"עד 2050 יהיו 4 צעירים על כל מבוגר - זה עול לא סביר"

גארי גוטליב, מבכירי מערכת הבריאות האמריקנית, מודאג מההשלכות של הארכת תוחלת החיים על שוק העבודה: "מבוגרים רבים לא יכולים להרשות לעצמם לפרוש ותופסים משרות של צעירים; בדידות הקשישים, שאין מי שיטפל בהם, היא בלתי נסבלת"

לפני כמה חודשים דיווח ה"ניו יורק טיימס" כי לראשונה במאה זו, חלה ירידה בתוחלת החיים של האמריקני הממוצע. המתים של 2008 נפטרו חודש מוקדם יותר, בגיל 77.8. הסיבה היא בעיקר מחלות של מבוגרים; כל ההשקעה האדירה של מערכת הבריאות האמריקנית באוכלוסייה זו רק מביאה לקיצור תוחלת חייהם לעומת העבר, כך מתברר, ואין לדעת מתי המגמה תיפסק.

הנתון הזה עשוי להדאיג כל אחד - הרי רוב מה שקורה בארה"ב מגיע גם בסופו של דבר אלינו. את ד"ר גארי גוטליב, פסיכיאטר גריאטרי בהכשרתו, זה מדאיג יותר, כי הוא צריך לתקן את זה.

גוטליב הוא ראש קבוצת Partners Healthcare מבוסטון, הכוללת את שני בתי החולים המובילים Brigham and Women ו-Mass General, לצד בתי חולים קטנים וקהילתיים יותר, קופות חולים, בית חולים שיקומי, רופאים עצמאיים המשויכים למערכת ומוסדות להכשרת צוות רפואי. מדובר בקבוצה הפועלת כמלכ"ר, ונחשבת לאחד מארגוני הבריאות המובילים בארה"ב, ואחד המתוקצבים שבהם.

"העולם החברתי של מחלות גריאטריות הוא בעיה משמעותית של העולם המערבי", אומר אומר גוטליב בראיון בלעדי ל"גלובס". "אחוז בני ה-18-65 לעומת יתר האוכלוסייה ירד מאחד לשמונה לפני 10 שנים לאחד ל-6 או 7 היום ויירד לאחד לארבע עד 2050. זהו אתגר מאוד גדול לשוק העבודה והפנסיה ולשוק הבריאות. מבוגרים רבים לא יכולים להרשות לעצמם לפרוש, והם תופסים משרות, ולכן צעירים לא יכולים להתבסס בעבודה ולהתפרנס. נוצר מתח פוליטי בין-דורי אדיר.

"המצב מכביד גם על מדיקר, הביטוח הממשלתי לקשישים. יותר אנשים צריכים את מדיקר כי לא הצליחו לחסוך כמו שצריך לפנסיה. גם מדיקר עצמה בבעיה, כי לא נערכה לזה. עדיין לא ערכנו את הדיון הציבורי לגבי כמה כסף אנחנו מוכנים להשקיע בסוף החיים. ההנחה היום היא שנעשה הכול כדי להאריך חיים, אבל לא בטוח שזה אידיאל שניתן לעמוד בו".

גוטליב מציין כי הבעיה בטיפול במבוגרים היא לא רק כלכלית. כיום ישנם פחות בני משפחה צעירים שיכולים לטפל במבוגרים, ובנוסף בגלל שינויים במבנה המשפחה, גם אופי היחסים והטיפול השתנו. הצעירים, אגב, צריכים לעבוד היום קשה כפליים כדי לחסוך לפנסיה שלהם, והם פחות פנויים לטפל בהורים.

"הקושי למטפל הוא רב. בני משפחה של חולים כרוניים נוטים הרבה יותר לדיכאון ולירידה באיכות החיים ופריון העבודה. אבל גם הבדידות של הקשישים בלתי נסבלת. אם אנחנו רוצים את הצעירים הללו ליד הקשישים שלנו, אנחנו צריכים למצוא דרך לתמוך בהם ולפצות אותם על אובדן ימי עבודה. צריך לתכנן יותר טוב את הטיפול הזה ברמה הפיננסית, וזה אתגר מאוד גדול, בעיקר למדינה שנמצאת בחוב".

ומה עם מי שאין לו ילדים או שיחסיו איתם אינם טובים?

"זה מאוד קשה".

