"הספקולציה הפיננסית" של גרושתך

מתי השקעות בורסה של בן הזוג הפכו ל'הימורים'? פשוט מאוד - בהפסדים

עוד לא נולד בן הזוג שיטען בבית המשפט כי הרווחים של בן זוגו מהשקעות ספקולטיביות אינן רכוש משותף, אך כשההשקעות בבורסה מביאות להפסדים כבדים, ימהר בן הזוג לטעון כי לכישלון יש רק אב אחד - בן הזוג המשקיע.

האמנם בן הזוג המשקיע צריך לשאת לבדו בחובות הנגרמים מהשקעות לא מוצלחות?

הכלל היסודי בחלוקת רכוש במסגרת הליך גירושים הוא חלוקה שווה של הזכויות והחובות, והחריגים לכלל הם חובות בעלי אופי אישי מובהק, בינהם חובות שמוגדרים כ"מניפולציה כספית" או הוצאות שנוצרו כתוצאה מהפרת הנאמנות בין בני הזוג.

לפיכך, חובות שנוצרו כתוצאה מהימורים של בן הזוג בקזינו בדרך-כלל יוכרו כחובות של בן הזוג המהמר בלבד, אך השאלה האם דינן של השקעות בסיכון גבוה כדין הימורים, מורכבת הרבה יותר.

3 קריטריונים לחוב משותף

הפסיקה קבעה 3 קריטריונים עיקריים הנבחנים לצורך הכרעה אם חוב הימורים הוא משותף: משך תקופת ההימורים, ידיעת בן הזוג על קיומם, לרבות אם עצם את עיניו מלדעת במכוון, והשפעת ההימורים על התא המשפחתי.

כך למשל, על אף שרכישת כרטיסי מזל או לוטו היא הימור, לא יעלה על הדעת שבעת הגירושים יחויב בן הזוג להשיב לבן זוגו את הכסף שהשקיע ברכישת כרטיסים אלה בהסכמה לאורך חיי הנישואים, רק מהסיבה שמעולם לא הרוויח כתוצאה מרכישות אלה.

בשנת 2010 נדונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות טענתה של אישה, לפיה עסקאות "פור-וורד", עסקאות מט"ח בסיכון גבוה, שביצע בעלה לאורך שנים, מקבילות להימור - ולכן על הבעל להשיב לה את הסכומים שהפסיד בעסקאות אלה.

בית המשפט קבע כי גם אם ניתן לראות בהשקעותיו של הבעל הימור בשל הסיכון הגבוה הכרוך בהן, הוא אינו מקבל את הרעיון העקרוני לפיו בני זוג שותפים בסכומים בהם זכו כתוצאה מהימורים - אך אינם שותפים בהוצאות שנוצרו מאותם הימורים עצמם.

בסופו של יום בית המשפט דחה את טענות האישה על יסוד אי-עמידתה בקריטריונים שפורטו לעיל, שכן ההשקעות בוצעו בידיעתה, והחובות שנוצרו כתוצאה מההשקעות הבלתי מוצלחות לא פגעו באופן ממשי ברווחת המשפחה וביכולתה לקיים רמת חיים סבירה.

בשני פסקי דין אחרים שניתנו בשנה האחרונה בתי המשפט דווקא כן הטילו את מלוא החובות על הבעל בלבד, אך גם הם עשו כן על בסיס אותם קריטריונים, והסתמכו על היעדר ידיעת האישה על ההימורים ועל הנטל הכלכלי הכבד שגררו אחריהם ההפסדים.

במקרה הראשון, בית המשפט קבע כי הסכומים אותם הפסיד הבעל בהימורים אינם משותפים, מכיוון שהכספים עימם הימר הבעל הוחזקו על-ידו בחשבון בנק נפרד שאותו הסתיר מפני האישה, ואפילו את הדואר הקשור בהתנהלותו הכספית הוא קיבל לתיבת דואר נפרדת. בית המשפט ראה בהתנהגותו של הבעל משום הפרת חובת הנאמנות שלו כלפי האישה, שבוודאי לא רצתה בהימוריו בכספים משותפים ולא ידעה על כך.

במקרה השני, שנפסק רק לאחרונה, הבעל לא איבד את הכסף בהימורים בקזינו אלא בהשקעות בסיכון גבוה בבורסה, אך גם כאן דובר על בעל שהיה לו רקע של התמכרות להימורים, ועל הפסד של סכומי כסף גדולים מאד. הבעל טען כי האישה ידעה ואישרה את השקעותיו בבורסה, אך האישה הוכיחה כי היא הגבילה את הסכמתה לסכום של 50,000 שקל בלבד, ואילו הבעל השקיע והפסיד סך של 624,000 שקל.

בית המשפט קבע כי השקעה בגובה שווי דירת מגורים בסחר ספקולטיבי בבורסה, מבלי לקבל במפורש את הסכמת בן הזוג השני לפעולות אלה, יש בה כדי לערער את יסודות התא המשפחתי, ויש לקחת הפסדים אלה בחשבון במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג.

התוצאה הייתה שבית המשפט הורה כי מתוך מחצית שווי הדירה המגיע לבעל, האישה תקבל את הסכום שהבעל הפסיד במסחר בבורסה, בניכוי הסך של 50,000 שקל שהאישה הודתה כי היא הסכימה שיושקעו בשוק ההון.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית בדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".