המותג "מעריב" הוא פיקציה

כששלמה בן-צבי קונה את המותג "מעריב", הוא קונה את שמו ואת המוניטין שרכש לעצמו ב-64 השנים האחרונות. על בן-צבי להבין כי המותג שעליו הוא הולך לשלם 85 מיליון שקל, אינו שווה אגורה ללא מאות האנשים שבנו אותו וממשיכים לקיים אותו גם היום - העיתונאים, המדפיסים, המפיצים ואנשי הסחר.

עשרות שנים יש מלחמה על "מעריב". ניסיונות עיקשים, במעשים ובהצהרות, על קיומה של האכסניה הזו, מגדירים את העיתון הזה שוב ושוב כגוף עיתונאי משמעותי לשיח הישראלי הציבורי ולדמוקרטיה.

ואולם, נדמה כאילו איש אינו נלחם באמת על העובדים של "מעריב". זו מלחמה על העיתון, אולי אף על העיתונות - אבל לא על העיתונאים.

בכל גל של מכירה, מפוטרים עשרות לפניה - כדי להרשים את בעל המניות המתקרב ולהציג לו התייעלות; ומפוטרים עשרות אחריה - כי בעל המניות החדש מבין שזה לא מספיק וצריך לייעל עוד קצת. העיקר ש"המותג", זה מהדמוקרטיה ומהחופש, ימשיך להתקיים.

הדעתנות, האמינות, החריצות

אם כן, יש להודות: המותג "מעריב" הוא פיקציה. חוזקו מוגבל ביותר. הוא אינו "ידיעות אחרונות", ומן הצד השני גם לא "הארץ" ולא "מקור ראשון". הדבר היחיד שממשי ב"מעריב", שיש לו תוכן ומהות, הם כותביו ועובדיו - בן כספית ובן-דרור ימיני, קלמן ליבסקינד ומרדכי חיימוביץ. הם מה שאנחנו נוטים לייחס ל"מעריב" - הדעתנות, האמינות, החריצות, העומק. השם האדום היחיד עם הקו הנחרץ מתחת, שמוכר ללא שאלות, הוא קוקה-קולה.

האירוניה היא שגם עובדי "מעריב" עצמם נלחמים עבור המותג ולא באמת עבור עצמם. הם מתעקשים לדרוש את שימור "מעריב" ומבלבלים בין בית ובין מקום העבודה שלהם. גם הם מדברים גבוהה על ערכים נשגבים ועל חשיבות שימור המוסד, אבל בתוך-תוכם הם יודעים שעם דמוקרטיה וחופש הביטוי לא הולכים למכולת, ושעם שיח ציבורי לא משלמים משכנתא.

עורך העיתון, ניר חפץ, הציע תוכנית הצלה שבמסגרתה העובדים יחזיקו במניות "מעריב". אלא שלכל אחד מהעובדים בקרליבך 2 בתל-אביב, לדורותיהם, יש מניות במבנה ההוא. הוא שופץ והתחדש מכספי המשכורות שקוצצו להם שוב ושוב, מההטבות הבסיסיות שמעולם לא קיבלו, מהשעות הנוספות והמשימות היתרות שאף פעם לא תוגמלו עליהן, מכספי הפיצויים שלא שולמו לעוזבים ומדמי החניה שלהם.

לא נוחי דנקנר, לא זקי רכיב ובטח לא עופר נמרודי הצילו את "המותג" החיוני הזה כל השנים, אלא מאות הכותבים, הצלמים, המפיקים והעורכים. הם עשו זאת הן בעבודה קשה והן בכסף של ממש.

תביטו היטב במראה

הטור הזה לא מכוון דווקא לרב שלמה בן-צבי. הוא יודע את עבודתו כמו"ל - הוא רואה אותה באופן מסודר על גבי טבלאות אקסל ודוחות חשבונאיים. בן-צבי הולך (אם תתממש העסקה) להציל וליעל את "מעריב".

אתם, העובדים, חייבים להבין מה זה אומר בשנת 2012 - "להציל מותג עיתונאי". המשמעות היא לוותר על עיתונאים; וזה כבר לא ישתנה: ככל שהשנים יעברו, יזדקקו לכם פחות ופחות, ובעידן הדיגיטלי, מעטים מכם יידרשו לעשות עוד ועוד בעבור שכר נמוך יותר.

עובדי "מעריב" יקרים, ראוי שתביטו היטב במראה ותשאלו את עצמכם בעבור מה אתם נלחמים. האם בשנים האלה של חייכם, כשאתם קונים בית ראשון ויולדים ילד בכור, אתם בונים את עתידכם ומקווים יום אחד לפנסיה ראויה ואמיתית - האם "המותג" שכה חשוב לכם שנים לשמר, האם הוא דואג לכם כמו שאתם דואגים לו.

לא כי מנהלים אותו אנשים ערלי-לב, שלא אכפת להם מכם, אלא בגלל שקיומו של "מעריב", אם יתקיים, יהיה מעתה תמיד רווי כאב. כאבם של אלה שעוד יפוטרו ושל אלה שיישארו בתנאים שבהם ישאירו אותם.

אתם, יחד עם חבריכם במערכות התקשורת האחרות, חייבים לדאוג לקיומם של העיתונאים - אם בהשתלמויות שיכינו אתכם לתקופה הדיגיטלית, אם בהכנת הסכמי עבודה שיאפשרו קיום בכבוד, אם ברכישת מיומנויות נוספות - ולא לדאוג רק לקיומו של העיתון.