משחק הדמעות

"מאסטר שף", יום ג' 21:00, ערוץ 2 קשת

ערב העונה הנוכחית של ריאליטי הבישול "מאסטר שף", הימרתי על כך שהעונה הזאת הולכת להיות עונת שיא מבחינת אחוזי צפייה. עכשיו שמורה לי הפריבילגיה להזכיר את שכתבתי (כמובן שאני עושה זאת רק במקרים שבהם מתברר שצדקתי. את השטויות חפשו לבד בארכיון), עת שוברת העונה השלישית את שיאי הרייטינג.

יותר מ-37% צפייה השיגה התוכנית של יום ראשון האחרון (ששודרה מול הדרבי התל-אביבי בכדורגל), רייטינג ששמור לתוכניות גמר מיוחדות, בטח לא לפרק שהוא כמעט טרום-עונה. הנתונים הללו דורשים הסבר מיוחד, מעבר להסבר הבנאלי שלפיו אנחנו עם שאוהב לאכול.

כשברקע מערכת בחירות מדכאת, רוויית דילים וספינים מהסוג שממאיס עוד יותר את המערכת הפוליטית על האזרח, מתעורר כנראה געגוע לכל מה שנתפס כאותנטי ואמיתי, בלי זיופים. הבישול הביתי הוא כזה.

גם המתחרים מזכירים לנו שמתחת לסינר, כולנו בני אדם: המתנחלת הדתייה והצעירה שתבשל כמובן רק אוכל כשר, המוסלמית שמרדה במוסכמות של החברה הערבית השמרנית והטוויסט הזה ניכר גם בתבשיליה, הטבעונית ה"צפונית" שנחושה להוכיח שלא חייבים בשר כדי ליהנות מארוחה טובה.

אם בימים כתיקונים נוח לנו לכעוס, לפעמים אפילו לשנוא את "האחר" - האשכנזי, המזרחי, הערבי, הצפוני - הרי שכאשר הוא מגיש לנו תבשיל מעשה ידיו ומפציר בנו לטעום, נעלם הכעס כלא היה.

כשעלתה העונה הזאת לשידור, הימרתי כאן שגם למצב הכלכלי המתערער יהיה משקל בהצלחת העונה הזאת.

בעוד האלפיון העליון חוגג ב"מול ים", "כתית" ו"רפאל", מתעלים כל היתר את תקציב הפנאי שלהם אל הבית פנימה, ועל הלך הרוח הזה מתלבשת "מאסטר שף" (וסליחה מראש על הדימוי מעולם הכדורגל - במיוחד אחרי שהדמעות של יונתן רושפלד ביום ראשון השיגו רייטינג גבוה פי שלושה מהדמעות של אוהדי מכבי) כמו בעיטת "וולה" לחיבורים.

בראשית חורף 2012 מתברר סופית כי הדרך לליבו של עם ישראל עוברת דרך הבטן.