עו"ד שגב: הוני האישי הוא חצי מיליארד ש', למה שאתחמק ממע"מ?

עו"ד ד"ר יוסי שגב חושף את הונו הפרטי כדי לצאת בשלום מהאישומים נגדו. "ההון האישי שלי עומד על חצי מיליארד שקל, למה שאתחמק מתשלום מע"מ?" - כך אמר היום (א') שגב עם תחילת עדותו הראשית במשפטו המתנהל בבית משפט השלום בתל-אביב.

שגב נאשם כי התחמק מתשלום מע"מ בסך של 2.8 מיליון שקל, שנדרש כחלק משכר-הטרחה שקיבל מלאה אייזנברג במסגרת ייצוג בסכסוך הירושה של שאול אייזנברג ז"ל.

שגב, שמייצג את עצמו לאורך המשפט, נחקר בחקירה הראשית על-ידי בנו, עו"ד בועז שגב. בהמשך עדותו טען שגב כי מעולם לא הוגש כתב אישום בישראל על דיווח מהסוג שהוא עשה.

"ישבתי וקראתי את כל פסקי הדין, גם בפלילי וגם באזרחי, וגיליתי שאין פסק דין פלילי אחד, מאלפי פסקי הדין, שהוגש כתב אישום על דיווח מהסוג שעשיתי, ובאזרחי גיליתי שהיו מאות פסקי דין של דיווח בדיוק כמו שעשיתי, ושבית המשפט קבע כי השירות ניתן לתושב ישראל ולא לתושב חוץ וחייב במע"מ, אבל לא הוגש כתב אישום", טען.

לדבריו, המקרים הללו, שבהם לא הוגשו כתבי אישום והתנהלו הליכים אזרחיים בלבד, התנהלו בין היתר נגד גדולי עורכי הדין בארץ שדיווחו על מתן שירות לתושב חוץ ונקבע שאין זה כך - "כמו עו"ד תוסיה-כהן ועו"ד צבי אגמון".

הגנה מן הצדק

שגב הנרגש הוסיף וטען כי לאור העובדה שהוא הראשון שעומד לדין בגין דיווח מסוג זה, יש לזכותו גם בגין טענת הגנה מן הצדק.

"בתשובה לשאלת בית המשפט אם בכוונתי לטעון טענה של הגנה מן הצדק, שכן מדובר בטענה מקדמית, תשובתי היא שאני טוען גם שיש לזכות אותי גם מטעמי הגנה מן הצדק", אמר.

עוד אמר שגב כי רשות המסים הגישה נגדו את כתב האישום כדי להתנקם בו על סכסוך שהתנהל בינו לבין מס הכנסה, לאחר שהוא חשף את שיטת תימרוץ עובדי המס, דבר שהוביל לדיונים בוועדות הכנסת. "כתב האישום הוגש משיקולים זרים תוך אכיפה בררנית וסלקטיבית", טען.

בתחילת עדותו סיפר שגב כיצד הרגיש והגיב כשהוגש נגדו כתב האישום. "כתב האישום נגדי הוגש ב- 17 ביוני 2010, שהיה יום הולדתי ה-65. לימים התברר לי שזה נעשה בכוונה... הבת שלי, דנה שגב שהיא בוגרת קרימינולוגיה, העירה את תשומת-לבי שבישראל אחוז ההרשעה עומד על 99.87% - לעומת פחות מ-70% הרשעה בקנדה למשל", אמר.

דחה הצעה לכופר

שגב המשיך ואמר כי הוא יכול היה להגיע להסכם כופר עם רשויות המס ולהימנע מכתב אישום, אך סירב לכך לאור רצונו להיאבק על חפותו המלאה.

"זה היה יום חמישי. ביום שישי בדרך-כלל המשפחה עושה אצלי את קבלת-השבת. סיפרתי לכולם אודות כתב האישום, את העובדות. הסברתי שיכול להיות שהתקשורת 'תחגוג' בעניין. סיפרתי על הצעת הכופר שהייתה לפני הגשת כתב האישום ושלהערכתי היא עדיין קיימת, וביקשתי את רשות המשפחה ואת תמיכתה במאבק על חפותי", אמר.

בהמשך סיפר שגב כי הוא החליט להשקיע את כל זמנו, "ואת כל מה שיש לי", כדי להיאבק על חפותו. "אני לא רוצה שמכל המשפחה הגדולה שלי - והיא גדולה מאוד - אהיה היחיד שהואשם והורשע במשפט פלילי, וכך אזכר", העיד.

