המקום שבו נגמר ההיגיון, ונפרץ הארנק

סוכנות דירוג האשראי מודי'ס הורידה השבוע את תחזית דירוג האשראי של גוש האירו מ"יציב" ל"שלילי". הגוש, כך מעריכים כלכלנים, עשוי להתפרק. במקביל שיעור האבטלה באירופה ממריא לשיאים חדשים, ובספרד מדווחים על תושבים שמחטטים בפחים בחיפוש אחר אוכל.

באופ"א, ארגון הכדורגל האירופי, כאילו חזו את המשבר הגדול, ויזמו כבר לפני שנתיים את תקנות הפייננשל פייר-פליי, שאמורות להגביל את ההפסדים התפעוליים של כל אחד מהמועדונים באירופה בעונות 2011/12 ו-2012/13 לסך של 45 מיליון אירו בלבד. בקיצור, כל הסימנים המוקדמים ותנאי השטח הכינו אותנו לקראת קריסה מוחלטת של חלון ההעברות האירופי. החלון, למי ששכח, הוא המייצג הגדול ביותר של הכדורגל: מועדונים מכופפים את חשבונות הבנק במשך כמה ימים ושופכים כספים שאין להם בתקווה שהימור על ילד בן 20 או 21 יביא אותם לירח.

במציאות הדברים היו שונים: חמש הליגות הבכירות ביבשת - אנגליה, גרמניה, איטליה, ספרד וגם צרפת (האחרונה שנסגר אצלה החלון, בליל שלישי) הוציאו בקיץ הזה 1.61 מיליארד אירו בגין רכישת שחקנים חדשים (ע"פ נתוני אתר transfermarkt), ירידה צנועה יחסית של כ-10% בלבד לעומת החלון של הקיץ 2011. מי שחשב שבקיץ הזה הפקסימיליות לא יפלטו דפים, ושסוכני השחקנים הנכלוליים לא יצברו מיילים במחלקות ראשונות - יכול כעת לנעוץ שיניים בכובע.

הכדורגל הוכיח כבר אינספור פעמים שכוחות השוק שלו הם עצמאיים לחלוטין וכמעט ולא מושפעים ממה שקורה בעולם החיצון. החוק היחיד שרלוונטי לגבי כלכלת הכדורגל הוא פשוט: אין אף חוק. ובטח שאין באמת חוקי פייננשל פייר-פליי. איך כל זה בא לידי ביטוי בקיץ 2012?

צרפת
סך הוצאות בקיץ 2012: 234.8 מיליון אירו
סך הוצאות בקיץ 2011: 190.7 מיליון אירו

כבר כמה שנים שאנו ב"גלובס" מנתחים את המספרים שעומדים מאחורי חלון ההעברות האירופי. אבל זוהי הפעם הראשונה שבה חייבים לפתוח את הסיקור דווקא עם הליגה הצרפתית, שנחשבת לחלשה והפחות עשירה מבין חמש הליגות הבכירות. המשפט האחרון היה נכון, לפחות עד שכספי הנפט הבלתי נגמרים של רשות השקעות הספורט הקטארית (חברת QSI) השתלטו על פריז סן-ז'רמן לפני קצת יותר משנה, והחלו את המבול.

פ.ס.ז' היא שיאנית הבזבזניות של הכדורגל האירופי בקיץ הזה, עם הוצאות כוללות של 147 מיליון אירו על רכש. הסכום הזה הפך אותה לקבוצה שהוציאה הכי הרבה כסף בהיסטוריה של צרפת על רכש בחלון העברות בודד.

לא ברור כיצד הקבוצה הזאת, שסוגרת שנתיים של כ-250 מיליון אירו על שחקנים חדשים ונוצצים (ביניהם זלאטן איברהימוביץ', אסקיאל לאבצי, טיאגו סילבה וחאבייר פאסטורה), מתכוונת לעמוד כך בחוקי הפייננשל פייר-פליי.

ההסבר הנפוץ לתהייה הזאת: הם לא יעמדו. אבל גם לא יענשו יתר על המידה. כי בכל זאת, הבן של מישל פלאטיני, נשיא אופ"א ההוגה של הפייננשל פייר-פליי, הוא היועץ המשפטי של QSI; פלאטיני עצמו תיווך בעסקת מכירת פ.ס.ז' ל-QSI; ואם זה לא מספיק, הבה נזכור שרשת אל-ג'זירה, שנשלטת על-ידי אותם קטארים שמנהלים את QSI, היא אחת מזכייניות השידורים החדשות של אופ"א, ותשדר בעונות הבאות בצרפת את ליגת האלופות והליגה האירופית, בעסקה שתכניס סכומי עתק לאופ"א. לא נשמע כמו פרופיל של קבוצה שאופ"א תחמיר איתה.

