ביקורת הורסת

מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, פנה לראשונה רק לפני כחודש, ב-2 במאי, ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בהתאם לסמכותו שבחוק, בבקשה שהיועמ"ש יורה למשטרה לקיים חקירה פלילית של כלל ההיבטים העולים מתוך חקירת "פרשת הרפז".

היועץ והמבקר הטיחו זה בזה בימים האחרונים האשמות חריפות בנוגע לשאלה מי מהם דובר אמת - האם וינשטיין, הטוען כי עד לשלבים האחרונים של התהליך, לינדנשטראוס לא הודיע על הצורך לקיים חקירה פלילית; או המבקר, הטוען כי לאורך כל הדרך התריע על כך שיש צורך לחדש ולהרחיב את החקירה הפלילית בפרשה, לאחר שהחקירה שהתקיימה לפני שנתיים עסקה בסוגיה הצרה של הגורם שעמד מאחורי זיופו של "מסמך גלנט".

ההערכה השוררת כעת היא שהמבקר מנסה להימנע בכל כוחו מפרסום הדוח בפרשה, והוא עושה זאת במגוון דרכים: הן בניסיון לשכנע את היועץ המשפטי שיש לעכב את פרסום הדוח, ולתת קדימות לחקירת משטרה, והן על-ידי הערמת קשיים בהעברת חומרים לראש לשכת הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, אל"מ ארז וינר, הדורש מהמבקר לקבל את כלל החומרים שנאספו בבדיקה, בטרם ישיב לטיוטת הדוח שבה הוא סופג ביקורת קשה. מחר (ב') יתקיים בבג"ץ דיון בעתירתו של וינר.

גורמים בקרבתו של מבקר המדינה אמרו היום (א') כי "התנהלותו של היועץ המשפטי תמוהה". לינדנשטראוס עצמו מדבר בחדרי-חדרים בצורה יותר חריפה ומאשים את וינשטיין בניסיונות להסיט את הדיון מהעובדה שחקירת המשטרה בעניין לא נוהלה כראוי.

לדברי גורמים המכירים את התיק, לינדנשטראוס תוהה כיצד ייתכן שבמשטרה ובלשכת היועץ אמרו שחקירת הרפז הסתיימה והצהירו כי הוא יועמד לדין תוך שבועיים, אך השבועיים הללו התארכו, ועדיין לא קרה דבר.

חליפת המכתבים בין המבקר ליועץ מהחודש האחרון חושפת הן את ההתנהלות המסורבלת בשאלת היחס הראוי בין בדיקת המבקר לבין חקירה פלילית בפרשה, והן גם את היחסים העכורים בין שני האישים.

בעקבות סירובו של וינשטיין לייצג את המבקר בעתירת וינר, הגיש עורך דינו של המבקר, פרופ' דוד ליבאי, ביום חמישי שעבר (31.5.12), את תגובת המבקר לעתירה, שכללה גם את המכתבים שהחליפו ביניהם וינשטיין ולינדנשטראוס. בעקבות זאת פרסם משרד המשפטים הודעה חריגה, שבה נאמר כי "היועץ המשפטי רוחש כבוד למוסד מבקר המדינה ולעומד בראשו, ולפיכך אין בדעתו להתייחס לתוכן המכתבים ולחילוקי-הדעות שנתגלעו".

לפרסום ביום חמישי נלווה מכתב חריף שהעביר היועץ למבקר יום קודם לכן, ובו האשים את לינדנשטראוס באי-אמירת אמת ביחס לדרישתו לפתוח בחקירה פלילית. וינשטיין כתב כי "לכל אורך הטיפול בפרשה, מראשיתה ועד סוף חודש אפריל, במגעים השונים שהתקיימו ביני לבינך, לא נשמעו על ידך או על-ידי מי מאנשיך טענות שלפיהן היבטים פליליים העולים מפרשה זו לא נבדקו במסגרת חקירת משטרה, או שקיימים היבטים פליליים שעלו מבדיקתכם, והם צריכים להיבחן במישור הפלילי. טענות אלה לא נשמעו - לא במפורש ולא במרומז, לא בכתב ולא בעל-פה".

משרד מבקר המדינה הגיב בחריפות לפרסום. שלשום (ו') מסר דוברו כי "פרסום חד-צדדי ומגמתי של מכתב התשובה של היועץ המשפטי, תוך התעלמות מוחלטת והסתרת מכתב הפנייה ליועץ מטעם המבקר - מציגים גירסה מעוותת לחלוטין".

ממכתבי המבקר והיועץ מתברר עוד כי הפרקליט הצבאי הראשי, דני עפרוני, פנה באחרונה לוינשטיין, וביקש לקבל את כל החומרים שנאספו בבדיקת המבקר, כדי לשקול אם יש צורך בפתיחת חקירת מצ"ח ולנקוט צעדים פליליים, משמעתיים או פיקודיים, נגד קציני צה"ל המעורבים בפרשה - ובהם גם אשכנזי ווינר. וינשטיין פנה ללינדנשטראוס וביקש ממנו להעביר לפצ"ר את החומרים כבקשתו.

עוד מתקופת גלנט

הסכסוך בין וינשטיין ללינדנשטראוס לא החל השנה. כבר בספטמבר 2010, ימים ספורים לאחר שהתנועה הירוקה עתרה לבג"ץ נגד מינויו של אלוף יואב גלנט לרמטכ"ל, הונח על שולחנו של היועץ המשפטי מכתב מלשכת מבקר המדינה, שהודיע אז לוינשטיין כי הצטבר אצלו חומר רב בנוגע ל"פרשת גלנט", אך אין בכוונתו לעסוק בנושא עד לאחר ההכרעה בבג"ץ.

וינשטיין שלח את המשנה שלו, עו"ד מייק בלס, לגבש דוח שסייע לוועדת טירקל, האמונה על בחינת מינויים בכירים בשירות הציבורי ובהם הרטמכ"ל, להכשיר את מינויו של גלנט.

אולם בהמשך הודיע לינדנשטראוס כי יש בידיו ממצאים חדשים בעניין הטענות שהועלו נגד גלנט על שימוש שלא כדין במקרקעין במושב עמיקם. אז התברר גם כי מזה תקופה עורך המבקר בדיקה סודית של הפרשה.

בראשית 2011 העביר משרד המבקר לפרקליטות תמצית של הממצאים החדשים, שכללו מעורבות ישירה של הרמטכ"ל המיועד בהעברת קרקעות ציבור לידיו. וינשטיין לא אהב את התנהלות המבקר, אך המשיך לשדר עסקים כרגיל, עד להשלמת בדיקת המבקר.

על בסיס הנתונים שהציג המבקר נאלץ וינשטיין לשוב לדרג המדיני ולהודיע להם כי יש קשיים מהותיים בהגנה על מינוי יואב גלנט, וכי יש לבטלו.