מחדל כלכלי

הסערה שאוחזת במצרים זה היום השישי ברציפות לא הפתיעה איש. זה היה רק עניין של זמן עד שהנשיא הטרי, מוחמד מורסי, שמייצב את עצמו כמנהיג של כולם, ייכנס לזירת ההתגוששויות.

שני תנאי-יסוד שמנתבים את הפוליטיקה המצרית זה עשרות שנים מתקיימים גם בעימות הזה. הראשון, נוגע למאבק האיתנים ההיסטורי בין המחנה החילוני לממסד הדתי על קביעת אופייה של המדינה. השני, בעיותיה הסבוכות של ארץ הנילוס גדולות על מנהיגיה, יהיו מי שיהיו.

מה ניסה מורסי לעשות? שום-דבר שונה מזה שעשו קודמיו. בצו נשיאותי שפרסם בשבוע שעבר (22.11.12), הודיע דוברו, כי עד לכינונה של חוקה חדשה, לא יורשה אף גורם - פרט לנשיא - להיות הפוסק האחרון בעניינים מהותיים בעלי משמעות משפטית ופוליטית.

הנפגעים המיידיים הם בית המשפט העליון ובית המשפט לחוקה, שהורה ביוני השנה לפזר את הפרלמנט המצרי, בתואנה שהליך בחירתו היה בלתי תקין. הפרלמנט, לא במקרה, היה בימה שוקקת בעלת רוב לאחים המוסלמים.

מורסי נהג ככל פוליטיקאי שפועל לסרס מתנגדים ולהסיר מוקשים מהדרך. הצו שפרסם הוא חלק ממאבק כוחות בינו לבין שותפיו לשלטון במועצה הצבאית העליונה בנוגע לשאלת ה"בעלות" על מערכת המשפט. זהו מנגנון בעל עצמאות מוגבלת, מורשת מימי מובארק, שרובו סר למרות הקצינים. לאורך עשרות שנים שימשו השופטים חותמת גומי עבור השלטון לצרכיו.

לא לחינם אמר מורסי בנאום ההכתרה שלו בסוף יוני, כי בכוונתו להפריד את הרשות השופטת מזו המבצעת. במציאות שבה מערכת המשפט היא נכס בבעלות המנגנון הביטחוני, כנפיהם של הנשיא והממשלה משותקות.

כל זה לא הפריע לשופטים לטעון בפני מורסי, כי הצו שפרסם משתק את מערכת החוק. הרשות המחוקקת מושבתת, הם זעמו עליו ודרשו את לכתו, והנה אתה מכרסם גם ברשות השופטת. יבבת "הקוזק הנגזל" נגעה במיוחד ללבו של דובר המפלגה הסלפית "האור", יוסרי חמאד, שהגיב למחאתם ואמר: "השופטים חוששים כי עתה תיחשף ההיסטוריה השחורה של מערכת המשפט".

במחנה האנטי-אסלאמיסטי ראו בצו הנשיאותי מהלך בלתי דמוקרטי בעליל, שהזכיר להם, ובצדק, את יד הברזל של חוסני מובארק. מתחת לפני השטח עלו פחדים קמאיים, שמא מופעל מורסי בחשאי על-ידי צמרת תנועת האחים המוסלמים בניסיון "לגנוב" את החוקה.

ועדת מומחים שיושבת על המדוכה זה שנה, מנסה לגבש נוסח סופי לחוקה, שיובא למשאל-עם. המחלוקת העיקרית מתמקדת בסעיף השני. המחנה השמרני בוועדה תובע להכריז, כי השריעה, ההלכה האסלאמית, תהיה מעתה המקור לתחיקה. במקרה זה, תקבל שאיפתם של האחים המוסלמים ושל הסלפים הקיצוניים לכונן במצרים מדינת-הלכה, גושפנקא חוקית. הצו הנשיאותי החדש מסיר מן הדרך כל איום על פעילותה של ועדה זו, לרבות מצד אותו בית משפט, שפיזר את הפרלמנט.

קן-צרעות מבית ומחוץ

בפרסום הצו הזה ניסה מורסי לבסס את מנהיגותו בתוך קן-צרעות מבית ומחוץ. את ההיתר המוסרי לפעול הוא שאב ממעמדו המשפטי והפוליטי. מורסי הוא נושא המשרה הלגיטימי ביותר במצרים. הרבה יותר לגיטימי מקציני הצבא שלא נבחרו לתפקידם; וגם מאותם שופטים ופוליטיקאים שרוצים את ראשו.

אמנם ספק אם הליך הבחירות שבסופו מצא את מקומו בארמון הנשיאות היה כשיר, אבל הערה זו איננה משנה את העובדה, שמבין כל בעלי התפקידים בצמרת המצרית, מורסי הוא היחיד שנחת בכיסאו אחרי שהעם אמר את דברו.

לא במקרה ממעט הצבא להתבטא במשבר ומאפשר לנשיא להתבוסס בדייסה שבישל. עם האלימות, שמצויה עדיין בשליטה, יידע מורסי להתמודד, אבל לא עם הנזק הפיננסי למשק המעורער. ביום ראשון השבוע צנחה הבורסה של קהיר ב-10%, שיעור חד שלא נודע כמותו מאז הדחת מובארק. קרן המטבע הבינלאומית רמזה כי ביכולתה לעכב הלוואת ענק לממשלת מצרים, בסך 4.8 מיליארד דולר.

מורסי יתקשה להתמודד עם מחדל כלכלי, שכולו תוצאה של מאבקי כוח - מהותיים וחשובים ככל שיהיו.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גל"ץ