ראשיתו של הקאמבק

אי אפשר לטעות בהודעה הרשמית שיצאה אמש מלשכתו של השר משה כחלון: "לא הייתה מפלגה חדשה... לא שיניתי את דעתי. הליכוד הוא הבית ואפעל לניצחון נתניהו". כל-כך פשוט וברור שעולה השאלה על מה היה כאן כל הבלגן. ארבעה ימים תמימים רעשה הארץ סביב האפשרות שכחלון יפרוש מהליכוד ויקים מפלגה חדשה. לו רצה יכול היה להזים בקלות את השמועות. די היה בראיון אחד לתקשורת, או באמירה ברורה לכתבים ששוחחו איתו. אבל במקום לפשט את העניינים הוא רק סיבך אותם.

עוד לפני שהחל את כהונתו עתירת השבחים כשר במשרד התקשורת היה כחלון דמות מרעננת בנוף הפוליטי המקומי. בסביבה שבה מסתובבים לא מעט טיפוסים קפוצים ומלאי חשיבות עצמית, הוא אף פעם לא לקח את עצמו ברצינות יתרה. הפשטות הייתה הקלף החזק שלו. לא בכדי נהג לתבל את הופעותיו הפומביות בסיפורים מהבית בגבעת אולגה או מהמשפחה. זו הייתה דרכו להבהיר לשומעיו שהוא והם נמצאים באותה סירה: הוא השכן ממול. הצרות שמטרידות את מר ישראלי מטרידות גם אותו.

ויש עוד תכונה שהפכה אותו לפוליטיקאי מוצלח כל-כך: הוא תמיד ידע להסוות היטב את שאיפותיו האישיות. במשך שנים התקדם כחלון מתחת לרדארים של חבריו בצמרת הליכוד. ב-2006 כשלא שמו לב אליו הוא זכה במקום הראשון בפריימריז. שלוש שנים אחר-כך, ב-2009, כשממשלת בנימין נתניהו יצאה לדרך איש לא הימר שדווקא הוא יהיה השר הפופולרי ביותר מבין שרי הליכוד (בהם רהוטים ופוטוגניים ממנו), אבל משה כחלון עלה על כולם. פוליטיקאים נוטים לפרגן לקולגה שמצליח בערך באותה מידה שבניו של יעקב אבינו פרגנו ליוסף אחיהם. כשראש הממשלה חשב שהפופולריות של כחלון מסייעת לו לבצע הפרד ומשול בשריו, הוא גער בהם: "תהיו כחלונים!", אבל כשחשש שהגולם יקום על יוצרו, מיהר להרחיק אותו ולהתעמר בו. האכזבה ותחושת כפיות-הטובה שחש כחלון מנתניהו הובילו אותו אל מחוץ לפוליטיקה.

ספק כמה תכנון ומחשבה מוקדמת עמדו מאחורי ההודעה המטלטלת, שבה הודיע כחלון לפני שלושה שבועות שלא יתמודד לכנסת. רק כמה שעות קודם לכן הוא סיים עוד פגישה לא מוצלחת עם נתניהו, שבסופה הודיע לו על כוונתו. זה קרה אחרי שנואש לקבל ערובה כלשהי בנוגע למעמדו בממשלה הבאה. גם ההנחה ששמו יככב ברשימות החיסול בפריימריז שבפתח, ודאי לא הוסיפה לו נחת. בינתיים, השמועות על התלבטויותיו של השר החלו לדלוף ולהתפרסם, וכחלון, עוד לפני שתכנן, נחפז לחתוך הכול ולהודיע רשמית על פרישה.

היתה גם היתה מפלגה חדשה

שלושה ימים אחר-כך, כשעלה על הבימה בוועידת הליכוד נאלץ להמתין דקות ארוכות עד שהקהל חדל מקריאות העידוד וה"תישאר-תישאר", ונתן לו לדבר. הפער בין התמיכה הגורפת במפלגה, בתקשורת ובציבור, ובין הכתף הקרה שקיבל מראש הממשלה לא נתן מנוח. בנקודה הזו, היום לפני שבוע, נחת לו בידיים הסקר שהזמין מקורבו שמעון סוסן, שניבא לו 20 מנדטים אם יקים מפלגה חברתית בראשותו.

אז עכשיו מספר כחלון שלא הייתה מפלגה חדשה ושהוא בכלל ליכודניק, אבל לפני שבוע, וגם לפני חמישה ימים וארבעה, הייתה גם הייתה - בשיחות שהוא ניהל עם הנשיא שמעון פרס, עם אהוד אולמרט ועם ציפי לבני, ובהרבה התייעצויות אחרות. ביום שלישי האחרון הוא עוד נופף ב-20 המנדטים (שכבר לא יהיו), כאשר הציע לכל מיני פוליטיקאים להצטרף למפלגתו. אבל כשם שכחלון הלהיב את עצמו על הרעיון, כך הוא מיהר להצטנן.

אחרי הסיבוב הלא מוצלח הזה, האפשרות לפסק-זמן, ואולי גם לחופשת לימודים בחו"ל, נשמעת כרעיון לא רע. זה יסייע לו למלא מצברים אחרי התקופה המשוגעת שעבר, ואולי גם לשקם את התדמית שנסדקה. אחרי הכול, אצלנו הפרישה היא גם ראשיתו של הקאמבק.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10