נתן זהבי: "כל זוטר מקבל היום תעודת עיתונאי"

נתן זהבי מבכה במאמר למגזין "פירמה" את הידרדרות עיתונות ■ "טוקבקיסטים בתשלום מכפישים את אחרוני העיתונאים הרציניים, והריאליטי דוחק את הדוקו"

כמה חודשים אחרי שסיימה את שירותה הצבאי כחיילת שהועסקה בשום כלום, הצליחה נ' להתקבל, הודות לקשרים של אביה עם מישהו חשוב בזכיינית הגדולה, כעוזרת הפקה בתוכנית ריאליטי.

האב הגאה סיפר לחבריו על הקריירה הזוהרת שמצפה לבתו הצעירה. אחרי שלב ההכנות המפרכות החלה התוכנית להיות משודרת, והאב המאושר סיפר לכל מכריו שאפשר לראות את הבת המוכשרת בתפקיד פותחת הדלת למועמדים שנכנסים להיבחן מול עיניהם הבוחנות של השופטים.

כדי לגרום עונג לאב המאושר הצצתי כמה דקות בתוכנית, ואכן, במאמץ רב אפשר היה להבחין לשבריר שנייה בבת, שהחלה בסערה את הקריירה התקשורתית שלה.

הסיפור הזה לא היה מצדיק שורה בעיתון, אלמלא כמה חודשים אחרי שהחלה הקריירה התקשורתית של נ' פנה אליי אביה וביקש ממני לסדר לו תווית לאוטו כמו לבת שלו. איזו תווית יש לבתך, אני שואל בפליאה, והוא מצביע על האוטו של הבת שניצב ממול ועליו מתנוסס לתפארה שלט רשמי של לשכת העיתונות, המציין כי בעל הרכב הוא עיתונאי.

כמובן שדחיתי את הבקשה, ואמרתי לאב המופתע שזו הונאה ובושה שבתו נושאת תו עיתונות, כי אין בינה ובין עיתונאי דבר וחצי דבר, ולעניות דעתי זו גם עבירה פלילית. האב אינו מדבר אתי מאז אותו אירוע.

זה עצוב, אבל זה אמיתי. היום כל סגן מפיק זוטר בעיתון זניח או בתוכנית רדיו חסרת משמעות מצליח להוסיף לארנקו תעודת עיתונאי, תעודה שבימים שהמקצוע היה מכובד היית צריך לעמול קשות עבורה.

מדי פעם אני נתקל באנשים שמשפט הפתיחה שלהם בהיכרות ראשונה הוא בסגנון - "יווווו, מה-זה רציתי להכיר אותך, חבל על הזמן, אני גם בברנז'ה כבר חצי שנה". אני שואל את הברנז'אי הצעיר מה תפקידו בברנז'ה, והבן אדם עונה לי שהוא כתב לענייני חברה במקומון, ומיד מוסיף אם אני יכול לומר לו מי זו הבחורה שאני יושב איתה, והוא "יכניס אייטם לטור בסבבה". בדרך-כלל נשרף לי פיוז מאנשים כאלה, ואני שולח אותו לכל הרוחות וממשיך בדרכי.

שיר הפרחה

עוד נושאי תעודת עיתונאי הם אלה שכל עיסוקם לצלצל לאנשי יחסי הציבור של ידוענים ולקבל מהם סיפורים פיקנטיים על לקוחותיהם.

התקשורת היומית וזו של סוף השבוע מלאה קטעים בסגנון - "הפלייבוי ציון ברוף החליף השבוע את בת-זוגו, הדוגמנית הצעירה דולצינאה הטובוסית, בכוכבת ה'פרחה והג'חנון' הלית הדבילית. השניים נראו מחליפים ריר בפאב של חברו של ציון, 'הסמרטוט והספונג'ה', ברחוב הירקון". או: "השר לשעבר בוג'-בוג' אלגנט וזוגתו הגיעו לחנוכת חנות היוקרה רהיטי הקרש המעופף, השייכת לקרולינה, בת-זוגו של האוליגרך אלברטינו, שחיתן בשבוע שעבר את בנו פלצנינו, באירוע שנערך באולמי טרנטינו ועלה על פי השמועות 24 מיליון שקל".

כמויות הזבל היח"צני שממלאות את טורי הרכילות ואת מוספי הכלכלה והבידור החדירו לאוסף בעלי תעודת העיתונאי כמות אדירה של "עיתונאים", שאוצר המילים שלהם דומה פחות או יותר לאוצר המילים של גיבורי "האח הגדול".

אגב, כמה גיבורי "האח הגדול", בעיקר העילגים שביניהם, כבר מחזיקים בתעודת עיתונאי אחרי שקיבלו תוכניות ריאליטי והפכו כאילו לחלק מהברנז'ה העיתונאית בסבבה בעזרת השם.

בזמן שהסוג החדש של ה"עלק עיתונאים-אנשי תקשורת" מתרבה במהירות, הולך ונכחד זן העיתונאים החוקרים ויוצרי תוכניות התעודה והדוקו. תשאלו במשאל רחוב מקרי 100 אנשים: "ציין שניים מתוך ארבעת השמות הבאים העובדים בתקשורת. א. מוטי גילת. ב. קותי סבג. ג. גידי וויץ. ד. אלירז שדה. אני חותם לכם ש-99% יסמנו עיגול סביב קותי ואלירז.

טוקבקיסטים בתשלום וכאלה המשתייכים לארגונים של אנשים הזויים דואגים להכפיש וללכלך את אחרוני העיתונאים, שעדיין עושים מלאכה רצינית ואמינה או לפחות משתדלים. בעלי הון אינטרסנטים משתלטים לאט-לאט אבל בטוח על כל אמצעי התקשורת; האינטרנט דוחק את העיתונות הכתובה, תוכניות הריאליטי דוחקות את תוכניות התחקירים והדוקו, ומדורי הבידור, הרכילות והפליליים הם המדורים שהדור הצעיר קורא בשקיקה, אחרי שדילג על עמודי הפוליטיקה, הדעות, הספרות והאמנות.

כשאתם רואים בחניה מכונית שעליה מתנוסס על שמשת החלון הקדמי ריבוע שעליו כתוב "עיתונות", תזכרו שיכול להיות שהיה לכם הכבוד לצפות במכונית של עוזר ההפקה בתוכנית "מאסטר שף של הקוקסינלים" - ותעשו כבוד לאוטו.