים כוללים בשווי 285 מיליון אירו. בעשור האחרון רשמו 20 הקבוצות הבכירות באיטליה גירעון מצטבר של מעל 2.5 מיליארד אירו. רק שכל הביצועים הפיננסיים המצערים האלו לא נוגעים לנאפולי בעידן דה-לאורנטיס.

על רקע הניהול הכספי השערורייתי ארוך השנים בסרייה A, נאפולי של דה-לאורנטיס היא סוג של פטה-מורגנה. את 2010/11 היא סיימה עם רווח נקי של 4.2 מיליון אירו, עונה חמישית ברציפות שבה הקבוצה מצליחה להיות רווחית. בסך הכל רשמה נאפולי בתקופה זו, לפי נתוני בלוג עסקי הספורט המוערך "Swissramble", רווח כולל של 28.7 מיליון אירו (יותר מכל קבוצה אחרת בסרייה A). "המלכה של ספרי החשבונות", מכנים כיום את הקבוצה בתקשורת האיטלקית.

***

כשדה-לאורנטיס השתלט על נאפולי באוגוסט 2004, כל קשר בין ספרי החשבונות של הקבוצה לבין מלוכה היה מקרי בהחלט. חובות של 79 מיליון אירו שנוצרו בהדרגה מאז עזיבתו ב-1994 של הנשיא המיתולוגי קוראדו פרלינו הובילו לפשיטת רגל. בית המשפט קיבל את הצעת ההסדר של דה-לאורנטיס, שהציע לשלם לנושים באופן מיידי 30 מיליון אירו. התאחדות הכדורגל האיטלקית קבעה כי נאפולי תוכל להתחיל לבנות את עצמה מחדש בליגה השלישית בחשיבותה באיטליה, ודה-לאורנטיס יצא לדרך.

המודל העסקי שהנחה את דה-לאורנטיס, יליד העיר נאפולי ואוהד של הקבוצה כל חייו, התבסס על יצירת הכנסות מבסיס האוהדים הנרחב של המועדון. נאפולי, שזכתה בסוף שנות ה-80 בשתי אליפויות ובגביע אופ"א בזכות קסמיו של דייגו מראדונה, נחשבת לפי הערכות שמרניות לקבוצה הרביעית הכי פופולרית בארץ המגף (אחרי יובנטוס, מילאן ואינטר). הערכות קצת יותר נדיבות טוענת שנאפולי היא הקבוצה השלישית הכי אהודה באיטליה.

ההערכות האלו באות לידי ביטוי בנתוני ההגעה של אוהדי נאפולי לאצטדיון הביתי: על-פי האתר european-football-statistics, בעונה הנוכחית (2011/12) רושמת נאפולי את ממוצע הקהל השני (!) בגובהו בסרייה A, עם 43,660 צופים למשחק, כשרק אינטר מקדימה אותה (50,729). והנה נתון עוד יותר מדהים: אפילו בעונת 2004/05, בליגה השלישית, משכה נאפולי 37 אלף צופים למשחק (רק ארבע קבוצות מהליגה הראשונה הביאו יותר קהל ממנה באותה שנה).

באמצעות שימוש בקשריו הענפים בעולם העסקים (כמו בהוליווד, גם באיטליה יש לטייקוני קולנוע גישה נוחה לאיילי-ההון המקומיים) הצליח דה-לאורנטיס להגדיל את הכנסותיה של נאפולי מסעיף הפרסום והספונסרים. בסיס האוהדים הרחב של נאפולי והרייטינג שהוא טומן בחובו הביא להשגת סכומים יפים גם ממכירת זכויות שידור, במיוחד לפני שנכנסה שיטת מכירת הזכויות ה"קולקטיבית" בליגה האיטלקית ב-2010.

חברו את כל הדברים האלו, ותגיעו למספרים מדהימים: ההכנסות של נאפולי בעונה האחרונה הסתכמו ב-131.4 מיליון אירו, או במילים אחרות, דה-לאורנטיס הזניק את המחזור של המועדון ב-1,200% בתוך שבע עונות שלו כבעל הבית. אגב, קשה להאמין שהזינוק כלפי מעלה ייעצר בעונה הנוכחית לאור הבוננזה הכספית שצפויה לנאפולי בעקבות הקמפיין המוצלח בליגת האלופות.

הרווחים של נאפולי
 הרווחים של נאפולי

***

הסוד העיקרי בניהול הפיננסי של דה-לאורנטיס הוא בשימוש מושכל בכסף שעומד לרשותו. הוא יקפיד לשלם לשחקנים שלו רק מה שהם באמת שווים. בעוד שבמילאן, אינטר ויובנטוס שרפו מעל 85% מההכנסות שלהן ב-2010/11 על שכר העובדים, בנאפולי הסתפקו ב-42%.

מדיניות התשלומים הקשוחה לא מונעת מדה-לאורנטיס להחתים שחקנים מצוינים בקבוצה שלו. שלושת שחקני החלק הקדמי של נאפולי - מארק האמשיק, אסיקאל לבאצי ואדינסון קבאני, תותחי-על שכל אירופה רודפת אחריהם כרגע, נהנים משכר לא רע בכלל: קבאני עם 1.8 מיליון אירו נטו בעונה, לפי ה"גאזטה"; לבאצי מרוויח 1.4 מיליון; האמשיק 1.3 מיליון. אבל בדיוק כמו על המגרש עצמו, גם בחישובי השכר, ניתן לקבוע שרוב שחקני הקבוצה האחרים הם פועלים שחורים, שעובדים קשה ומסתפקים בכסף קטן - הכל כדי שיהיה נוח ונעים לשלושת הכוכבים שמנהלים את ההצגה.

בכל מקרה, דה-לאורנטיס יודע לשים גבולות גם לכוכבים, ואולי זו אחת הסיבות העיקריות ליכולת שלו לשלוט בהוצאות של המועדון. לפני שנתיים, כשלבאצי הארגנטיני דרש העלאה במשכורת, דה-לאורנטיס כמעט בעט אותו החוצה מהמשרד שלו ואמר לו: "יש לך מזל שאתה שחקן כדורגל ולא שחקן קולנוע. אם אחד מהשחקנים בסרטים שלי היה מתנהג כמוך, הייתי אוכל אותו חי".