כך או כך, פ.ס.ז' והטירוף שלה אחראים בקיץ הזה על 63% מההוצאות של כלל הליגה הצרפתית. האלופה המפתיעה מאשתקד, מונפלייה הקטנה, לא התחמשה באופן מיוחד לקראת ההופעה שלה בליגת האלופות, והוציאה 12.5 מיליון אירו בלבד על רכש (ובמקביל גם מכרה בסכום דומה את הכוכב שלה בעונה הקודמת, אוליבייה ג'ירו, לארסנל האנגלית); ליל שנייה אחרי פ.ס.ז' בטבלת הבזבזניות של צרפת, עם 16.5 מיליון אירו על רכש - אבל גם היא הסתייעה בייצוא מוצלח במעלה התעלה לאנגליה (אדן הזארד, שנמכר לצ'לסי תמורת 40 מיליון אירו).

 15 ההעברות הגדולת של קיץ 2012

אנגליה
סך הוצאות בקיץ 2012: 624.1 מיליון אירו
סך הוצאות בקיץ 2011: 550.8 מיליון אירו

בארבעת הקייצים הקודמים, התחמשה מנצ'סטר סיטי ברכישת שחקנים חדשים בשווי של 120 מיליון אירו בממוצע לעונה. הפעם, האלופה הרגישה שהסגל שלה כבר מספיק חזק - הסתפקה ברכש של 64.2 מיליון אירו "בלבד". אבל אפילו בחלון העברות רגוע מאד של הסיטי, בפרמיירליג לא נחו, והקבוצות הגדילו הקיץ את ההוצאות בשיעור של 13%.

אחראיות עיקריות לכך הן מנצ'סטר יונייטד שנהנתה מקופת מזומנים נאה בזכות ההנפקה בוול סטריט (65 מיליון אירו בסך הכל, כולל מלך השערים של אנגליה אשתקד, רובין ואן פרסי), וצ'לסי, שחזרה לימי ההפצצות המטאוריות שאפיינו את העידן המוקדם יותר של רומן אברמוביץ' במועדון (100.3 מיליון אירו על רכש).

את הסיבה לעלייה בקניות בפרמיירליג העונה, הסבירו השבוע בפירמת רואי החשבון Deloitte בחוזה הטלוויזיה החדש שנחתם באנגליה, ואמור להכניס לליגה בין 2013 ל-2016 סכום שיא של 3.018 מיליארד ליש"ט (עלייה של 70%), וזה עוד לפני שנסגרו סופית מכרזי הזכויות היוקרתיים בחו"ל. נסו להבין את המספרים האלו כדי להבין את העושר: עבור כל משחק ליגה בן 90 דקות שילם אחד מזכייני השידורים (רשת Sky או בריטיש טלקום) סכום ממוצע של 6.55 מיליון ליש"ט. 72 אלף ליש"ט לדקת משחק. יכול להיות שזה ההסבר לעלייה. אבל עדיין חסר ההסבר לשאלה אחרת: איך בדיוק קבוצה כמו צ'לסי, למשל, שרשמה בדוחות האחרונים שלה (2010/11) הפסד נקי של 68 מיליון ליש"ט, מתכוונת להתיישר עם המודל של פלאטיני.

ספרד
סך הוצאות בקיץ 2012: 132.1 מיליון אירו
סך הוצאות בקיץ 2011: 370.7 מיליון אירו

אחת המדינות היחידות שבה הכלכלה האמיתית מתחילה להזכיר את כלכלת הכדורגל, היא ספרד. "הכדורגל כאן הוא השתקפות של הכלכלה", הסביר את הסיטואציה חוזה מאריה גיי, פרופסור לכלכלת ספורט מאוניברסיטת ברצלונה, במחקר האחרון שלו שבדק את היקף החובות של הכדורגל הספרדי. "במשך שנים ארוכות בזבזנו כסף מעבר ליכולות שלנו, ונכנסנו לבור". בעוד כלכלת ספרד עשויה לקבל חבילת חילוץ מהאיחוד האירופי, אף אחד לא יודע מי יציל את הכדורגל, שנהנה במשך שנים ארוכות מקרדיט חסר פרופורציות מהבנקים המקומיים: על-פי הבדיקה של פרופסור גיי, הגירעון של כלל קבוצות הליגה הבכירה בספרד עמד נכון לסוף עונת 2010/11 על סכום בלתי ניתן לפירעון, של 3.53 מיליארד אירו.

אולי בגלל זה החליטו הקיץ בספרד לחתוך משמעותית בהוצאות הרכש - בשיעור של 64% לעומת הקיץ הקודם. כרגיל, שתי המעצמות - ברצלונה וריאל מדריד - אחראיות על רוב ההוצאות (47%), וזאת למרות שהביאו מעט שחקנים חדשים (ריאל רק את לוקה מודריץ', בארסה את ג'ורדי אלבה ואלכס סונג).