לדבריו, "אני 40 שנה משרת את מערכת אכיפת החוק כעורך דין שונה, שמעולם לא מייצג בנקים, חברות ביטוח, גוף גדול, אלא רק או את המדינה בפירוקים גדולים, או את הציבור בפירוקים גדולים. המומחיות שלי היא בלתפוס נוכלים, להשיב את כספם לציבור, אותם כספים שנגזלו מהם".

כתב האישום נגד שגב הוגש כאמור, ביוני 2010, על-ידי רשות המסים בגין עבירות של דיווח כוזב בנסיבות מחמירות.

מע"מ בסך 2.8 מיליון שקל

בכתב האישום, שהוגש נגד שגב באופן אישי, נגד חברת עורכי הדין י. שגב ושות' ונגד חברת י.מ.ש השקעות, נטען כי כדי להתחמק מתשלום מע"מ בסך 2.8 מיליון שקל, שקיבל כשכר-טרחה בעבור ייצוג משפטי שהעניק לליז הרדי, בתו של המיליונר שאול אייזנברג ז"ל, המתגוררת בישראל, הציג שגב בפני רשויות המע"מ מצג כוזב כאילו את השירות המשפטי נתן ללאה אייזנברג, אימה של ליז, שהינה תושבת חוץ.

בחודש מאי 1997 שכרה הרדי את שירותי משרדו של עו"ד שגב בכדי שייצג אותה בסכסוך הירושה על עזבונו של אביה, שאול אייזנברג ז"ל. על-פי כתב האישום, עו"ד שגב ועו"ד יעקב וינרוט, שייצג את לאה אייזנברג, סיכמו כי הרדי ואייזנברג תפעלנה "בחזית אחת בתקיפת צוואתו של המנוח".

בהמשך, נטען בכתב האישום, יעץ שגב להרדי כי על מנת לשמור על זכויותיה בירושה, כדאי לה לערוך מספר הסכמי שיתוף-פעולה על לאה אייזנברג, שנועדו להבטיח כי זכויותיה בעיזבון לא יפחתו מאלה שלהן היתה זכאית מכוח הצוואה, וכן להבטיח כי אייזנברג תשפה אותה בגין ההוצאות המשפטיות הכרוכות בניהול ההליך.

עוד טוענת רשות המסים כי "בחלק מהסכמי שיתוף-הפעולה נקבע כי אם יתגלו מחלוקות בין הרדי לאייזנברג, הם יידונו בבוררות בפני שופט בדימוס".

בהמשך נתגלעה מחלוקת בין הרדי לאייזנברג, ובספטמבר 1997 הודיעה אייזנברג על ביטול ההבנות וההסכמות שהיו בין השתיים. בעקבות ההודעה הגישו הנתבעים תביעה בשמה של הרדי נגד אייזנברג, שבמסגרתה דרשו לאכוף על אייזנברג את מימוש אחד מהסכמי שיתוף-הפעולה שכרתה עם הרדי.

במהלך 2002 ו-2003 ייצג שגב את הרדי בבוררות שנערכה בפני נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, שהחליט בין היתר בפסק הבוררות שנתן כי על אייזנברג לפצות את הרדי בגין ההוצאות המשפטיות בשיעור 3 מיליון דולר, שהוציאה במסגרת סכסוך הירושה.

בספטמבר 2003 סיכם שגב עם באי-כוחה של אייזנברג כי הסכום האמור ישולם על-ידי אייזנברג ישירות אליהם, ובאוקטובר 2003 שולם לנאשמים שכר-טרחה עבור השירות המשפטי שנתנו להרדי בסך כ-15.6 מיליון שקל.

מצג כוזב

בכתב האישום נטען כי על מנת להתחמק מתשלום מע"מ בגין שכר-הטרחה בשיעור 2.8 מיליון שקל, הציג שגב בפני רשויות המע"מ מצג כוזב לפיו השירות המשפטי בקשר לסכסוך הירושה ניתן על-ידם לאייזנברג, שהינה תושבת חוץ, וזאת, על אף שבפועל ניתן השירות להרדי, שהיא תושבת ישראל.

בכתב האישום נטען כי לצורך הצגת המצב הכוזב, הוציאו הנאשמים לאייזנברג חשבונית מס שהמס הנקוב בה הנו בשיעור אפס ודיווחו עליה בדיווח התקופתי למנהל המע"מ. בפועל חל על עסקה זו שיעור מע"מ מלא.

עוד מפרט כתב האישום כי בסמוך להוצאת החשבונית פנו הנאשמים לעו"ד זיו שרון כדי לקבל חוות-דעת משפטית בנוגע לחיוב במע"מ, והציגו בפניו מצג כוזב באשר לזהות הלקוחה ומהות השירות, במטרה כי בחוות-הדעת ייקבע כאילו אינם חייבים בתשלום מע"מ על עסקת שכר-הטרחה.