מה ניתן לעשות עם מאות בתי כנסת שעומדים כמעט ריקים?

כמה בתי כנסת יש בישראל וכמה בכלל צריך? תלוי את מי שואלים ותלוי גם איך סופרים. במשרד לשירותי דת אין נתונים אודות בתי כנסת. לבתי כנסת יש על פי חוק פטור מארנונה, ואפשר היה להניח שהם יירשמו בעיריות כדי לקבל את הפטור, אולם גם בעיריות לא ממש יודעים. בעיריית ירושלים, למשל, יודעים לספר שיש בעיר 1,400 בתי תפילה - כולל מסגדים וכנסיות - ולא יודעים כמה מהם הם בתי כנסת. כדי לקבל את הפטור מארנונה צריך להציג אישורים מרשם העמותות, מרשות המסים ומהמועצה דתית, וכן חוזה שכירות ותצהיר חתום "ע"י עו"ד מבעל תפקיד בכיר בעמותה כי מדובר בבית תפילה והשימוש הינו כבית תפילה בלבד (לא כולל או בית מדרש) ופירוט זמני התפילה והפעילות במקום", כך שאפשר להניח שרבים הם המוסדות שכלל אינם פונים לקבל הנחה.

יו"ר איחוד בתי הכנסת בישראל, אליעזר שפר, טוען שיש בארץ בערך 10,500 בתי כנסת. במספר זה נכללים 720 בתי כנסת במלונות, 30 בקניונים, ובחודש האחרון גם כמה בתי כנסת בתחנות דלק, ולא נכללים בתי כנסת במחנות צה"ל ובבתי הסוהר, וגם לא מקומות תפילה שמוקמים במתנ"סים לכבוד החגים, "למרות שכמה אלפי אנשים מגיעים לשם", אומר שפר.

- מטבע הדברים, המספר הזה לא כולל גם רפורמים וקונסרבטיבים.

"נכון, אין לנו מידע על זה".

על פי אומדנים אחרים, המספר גבוה יותר, ומגיע גם ל-15 אלף בתי כנסת בכל רחבי הארץ. שפר מסביר כי באיחוד בתי הכנסת סופרים רק בתי כנסת שמתפללים בהם לפחות פעם ביום, ולא כאלה שמתפללים בהם פעם בשבוע או רק בחגים. כמה בתי כנסת פעילים רק חלקית? איש אינו יודע להגיד במדויק, אולם ברור שבערים הגדולות יש עשרות כאלה. בתל אביב, למשל, מבין כ-500 בתי כנסת, כ-350 פעילים בכל יום והשאר רק בשבתות ובחגים. בבאר שבע יש 250 בתי כנסת, ולפי ההערכות רק כ-80% מהם פועלים בימי חול.

"פעם היו באזור רחוב העלייה בתל אביב למשל כמה וכמה בתי כנסת, והיו מתפללים שם יום-יום, אבל ההורים נפטרו והבנים עברו למקומות אחרים", מספר הרב אליהו כאלף, מנהל מחלקת בתי כנסת ברבנות תל אביב. "כיום חלק מהמבנים עומדים ריקים".

מצוקת נדל"ן

הרמב"ם כבר פסק להלכה: "כל מקום שיש בו עשרה מישראל, צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפילה בכל עת תפילה, ומקום זה נקרא בית הכנסת, וכופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת" (הלכות תפילה פרק י"א הלכה א').

אבל בימים של מצוקת נדל"ן, מחריפה השאלה האם מבנה בית כנסת שעומד סגור במשך כל ימות השבוע, ונפתח רק בשבתות, אם בכלל, אינו יכול לשמש למשהו אחר (בעולם, למשל, משתמשים בכנסיות במשך השבוע למגוון שימושים, כמו לחוגים להשלמת השכלה למבוגרים, ואפילו לסיוע בהכנת דו"חות מס על ידי מתנדבים, ראו מסגרת), ולהקצות לקהילה חדר לתפילה במבנה שממילא פנוי בשבת, כמו גן ילדים או מתנ"ס.

פה מסתבך הסיפור. כאלף: "צריך לזכור שיש סדר בקדושה: אפשר רק להעלות, ולא להוריד. כלומר, אם מוכרים סידור, מותר לקנות תיבות ואחר כך ספר תורה. אם מוכרים בית כנסת, אי אפשר למשל לכתוב תמורתו ספר תורה - צריך להשתמש בכסף לבנות בית כנסת במקום אחר, שם הוא דרוש, או לכל הפחות בית מדרש". אסור, למשל, להפוך בית כנסת לבית ספר או למתנ"ס או לבית מגורים - אלא אם בונים במקומו אחר.

