"שתה, שתה, זה טוב לבריאות". המלצר ב"או פלקו" (U Fleku, אצל הכתם, בתרגום חופשי) לא ממש מוכן לוויכוחים שלי. 513 שנות בירה ובחרובקה קפואה (ליקר העשבים הצ'כי המסורתי והנהדר) לידה, לימדו אותו ואת קודמיו איך לשכנע נודניקים גדולים מקשקשן כמוני, שמנסה להסביר לו שהוא כאן רק בשביל הבירה.
והוא כאן בשביל למכור. גם אם הוא מעמיד פנים שהוא מזמין אותך לכוסית בחרובקה על חשבונו. כשאני מוותר ונכנע, כל השולחן הארוך מריע לי, או שמא לו, על כך שהצליח להשחיל עוד תייר פראייר. המלצר ממהר לסמן קו ארוך על הנייר שעליו הוא מונה את הבירות ששתיתי, וכותב לידו b, בשביל בחרובקה. היא עולה כמובן יותר מהבירה, הבחרובקה הידידותית הזו. אם בשלב זה אתם מנחשים איזושהי קובלנה או תלונה, אינכם מבינים כנראה את הראש הפולני שלי. פולני בפראג. אם לא אתלונן, איך איהנה?
או פלקו היא דיסנילנד של בירה. במקום מיקי מאוס, יש כאן אקורדיוניסט משופם שמרקיד את הצ'כים המבוגרים (יש גם כאלה, הם באו מן הסתם מחוץ לעיר), ומצחיק את התיירים היפנים שיושבים לידם ומנסים לעמוד בקצב. צ'כי ממוצע שותה 157 ליטרים של בירה בשנה. הכי הרבה בעולם. בוויקיפדיה כתוב שעכשיו זה רק 132. לנקה, המארחת שלי ממבשלת סטארופרמן, טוענת שהיא אינה מכירה מספר כזה. לוקאס, הקולגה שלה מיחסי הציבור של המבשלה העצומה הזו - אחת הגדולות בצ'כיה, וזה כאמור לא עניין להקל בו ראש כשחושבים על נתוני השתייה הלאומיים - חושב שאם זה נכון, והוא אינו מאמין בכך, זה אולי בגלל אותם תיירים יפנים שאינם עומדים בקצב ומורידים את הממוצע.
אני חושב שזה דווקא בגללי. עובדה, בבית הבירה אצל הנמר הזהוב (U Zlateho Tygra), הבית קיים כבר מהמאה ה-14, הנמר מזנק על קירותיו כבר מ-1713, ומבשלת בירה מדווחת כאן כבר מ-1816) אני מסתפק בבירה אחת. בושה וחרפה. היפני מולי מוריד שבע, וקם מתנדנד ומתנצל. לא הוא ינהג בחוסר כבוד במקום שהיה הקבוע של בוהמיל הרבאל, הסופר הצ'כי הנפלא שהיה נציגם האותנטי ביותר של בני עמו השתיינים. לכאן גם לקח וצלאב האוואל את קלינטון כשזה ביקר בעיר. פסלו של בוהמיל הרבאל תלוי מעל ראשי ובודק אם אני עומד בקצב. אני לא. לך תסביר לו שזה לא המקום הראשון שלי היום. אבל אני מקדים את המאוחר.
ריח של לחם נוזלי
בשעת בוקר מוקדמת של תחילת סוף השבוע, מלאה פינת רחוב הבירה ורחוב סטארופרמן (בחיי שאלה שמותיהם) בריח אדיר של לחם. שום מאפייה אינה נראית באופק. הריח מגיע מהמבשלה הענקית החולשת על שני בלוקים שלמים לפחות. ריח של שמרים ושל כשות. ריח של בירה. לנקה מובילה אותי אל מרכז המבקרים של המבשלה.
