"בחברה שלנו יש עובדת ותיקה ממני שעושה לעצמה 'העצמה אישית' על חשבוני. אין לה קשר ישיר למשימותיי, ובכל זאת היא מרבה לתת לי עצות שלעתים מנוסחות כהוראות, תחת הצידוק ש'היא רק רוצה לעזור'", כך קונן באוזני לא מזמן אחד, והמשיך "זה התחיל כשהייתי חדש וחשתי מחויב לכבדה ולהיענות לעצותיה, אבל מאז זה פשוט הפך למנהג קבוע ובלתי נסבל. היא מטרידה אותי, ובפועל, לרוב עזרתה לא נחוצה ואף עולה בתוצאות לא רצויות למשימותיי. אני גם חושש ממניעיה - האם היא רוצה להשתלט לי על התפקיד?".
הגם אתם קולגות רעבים ומטרידים?
ישנם עובדים שנוהגים כך במודע, במטרה להשתלט על תפקיד חברם, להפילו או להתנקם בו. אולם לא תמיד מדובר בכוונת זדון. ישנם טיפוסים שפשוט מוּנעים מחולשה, ואף לא מודעים להתנהגותם ולמידה שבה היא מפריעה לאחרים.
למשל, הקולגה הרעב יכול לנגוס בתפקידי אחרים בלי משים משום שהוא אדם קפדן, פרפקציוניסט ורודף חוק, שלא מסוגל לשאת סביבו מצבים לא מושלמים, גם כשאינם נוגעים לו כלל. הוא חש אי-נוחות בנוכחות עובדים מזן אחר - היצירתיים, הגמישים, שלוקחים את החיים בקלות. כשהוא מזהה כאלה, הוא נחלץ "להצילם מן הרעה" מבלי שהתבקש.
קולגות רעבים אחרים הם "המוסריים של הצוות": טובי הלב, כמעט אלטרואיסטיים, שמרבים להתערב בפטרוניות רק כדי לוודא שאנשים סביבם עושים את "הדבר הנכון". כל זה אולי נחמד מצדם, אך בפועל גם הם חוטאים בהתערבות-יתר מעיקה.
וישנם גם אלה שרק זקוקים לתשומת לב תמידית, כזוללי האנרגיה הידועים לשמצה. הם מנסים כל העת להשמיע קול, גם באין דורש, וגם אם עליהם לנהוג בעקיפין בבריונות ולדרוס את חבריהם.
מה עושים?
- 1. מבררים מה טיב הביקורת: עובדים יכולים להרוויח מהקשבה זה לזה. נתקלתי במקרים רבים שבהם חבר הציל עובד מפשלה הרת-גורל. לכן, במקום להיבהל ומיד לתקוף חזרה, ראשית כדאי לזהות אם הקולגה המתערב באמת מסב נזק, או שעזרתו תמימה ואף מועילה. לשם כך יש להקשיב לתוכן דבריו, ולשים לב גם למאפייני ההתערבות: האם הקולגה מרבה לבקר את ביצועיי, או מנסה תדירות לגרום לי לערוך שינויים בעבודתי? האם יש לו סיבה לקנא בי (למשל, אם ביצע בעבר את תפקידי, לא מסוגל להרפות ממנו, ולא מרוצה מתפקידו הנוכחי)? האם נימתו מזלזלת, הוא לא קשוב, ואינו מאפשר לי להשחיל מילה? האם הוא גורם לי להרגיש בור?
- 2. כשהקולגה רק מטריד: לעתים בעקבות הבדיקה הזאת עולה שהקולגה לא פועל במטרה להשתלט ולהרע, ולא ממש מזיק אלא בעיקר מטריד. אם זה אכן כך, יתכן שהוא אחד משלושת הטיפוסים - הפרפקציוניסט, שכנראה שבוי במערכת כללים קשיחה בשל חינוך נוקשה או עבר במסגרת שמרנית כמערכת צבאית; המוסרי, שמוּנע מחוסר ביטחון; או זולל אנרגיה, שגם כך לא נמצא במקום טוב מבחינת מעמדו ותדמיתו בארגון. פעמים רבות די בהבנה זו בכדי להקל מעט את המטרד.
- 3. כשהמטרד קשה מנשוא: אם בבדיקה עולה שהקולגה מטריד בקיצוניות ובתדירות רבה עד כדי גרימת מועקה עמוקה או הסבת נזק ממשי, יש לפעול כדי להדוף את ההתערבות. בתור התחלה אפשר לעשות זאת באמצעות התעלמות: להקשיב, אפילו להודות לו, אך להמשיך לפעול בדרך המקורית ולדאוג שידע זאת ("תודה, נשמע רעיון טוב, אבל כרגע אני מעדיף להמשיך לעשות זאת כך"). תגובה עקבית כזו מעבירה לקולגה מסר חיובי מצד אחד, אך מתנגד מצד שני. הוא צפוי להסיק שהתערבותו לא נחוצה, שכן העובד בין כה וכה בוחר שלא להיענות לה. כתוצאה מכך ההתנהגות המטרידה לרוב תפחת או תוכחד.
- 4. מעלים למודעות הקולגה: אם נראה שהקולגה אינו מודע להתנהגותו ולהשלכותיה, אפשר גם "לעזור" לו בכך. כדאי לעשות זאת בתגובה להתערבות בזמן אמת, ולהסביר לקולגה בעדינות שזה גורם לאי-נוחות, למשל: "אני שמח שאכפת לך ושאתה מנסה לעזור, אבל מאחר שאתה עושה את זה לעתים תכופות, אני מרגיש שאולי אתה לא מכבד אותי וחושב שאני לא יודע מה לעשות בעבודתי".
- 5. מערבים את המנהל: כשהתערבות הקולגה נמשכת ונותרת מציקה, כרונית או מזיקה, העובד יכול לפנות למנהל, ולבקש שירענן ויחדד את הגדרת התפקיד שלו ושל הקולגה. לא תמיד צריך להלין על הקולגה. יתכן שבקשת העובד לחידוד העניין תספיק בשביל שהמנהל יבין במה מדובר וישתף פעולה. לאחר מכן אפשר להעלות את הדברים על כתב בצורת רשימת משימות ברורות ומתועדפות לכל אחד, ולהציג בפני הקולגה השתלטן.
- יש לכם קולגה מתערב ומטריד? איך הגבתם עד היום?
- בהסתמך על הבדיקה בסעיף 1 - האם הקולגה הזה רק מטריד או מזיק ממש?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.