ברחוב יונה הנביא בתל אביב עמד במשך שנים רבות בית הכנסת היכל קרשניק, שהקימה קהילה של ניצולי שואה מהעיר הפולנית. לאחר שכבר לא הצליחו לאסוף בו מניין מתפללים, מכרו אותו אנשי הקהילה ובנו בתמורה בית כנסת בבית החולים איכילוב, בתכנונו של האדריכל ארד שרון, שגם הוסיף קיר זכוכית שמנציח את אנשי הקהילה שנספו בשואה.

כמו חנות ליד חנות

פרויקט אנדרומדה ביפו נבנה בין היתר על בית כנסת, ובכסף שקיבלה הקהילה תמורת הפינוי שופץ מבנה ברחוב באר שבע, מספר גורם הבקיא בתחום. "גם בשכונת נווה כפיר הקבלן הבטיח שיבנה בית כנסת במקום בית הכנסת שעמד במקום, וזה הלך בסדר", אומר כאלף.

אבל לא תמיד זה עובד חלק כל כך. "יש מקומות שבהם רוצים לפנות שטח מסוים, ומציעים למתפללים מקום חדש, 300-400 מטר הצידה, כי הצפיפות גדולה. אבל האוכלוסייה לא מסכימה ולעתים נוצרים מתחים עם בית כנסת סמוך - זה כמו לפתוח חנות ליד חנות", מסביר כאלף.

במקרה של בית הכנסת "הר סיני" בנווה שאנן בתל אביב, התגלגל העניין כמה שנים טובות בבתי המשפט. הבעלים ביקש לפנות את בית הכנסת ולבנות תחתיו מבנה אחר, למסחר ולמגורים. אנשי הקהילה התנגדו לכך בטענה שבית הכנסת משרת את הקהילה מאז שנת 1926, אולם בסופו של דבר פונה בית הכנסת תמורת פיצוי כספי של 290 אלף שקל. עו"ד יוסי זויטיא, שייצג את המתפללים, מציג זווית נוספת לבעיית בתי הכנסת: מחירי הנדל"ן. "במצב הנוכחי יהיה קשה למצוא בסכום כזה נכס שישמש בית כנסת. כרגע, המתפללים מקווים לקבל מהרבנות בתל אביב אישור להשתמש באחד ההקדשים הפנויים שיש להם בדרום תל אביב. אולי לפחות נשפץ בכסף הזה", מתנחם עו"ד זויטיא.

לרבנות, מעיד כאלף, אין בדרך כלל אפשרות להתערב במקרים כאלה: "רוב בתי הכנסת הם פרטיים. רק בודדים, אולי 5%, הם על קרקע שבבעלות העירייה".

- יש באמת הצדקה להפעיל כל כך הרבה בתי כנסת בתל אביב? למשל בית כנסת גדול כמו בית הכנסת באלנבי, יקר להחזיק אותו.

"באלנבי יש מניין או שניים וגם שיעורים, ולפעמים מתפללים רק בחדר הקטן. בעיקרון אני חושב שלמרות מצוקת הנדל"ן בעיר, ולמרות שיש קיטוב מכל מיני סיבות, רוב העם רגיש למקום שמאחד בשמחות וחס וחלילה באבל. הנה תראי, אפילו בקיבוצים כבר מתפללים בחגים".

בתי הכנסת הגדולים, בערים כמו תל אביב ורמת גן למשל, עומדים בשנים האחרונות כמעט ריקים ממתפללים בימי חול, אולם הם מצאו להם אפיק פרנסה שממלא אותם גם בימות השבוע או בשישי בצהריים: חתונות. בבית הכנסת הגדול ברמת גן, שנמצא בכיכר אורדע, נערכות לדברי הגבאי כעשר חתונות בחודש, וכדי לקיים בר מצוות בבית הכנסת ההדור והמשופץ מגיעות משפחות גם מערים אחרות.

ובכל מקרה, התסבוכת שבהזזת בתי כנסת ממקומם, לצד השטח הצנוע יחסי שהם ניצבים עליו בדרך כלל, הם סוג של יתרון נדל"ני למי שגר לידם - לפחות שם אפשר להיות בטוחים שלא יבנו בשכנות לכם מגדל אימתני או מרכז מסחרי.

בתל אביב יש התקרבות

ויש גם מי שהחליטו שלא לסמוך על כוחות השוק בתל אביב. עמותת "ראש יהודי", שמצהירה על עצמה שמטרתה לפעול "להעמקת הזהות היהודית לכל שכבות האוכלוסייה", פועלת לשיקום בתי כנסת שעומדים ריקים בתל אביב.

- כמה בתי כנסת כאלה יש בעיר?