אני בוהה במצגת האור-קולית המתפרסת על-פני כמה חדרים וקומות, מתוודע לדמותו ההולוגרמית של יוזף פספא, המבשל המיתולוגי של סטארופרמן בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ומי שהביא את המודרניזציה ואת הטעם האדיר לבירה הסימפטית הזו, ומחכה בסבלנות שאוכל כבר לשתות.
בבר שבסוף המסלול מחכה לי סוללת ברזים. אני טועם קצת סטארו כהה וסמיכה, ועוד קצת לאגר כהה בשם גראנאט (Granat) עם 4.8% אלכוהול. בניגוד לארבעת האחוזים של הלאגר הבהיר שרוב הברים מגישים כאן (מעט אלכוהול יחסית כדי שאפשר יהיה לשתות הרבה, מסבירה לי לנקה), גרסת היצוא מטפסת ל-5%, כמקובל בארצות שאינן שותות כל-כך הרבה. אני מקנח בסטארו בלתי מסוננת, עכורה וטעימה להפליא.
אני רושם לעצמי להפציר בפרנסי טמפו, יבואני הבירה הצ'כית הפופולרית הזו, להביא קצת מהלחם הנוזלי המצוין הזה גם לישראל, ולא רק את בקבוקי ה-330 מיליליטרים וחצי הליטר של הלאגר הבהיר הבסיסי, טעים ככל שיהיה. אחר כך אנחנו נכנסים לחדר הישיבות, ושם מנסים לנקה ועמיתיה לשיווק וליחסי הציבור להרביץ בי תורה, בדבר גודלן וכוחן של סטארופראמן ושל תאגיד האם שלה, מולסון קורס הקנדי-אמריקאי, אחד מתאגידי הבירה הגדולים בעולם עם עשרות מבשלות ועם מאות מותגים. אני מקשיב בסבלנות, אבל הריח הורג אותי, וכך גם הצימאון.
מכיוון שביקשתי ברים עממיים ואותנטיים, לוקחת אותי לנקה לבר שמעבר לפינה. הבר הזה כל-כך קשוח - אף שהוא מלא עכשיו דווקא בנשים - שלא הייתי לוקח לשם אפילו צ'כי, ודאי לא אורח חנון מישראל. מילא. הבירה נהדרת. אני טועם עכשיו את הלאגר הבהיר. בסוף היום אנחנו נפרדים וקובעים להמשיך מחר. אני ממשיך לטייל; גשר קארל, הטירה - רק שלושה ימים וכל-כך הרבה להספיק. בסופם אגלה שבשלושה ימים בפראג אפשר להספיק לא מעט. ולשתות עוד הרבה יותר.
שתה ושתוק
את הבוקר השני אנחנו מתחילים בעוד הרצאת שיווק. אני מתחנן שוב לבקר במבשלה עצמה. אתמול לא הצלחתי. לנקה מפחדת שאחליק ואשבור את הראש. אחרי תחנונים של כמעט שעה, שבמהלכם אני מגלה אסרטיביות בלתי אופיינית ומבטיח שהמגפיים האוסטרליים שלי יגנו עליי מהחלקה (עכשיו הבנתי למה באתי לכאן במגפיים האיומים הללו, ובעצם למה בכלל קניתי אותם), מתרצה לנקה, מלבישה אותי באפוד זוהר ומכניסה אותי למשך עשרים שניות תמימות לחדר דודי בישול הבירה. אני מצלם ויוצא.
בצהריים אנחנו הולכים לטייל ברובע היהודי. לנקה מנסה להבין למה חשוב לי כל-כך לראות דווקא את בית הקברות הישן. לך תסביר לה שאני אוהב בתי קברות. אני מסביר. היא מתחלחלת. גם אם אין לכם שום זיקה למסורת אבותינו, עשו לעצמכם טובה ואל תחמיצו את בתי הכנסת ההיסטוריים ואת בית הקברות שהוא פשוט אתר תיירות נהדר, גם אם הקבר של המהר"ל לא עושה לכם את זה.