"הרופאים למדו להחליט חסכוני"

המודל של הרפואה שמנהל גוטליב, שבו קיים שיתוף פעולה כה הדוק בין גורמים שונים במערכת הבריאות, הוא חדש יחסית. עד כה בעולם הרפואה האמריקני, כל בית חולים, רופא קהילתי ומבטח בריאות נהגו לעבוד בנפרד. "האיחוד בין הגופים מביא לראשונה רופאים מחויבים וטובים ואת המדע המתקדם ביותר אל הרפואה הקהילתית",

מהם האתגרים הגדולים ביותר שאיתם מתמודדת הקבוצה שלך?

"ארה"ב כולה נעה לכיוון האחריות הכוללת על המטופל, מודל דומה יותר לזה הישראלי. הכוונה היא שקבוצה רפואית יחידה תהיה אחראית על החולה מתחילת הדרך ועד סופה, ובתמחור כולל, שלא לפי פרוצדורה. כתוצאה מכך יהיה דגש רב יותר על מניעה, על איתור של לקוחות בריאים, שנמצאים בסיכון. תהיה תנועה של תקציבים החוצה מבתי החולים, שמאוד אהבו להיות בחזית עד עכשיו.

"בינתיים, כולנו הפכנו להיות רגישים יותר למחיר. גם החולים וחברות הביטוח רגישים יותר לתקציב שהם מוכנים לשלם לנו, הגורם המטפל, וכתוצאה מכך אנחנו יותר רגישים למחיר שאנחנו מכונים לשלם לחברות התרופות והמכשור הרפואי. אנחנו הרבה יותר בררנים לגבי הטיפולים שאנחנו בוחרים לתת לחולים ומתבססים יותר על מחקרים השוואתיים בין טיפולים בקבלת החלטות".

בחברות התרופות והמכשור מתמרמרים, שההחלטות על הציוד והתרופות שיירכשו עברו מהרופאים אל מחלקת הרכש.

"אצלנו לא קרה שום דבר כזה. יש לנו קבוצה של רופאים ואנשי רכש שיושבת יחד, והרופאים שלנו מאוד חזקים. אין סיכוי שמחלקת הרכש תדרוס החלטה של רופא שהיה חלק מהפיתוח או היישום הראשון של מוצר, וראה את התועלת שבו. אולם זה נכון שגם שרופאי בית החולים בעצמם למדו לקבל החלטות יותר חסכוניות".

עוברים לבתי החולים

רופאי הקהילה בארה"ב נהגו גם בעבר לקבל החלטות על בסיס תקציב, משום שבארה"ב היום רוב הרופאים פועלים כעסק עצמאי, כיחידת רווח. אלא שלאחרונה חלה מגמה של מעבר רופאים רבים יותר לעבודה בתוך או בשיתוף עם בתי החולים, לאחר שלא הצליחו לשרוד היטב כעסקים עצמאיים.

גוטליב: "בעולם החדש שבו הרופא צריך לקבל אחריות מלאה על מה שקורה לחולה ולא רק על פרוצדורה זו או אחרת, זה סיכון אקטוארי גדול מדי עבור רופא אחד. כמו כן, בעידן שבו איסוף מידע רב על החולה וניתוח מתוחכם שלו הופכים לחלק משמעותי יותר מן הטיפול והאבחון, קשה יותר לפעול כרופא עצמאי שיש לו נגישות רק למידע לגבי מעט החולים שלו עצמו. קשה לו יותר לעשות ניתוחים סטטיסטיים כדי לגלות חולים בסיכון. לכן רופאים מצטרפים לבתי החולים ולדעתי רמת הרפואה רק עולה".

אתם חשים בהשפעתה של תוכנית הבריאות של הנשיא אובמה?

"התוכנית הזו עדיין לא יושמה ברובה, אבל במסצ'וסטס כבר יושמה ברמת המדינה תוכנית שמובילה לכיוונים דומים, של הכללת יותר אזרחים תחת כיסוי ביטוחי. למשל צעירים עד גיל 26 יכולים להיכלל בפוליסות של ההורים שלהם.

"אנחנו גם חברים במרכז חדשנות שהוא מעין פיילוט לתוכנית אובמה, שבה נבחנות גרסאות חדשות של תגמול בתי חולים ורופאים על-פי מצבו הכולל של החולה ולא על בסיס טיפול מסוים, בהתאם למגמה שציינתי לעיל".

כיצד ישפיעו הבחירות?

"יש חשש מקיצוצים גדולים. הרפובליקנים מאיימים להפחית את התקציב לטיפול. הדמוקרטים עלולים להפחית את התקציב למחקר. רומני הצהיר בעבר כי יבטל את הרפורמה של אובמה להכניס יותר אמריקנים תחת המטרייה הביטוחית. אני לא בטוח שהוא באמת יכול לעשות זאת, ואפילו לא בטוח שהוא באמת ינסה, אבל זה מה שהוא אומר".