ישראל זעירא, יו"ר העמותה: "כאלה שעומדים סגורים ונעולים ואף אחד לא נכנס? אין הרבה, אולי עשרות. אבל יש הרבה בתי כנסת שמפעיל אותם גבאי בן שמונים, שמתפלל שם מאז ילדותו, ושאר המתפללים נפטרו או עזבו. אין מניין, ובהדרגה עוברים לתפילה אחת ביום, ואחר כך רק בשבת, ואחר כך רק בליל שבת, ואח"כ בראש השנה ויום כיפור ובסוף בקושי - כאלה יש מאות בארץ. אנחנו מתמקדים בתל אביב".

- מה בדיוק עושה העמותה?

"אנחנו בודקים מי בעל הבית, מקבלים ממנו הרשאה לטפל במקום, ומשיגים מתרומות מימון לשיפוץ. לפעמים צריך עבודת מחקר, לפעמים מגלים שמישהו השתלט על בית הכנסת והפך אותו לנדל"ן מניב".

בין השאר מונים אנשי העמותה בית כנסת שעמד ליד שינקין והפך לחנות בגדים, בית כנסת בשד' הר ציון שמשמש מחסן של חנות רהיטים, בית כנסת באזור אחד העם שהפך למסעדה, וכמה וכמה בתי כנסת בעיר שהפכו לבנייני מגורים.

"כל נושא ההקדשות הוא מופקר לחלוטין - זה נושא לוועדת חקירה", כועס זעירא. "אמנם יש רשם הקדשות, אבל בפועל במשך הרבה שנים הנושא הזה היה מופקר. איש הישר בעיני יעשה. בנאדם היה מוצא הקדש נטוש שחמישים שנה אף אחד לא יודע עליו, רושם את עצמו כאחראי על ההקדש, הולך לבית הדין הרבני, ואז מוכר אותו באישור בית הדין, לוקח את הכסף ומקים בו כולל במקום אחר.

"את מתארת לעצמך שהעו"ד מרוויח מזה כמה גרושים, וההקדש עצמו, ובסוף אולי חלק באמת מגיע לאיזו מטרה טובה. אני תמיד מלמד זכות על יהודים, אבל צריך לבדוק לעומק את הדברים האלה".

- אחרי שהצלחתם לשפץ את בית הכנסת, מה הלאה?

"אנחנו מממנים בחור או משפחה שלוקחים על עצמם לאסוף קבוצה קבועה של מתפללים לבית הכנסת, לפרסם באזור שמתחיל שם 'מניין קרליבך', זו תפילה עם הרבה שמחה ושירים וריקודים. זה סגנון שמאוד מושך את החילונים, אבל גם דתיים מאוד אוהבים את זה, זה לא מייבש. אנחנו כאילו לוקחים גבאי בשכר (בדרך כלל גבאים אינם מקבלים תשלום, ה.י.ל), אבל המטרה היא לקרב יהודים זה לזה ולאבינו שבשמים. הנה, בנווה צדק זה הצליח לנו עם בית כנסת אחד, ועכשיו אנחנו רוצים לשפץ את השני.

"ברור שבשכונה כמו נווה צדק לא צריך מאות בתי כנסת, אבל ברור גם שאסור לזה להיות נטוש. בתל אביב היה פעם רוב דתי, ועם השנים היא עברה תהליך של התחלנות, ויכול להיות שעכשיו זה שוב משתנה, ויש תהליך של התקרבות. יש גם חילונים הולכים לבית כנסת בשבת. חוץ מזה, הרי אם זה היה קורה בגרמניה או בפולין, היינו זועקים מרה, איך עושים מבית כנסת משהו אחר".

- במילים אחרות, ועם כל הכבוד לערך המגרשים שעליהם ניצבים בתי הכנסת, נדל"ן זה לא הכול.

גורם אחר, שביקש לשמור על עילום שמו, מזכיר שאולי מדובר בהשתלטויות שנעשות כדין, אבל לא כדת (כלומר, לא לפי ההלכה), וטוען שהמרוויחים העיקריים מהשתלטות על בתי כנסת הן עמותות חרדיות: "רבים מהמשתלטים על בתי כנסת הן חסידויות למיניהן שהשתלטו על מנת להוציא כסף, ומרוויחות יפה מהעסקאות האלה. הם מאוד מקושרים לכל הרבנים והדיינים, אז הם יודעים איפה יש קרקע ואיפה יש הקדש שאפשר להשתלט עליו".

"אולי בתל אביב יכולים להיות בתי כנסת שנסגרים, אבל בערים החדשות האוכלוסייה גדלה ומספר המתפללים עולה", טוען אליעזר שפר, יו"ר איחוד בתי הכנסת. "ובערים כמו רעננה ושוהם, שם יש הרבה דתיים-לאומיים, יש מחסור בבתי כנסת. בעיקר אם חושבים על תפילת נשים, שבציבור הדתי-לאומי היא מאוד מקובלת".