בערב אני הולך לאו פלקו. כל מדריך נסיעות יזכיר את הבר ההיסטורי הזה, שנוסד כאמור ב-1499, ויזהיר אתכם שהוא מלכודת תיירים. והוא אכן כזה. אז מה. אני הרי תייר, ואני אף פעם לא שוכח את זה. הבירה הכהה נהדרת, והצ'כים השתויים עושים מספיק שמח כדי שאוכל להתעלם מחנות המזכרות שבכניסה. אולם ועוד אולם ועוד אולם של שולחנות ארוכים ושל נגנים מצחיקים.
ביום האחרון אני הולך לנמר הזהוב. סגור. אני עייף ונכנס לבר הראשון שאני מוצא. מעבר לכביש. בר שלושת הוורדים (U Tri Rozi) מתגלה כמיקרו ברוארי - מבשלת בוטיק זערורית, אחת מתריסר כאלה בבירת הבירה העולמית. דודי הבישול הזהובים ניצבים ממש מולי ולא צריך לבקש רשות מאף אחד. אחר כך יורידו אותי גם למרתף שמתחתם. אני מזמין צלחת נקניקים לא רעה בכלל, הפתעה גדולה, ומתמסר לברמן החביב שמטעים אותי בירה אחרי בירה. לאגר בהיר, חצי כהה, בירה וינאית אדומה ולקינוח בירה מעושנת. כולן נהדרות. לפני שאני יוצא הוא ממליץ לי על... הנמר הזהוב.
אחרי הצהריים אני מציית וחוזר לנמר. הבר הזה לכאורה הרבה פחות תיירותי והרבה יותר קשוח מהכתם. אבל רק לכאורה. הגישה הכללית היא של "שתה ושתוק", או לפחות אל תטריד אותנו. אבל הבירה נהדרת והאווירה מצוינת, אז למי אכפת.
בדרך הביתה אני מבין שתמיד צדקתי. לא סתם אני מתעקש לשתות בירה צ'כית גם בבית. אבל מה לעשות שבפראג היא יותר טעימה. Beer שחלמתי על פראג. עכשיו צריך להתעורר. ולהתפכח.
הכותב היה אורח מבשלת סטארופרמן וחברת טמפו
מרכז המבקרים של סטארופרמן: Staropraman, טל' pivovarska 9 ,420-273132589, פתוח בכל יום מ-10:00-18:00.
הברים: - U Fleku טל' Kremencova 11 ,420-224934019, בכל יום 10:00-23:00; U Zlateho Tygra - טל' Husova 17 ,22222111, בכל יום 15:00-23:00; U Tri Ruzi - טל' 420-601588281,Husova 10 , בימי שני עד שישי 11:00-23:00 ובשישי-שבת עד חצות.
טעימה
הסטארופרמן היחיד בישראל
סטארופרמן לאגר בהיר. הבירה היחידה של סטארופרמן המשווקת בישראל היא הלאגר הבהיר בגרסת ה-5% אלכוהול. היא נמכרת גם בבקבוקים וגם מחבית. זהו לאגר בהיר (פילזנר) קלאסי, המאופיין בטעמים רכים ונעימים מאוד. הטעם הרבה פחות מריר מרוב המקבילות הצ'כיות המשווקות בישראל, לטוב ולרע. מי שאוהב בירה מרה מאוד אולי יחפש בירה אחרת, אבל מי שמעדיף את הבירה שלו ידידותית למשתמש, ישמח עד מאוד. טעמי הכשות מאופקים, והסך-הכול הופך את הבירה לכיפית מאוד. אידאלית לשתייה בקיץ הישראלי הלוהט ובכלל. 8-10 שקלים לבקבוק 330 מיליליטרים; 12-13 לבקבוקי חצי ליטר שהגיעו לאחרונה לארץ; שליש ליטר מהחבית בברים - 28, חצי ליטר - 33 שקלים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
