ייסורי נתניהו

רה"מ עדיין מתלבט: בחירות או לא בחירות, תקיפה באיראן או לא. ומה עם התקציב?

לא תוכניות הריאליטי "היפה והחנון", "רוקדים עם כוכבים" ואפילו לא "הישרדות vip" - הריאליטי האמיתי של עונת קיץ 2012 הוא אחר. ניתן לקרוא לו "התלבטויות בנימין" או "ייסורי נתניהו". בכל מקרה, קווי העלילה ברורים. ראש ממשלה בישראל עומד לקבל החלטה, ומדינה שלמה עוקבת אחריו בנשימה עצורה ובעצבים רוטטים. על ההתלבטות הראשונה, ההתלבטות האיראנית נאמרו כבר מיליוני מילים, ואו-טו-טו ייפתחו הקווים להצבעה, והקהל בבית יוכל לסמס: בעד תקיפה או נגד.

אבל ישנה החלטה נוספת שראש הממשלה, בנימין נתניהו, מבושש לקבל: בחירות או לא בחירות - זו השאלה.

בדומה לסוגיה האיראנית גם כאן מתחלקים המעגלים שסובבים את נתניהו לשתי אסכולות: שחקני ההתקפה ומולם הבונקריסטים. "עזוב עכשיו תקציב", אומרים לו שחקני ההתקפה, "לך לבחירות ואל תחמיר את הנזקים שגרמת לעצמך כשחברת למופז וביטלת את הבחירות". הרציונל ברור - למה להישחק עד דק במשך שנה עם תקציב גזירות, שיקומם עליו את הציבור ויבנה את יו"רית העבודה שלי יחימוביץ', כשאפשר ללכת לבחירות מהירות בלי גזירות ובלי מסים.

מנגד, מהלכים עליו אימים הבונקריסטים: "למה לך לוותר מיוזמתך על שנה שלמה בתפקיד רה"מ. לבחירות אתה יודע איך אתה נכנס, אבל אין לך מושג כיצד תצא".

ספק רב אם רה"מ כבר קיבל החלטה, וספק רב יותר אם זה באמת משנה מתי בדיוק ב-2013 ייערכו הבחירות. הדעת נותנת שהוא נוטה כעת לקבל את עצת שחקני ההתקפה, ולפזר את הכנסת. בינתיים טרם נפתח משא-ומתן תקציבי עם סיעות הקואליציה, ומה שנעשה עד כה היו שיחות כלליות ולא מחייבות. לו היה צריך להעביר עכשיו תקציב באמצע הקדנציה ולא בסופה, סמכו על ביבי שהיה מכנס את השותפים ולוחץ אותם עד שהייתה מתגבשת הסכמה.

אבל עכשיו, כשהכנסת מתקרבת לזמן פציעות אפשר להקדים את הבחירות, ולהאשים את השותפות שסירבו להתגמש (וזה מה שהוא עשה בפעם הקודמת לפני חמישה חודשים כאשר נתניהו תכנן להקדים בחירות).

מתי שלא ייערכו הבחירות שני הגושים הפוליטיים יגיעו אליהם במצב צבירה שונה לחלוטין. בצד הימני, במשקל כבד, קואליציית השלטון. מכונה יעילה שעובדת בהצלחה כבר שנים וכל חלק בה יודע את מקומו ואת תפקידו. הליכוד מלפנים, ישראל ביתנו תומכת מאחור, והמפלגות הדתיות מחזקות את האגפים. הכול מוכר, ידוע ומתקתק כמו שעון.

ברק מגלה את שמאלניותו האבודה

בצד השמאלי דבר לא סגור. יחימוביץ' והעבודה מובילים את המחנה - כל השאר הוא אניגמה. מה יהיה עם קדימה והאם היא תתמודד? מה יעלה בגורלה של תנועת "יש עתיד" כשהיא תהפוך מפרצוף מוכר אחד למפלגה? עד כמה רצינית ההתארגנות החדשה של חיים רמון? ומעל כל אלה השאלה המאוד מסקרנת: מה תעשה ציפי לבני? ארבע אפשרויות ניצבות בפניה: לחבור ליחימוביץ (בעבודה מעריכים שלברית כזו יש פוטנציאל לעקוף את הליכוד במספר המנדטים), לחבור ליאיר לפיד, לרוץ עם רמון, או להישאר בבית בניגוד לנטייה לבה.

אה, ושכחנו שחקן נוסף שמגלה עכשיו מחדש את שמאלניותו האבודה: היישר מממשלת הליכוד-ליברמן - קבלו את אהוד ברק. הסקרים מראים שמפלגת העצמאות המיניאטורית תצליח לעבור את אחוז החסימה אם תקרוץ למצביעי השמאל-מרכז; ושר הביטחון מפשיל שרוולים ומתחיל לעבוד. כשברק פרש ממפלגת העבודה הוא טען כי היא גלשה למחוזות של פוסט-ציונות. היום, מהבית שבנה לעצמו הוא מנסה לקרוץ מחדש למצביעיה הוותיקים. כאילו לא ריסק את השמאל לרסיסים ב-2001 ולא הפר את אמון בוחריו ב-2009, כשהגיש את קולותיהם על טס של כסף לנתניהו.

ועדיין, עם כל הכבוד לשאלה אם אהוד ברק יצליח להשתחל לכנסת יחד עם השר שלום שמחון והח"כ שכיב שנאן, ישנו דבר פעוט שצריך לקרות עוד קודם: רה"מ צריך להחליט.

צרו איתנו קשר *5988