בירושלים מתפללים במקלטים

"יש גם מקומות, כמו בטבריה למשל, שפתאום מגיעות 200 משפחות צעירות של חסידים ואז לוקחים בית כנסת קיים ומחיים אותו. גם במוסררה, איפה שאני גר, בית הכנסת התרוקן אבל באו אנשים חדשים והחיו אותו".

אחרים מסכימים עם שפר. ישראל זעירא: "יש מקומות, בעיקר ערים מתבגרות כמו תל אביב, גבעתיים ורמת גן, שבתי כנסת עומדים ריקים, אבל יש מחסור אדיר בבתי כנסת בכל מקום שבו יש קהילות צעירות - בכל הארץ. מנהריה ועד אילת".

ואם נראה כאילו בעיר תל אביב המצב מסובך, בירושלים הכול בממדים גדולים בהרבה. באיחוד בתי הכנסת ספרו בירושלים 1,190 בתי כנסת, אולם במועצה הדתית בעיר יש מי שמעריך את מספרם בלא פחות מ-4,000. "חלקם פועלים בדירות ובמקלטים, כי יש המון מתפללים ולא בכל שכונה יש בית הכנסת שיכול להכיל אותם, ולנשים בכלל אין מקום בחגים. שלא לדבר על הנוסחים של עם ישראל, שלכל עדה יש נוסח משלה. מזל שיש הרבה סיעתא דשמיא בכל מה שקשור לבתי הכנסת".

קדושה יצאה מירושלים

בתי הכנסת לא נמצאים בספר התנ"ך. בית הכנסת התפתח כמוסד יהודי רק בתקופת הבית השני, בשטח ארץ ישראל ובארצות שבסביבותיה. כלומר, קיומו כמבנה והפעילות בו כמרכז תרבותי וחברתי, הייתה נוכחת בחברה היהודית המפוזרת ברחבי המזרח התיכון בתקופה שבה בית המקדש בירושלים היה ניצב ופעיל.

קליגולה בתוך בית כנסת

בין בתי הכנסת הידועים בארץ ישראל, מהמאה הראשונה לספירה, הם בתי הכנסת בגמלא, בירושלים ובמדבר יהודה - הרודיון ומצדה. בשנים האחרונות התגלו עוד כמה בתי כנסת כפריים שהם קטנים יותר ומפוארים פחות, דבר שהקשה על הזיהוי שלהם כבתי כנסת בעבר.

הזיהוי הארכיאולוגי של בית כנסת עתיק נעשה על פי מאפיינים של מבנה ציבורי בהקשרים יהודיים, פריטים שנמצאים בו ומרחב תפילה שמוקף בספסלים סביב. יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס), בן המאה הראשונה לספירה, מתאר בספריו בתי כנסת בארץ ישראל אגב תיאור עניינים שונים, ובין היתר ומזכיר כאלה שבהם ניצתה אש המרד. עדות מרוכזת באשר לבתי כנסת של יהדות מצרים נמצאת בחיבור של פילון האלכסנדרוני, המזכיר את ה"גזירה להציב אייקונות של פרצוף הקיסר קליגולה בבתי הכנסת בשנת 38 לספירה". גם תעודות רומיות בנות התקופה ההיא שהשתמרו, ומבטיחות את זכויותיהם של קהילות יהודיות ברחבי האימפריה, מזכירות בתי כנסת. ספרות ההלכה היהודית (משנה ותלמודים), מזכירה בתי כנסת אגב עניינים שונים, וכך גם הספרות הנוצרית הקדומה המתארת, אמנם בדיעבד, את מסעותיו של ישוע העובר בין קהילות ובתי כנסת בגליל.

תחליף לעלייה לרגל

בתי הכנסת שקדמו לחורבן המקדש שימשו לקריאה בתורה ובמצרים הם אף כונו "בתי קריאה בתורה". בבתי הכנסת נערכו טקסים בחגים ומועדים ובהם השתתפו אנשים שלא עלו לבית המקדש, שהיו בעצם הרוב (מי יכול היה להרשות לעצמו מסע יקר ומפרך לירושלים?), והם שימשו גם כבית עם וכמתנ"ס לשמחות יחידים וציבור.

קדושתו של בית המקדש בירושלים הייתה קדושה גיאוגרפית. קיומם של בתי כנסת והמסורת שהתבססה בהם כאלטרנטיבה אפשרה למעשה את המשך הקיום התרבותי היהודי בכל מקום, עם תנאי אחד בסיסי - שהקהילה תמנה לכל הפחות מניין גברים יהודים.