והנה הנתון המדהים ביותר בהקשר של הליגה הספרדית בקיץ הזה: לראשונה בתולדות חלון ההעברות, היא אפילו לא בין חמש הליגות שמוציאות הכי הרבה על רכש (עקפה אותה הליגה הרוסית, אליה עוד נגיע).

איטליה
סך הוצאות בקיץ 2012: 380.1 מיליון אירו
סך הוצאות בקיץ 2011: 528.8 מיליון אירו

הקיץ הזה עמד בסימן התייעלות בקרב המועדונים הגדולים אחרי שנים רצופות של הפסדים: אינטר, שבין 2007 ל-2011 סיימה במינוס כולל של 665.3 מיליון אירו, קנתה שחקנים ב-46.5 מיליון אירו, אבל מנגד מכרה אחרים ב-35 מיליון. סוג של שפיות; מילאן, שסיימה באותה תקופה בהפסד כולל בסך 245.4 מיליון אירו, עשתה ריענון כולל בסגל, ומכרה שחקנים רבים, ביניהם איברהימוביץ' וסילבה שעזבו לפ.ס.ז' - מה שהכניס לה 69 מיליון אירו בסך הכל משחרור שחקנים. מנגד, היא הביאה תחליפים ב-24.1 מיליון בלבד. ברלוסקוני מהדק חגורות.

שיאנית הבזבזניות היא האלופה, יובנטוס, שנישאת על גבי הכנסות האצטדיון החדש והמומנטום הספורטיבי - והוציאה 52.4 מיליון אירו בחלון הזה. הכי הרבה באיטליה אמנם אבל רק מקום שמיני בין הקבוצות הבזבזניות של הקיץ.

גרמניה
סך הוצאות בקיץ 2012: 241.5 מיליון אירו
סך הוצאות בקיץ 2011: 155.4 מיליון אירו

למרות שתי אליפויות רצופות, ודוחות מצוינים ל-2011/12 (רווח נקי של 34 מיליון אירו, הגבוה בתולדות המועדון) - בדורטמונד, קבוצה שבעלי המניות שלה עדיין בטראומה מההגעה לסף פשיטת רגל ב-2005, ממשיכים עם הוצאות מתונות בשוק ההעברות (25.6 מיליון אירו).

מי שתקפה בחמת זעם בחלון היא באיירן מינכן, שאובדן הכתר למשך שתי עונות הטריף את ראשיה: הבווארים השקיעו 70.3 מיליון אירו בטאלנטים חדשים, ביניהם חאבי מרטינס שהצטרף מאתלטיק בילבאו הספרדית תמורת 40 מיליון אירו.

***

את הקשקוש הבלתי ישים שנקרא פייננשל פייר-פליי אפשר להבין הכי טוב דווקא באמצעות ליגה שכלל אינה נחשבת לאחת מחמש הבכירות - הליגה הרוסית. החלון שם, שייסגר רק ביום חמישי הקרוב, לא כלל פעילות ערה במיוחד. עד שהגיע יום שני השבוע, ובו זניט סט. פטרסבורג שפכה 95 מיליון אירו על שני שחקנים - האלק שהגיע מפורטו, ואקסל ויטסל מבנפיקה. כמה אנשים מבין חובבי הכדורגל היותר אדוקים מכירים את אקסל ויטסל, בחור בלגי צעיר, שרק לפני שנה הגיע לבנפיקה עבור 9 מיליון אירו ותוך קיץ אחד הופך לאקזיט של 40 מיליון אירו?; האלק? הוא הפך בעקבות העסקה שלו לשחקן היקר ביותר שעובר קבוצה בקיץ 2012. והליגה הרוסית - הקבוצות שלה הוציאו סה"כ 223.3 מיליון אירו על רכש, יותר מהליגה הספרדית.

ועכשיו, אני רק שתי שאלות, רטוריות: האם קבוצה כמו זניט, שמביאה פחות מ-20 אלף אוהדים בממוצע למשחק ליגה, מסוגלת להכניס כספים שייגרמו לה להחזיר את ההשקעה ולעמוד בפייננשל פייר-פליי?

שאלה רטורית 2: האם אופ"א תעז להטיל סנקציות על זניט, קבוצה שנמצאת בבעלות ענקית הגז הרוסית גזפרום, שהיא במקרה, ממש במקרה, ספונסרית חדשה של ליגת האלופות, ואמורה לשלם לאופ"א בגין ההסכם הזה סכומים מפלצתיים בשלוש השנים הבאות?