להציל את שושלת גנדי

במדינה הודית לא גדולה במיוחד, רק 60 מיליון איש, החל המאבק

הפקיסטנים הלא-רבים החוצים את הגבול המבוצר של ארצם עם הודו, זה הגבול החוצה את חבל פונג'אב, נתקלים מייד בשלט ענקי, מנומס אך מתגרה: "ברוכים הבאים לדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם". זאת תזכורת למשוואה הפוליטית של תת-היבשת, מאז הסתלקו ממנה הבריטים לפני 65 שנה.

שתיהן, הודו ופקיסטן, מתכוננות לקראת בחירות כלליות. בפקיסטן הן עומדות להתקיים בסביבות יוני של השנה הבאה. בהודו הן יהיו לכל המאוחר במארס 2014. בפקיסטן זו תהיה הפעם הראשונה (אם אמנם תהיה) שבה ממשלה נבחרת מורשית לסיים את מלוא תקופת כהונתה. ממשלות קודמות הונהגו בידי הצבא, או הופלו על-ידי הצבא. בהודו, חוץ מתקופה קצרה ולא-נעימה באמצע שנות ה-70, דמוקרטיה פרלמנטרית הייתה הנורמה.

בשבוע החולף התחילה חזרה כללית דרמטית לקראת הבחירות ב"דמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם". על הפרק עומד איש אחד, עתיר כריזמה ורב-ניגודים, המעורר רגשות קיצוניים מאוד ומייצג במידה רבה את תקוותיה של הודו וגם את פחדיה.

הוא עומד עכשיו בראש הממשלה של אחת ממדינות הודו, גוג'אראט, בצפון החוף המערבי. אוכלוסייתה גדולה כמעט כזו של בריטניה. בששת הימים הבאים, יתבקשו 38 מיליון בוחריה להחליט אם הם רוצים להאריך את כהונתו של ראש ממשלתם ("צ'יף מיניסטר", במינוח האנגלי) בחמש שנים נוספות.

האיש, נארנדרה מודי, מושל בג'וגאראט ביד ברזל זו השנה ה-12. תחת שלטונו, גוג'אראט צמחה בקצב היאה לנמרים מזרח-אסיאניים, ממוצע של כמעט 10% בשנה. היא נעשתה יעד מבוקש להשקעות מקומיות וזרות.

כה כריזמטי, כה מפחיד

העיתונות הבינלאומית קושרת כתרים מביכים למודי. כותב פורה אחד, רוברט קפלן האמריקאי, לא ידע את נפשו לאחר ראיון עם הצ'יף מיניסטר. "פגשתי את ג'ימי קרטר, את ביל קלינטון, את ג'ורג' בוש האב והבן", כתב קפלן, "פנים אל פנים, מודי מביס את כולם בכריזמה". לא חיווי שופע אינטליגנציה, צריך להגיד, אבל זה ביטוי לפיק הברכיים שאחז בחלקים של העיתונות הזרה במגעה עם מודי. היא עזרה לו לשווק דימוי של איש חזק, אדריכל של צמיחה כלכלית, שההודים - ומי לא בעצם - זקוקים לו עד ייאוש.

חוץ מזה, שארה"ב אסרה על מודי את הכניסה לתחומיה, ובריטניה סירבה עד לאחרונה ממש לקיים כל מגע איתו או עם ממשלתו. ועדת חקירה שמינה בית המשפט העליון של הודו נמנעה מלהאשים אותו בפלילים, אבל בית משפט שלח לכלא את אחת מחברות ממשלתו.

על מודי מרחף צלו של יום קודר אחד בפברואר 2002, שבו נשחטו בערך 1,000 מוסלמים בידי אספסוף מבני ההינדו באהמדאבאד, הגדולה בערי גוג'אראט. שוטרים עמדו באפס מעשה וצפו בפוגרום, בשעה שנשים זקנות ועוללים הושלכו אל תוך צמיגים בוערים.

חודשיים אחר-כך, ארגון אמריקאי להגנת זכויות האדם פרסם דוח של 75 עמודים על הטבח, תחת הכותרת האומרת הכול, "'לא קיבלנו הוראות להציל אתכם' - השתתפות המדינה במהומות הבין-עדתיות בגוג'אראט והסכמתה שבשתיקה" (tinyurl.com/carybma).

זה היה הטבח האחרון של הינדו במוסלמים בהיסטוריה העקובה מדם של הודו. מוסלמים הוסיפו לטבוח הינדו, בהתקפות טרור מתוכננות היטב כמו זו במומבאיי לפני ארבע שנים. אבל פוגרומים, במסורת הטראגית של חלוקת הודו, לא נראו עוד. אולי מפני שזה האחרון התרחש לאחר שהפציע עידן הטלפונים הסלולריים והאינטרנט. יותר מדי נחשף ברבים מן ההכנות לטבח ומהכוונתו. לא היה צורך בתיאוריות קונספירציה, כדי להבין שאמנם הייתה קונספירציה.

מקדש למלך ראם

הטבח של אהמדאבאד התרחש מייד לאחר שאספסוף מוסלמי הצית קרון רכבת והעלה באש 56 מנוסעיה, ביום השנה העשירי להתקפה על מסגד מפורסם בצפון הודו. שם, בעיר ששמה איודיה, התחולל עימות רב אסוציאציות: ההינדו טענו שהמסגד בן 500 השנה הוקם על הריסותיו של מקדש הינדואי עתיק; והמקדש עצמו הוקם מלכתחילה כדי לציין את מקום הולדתו של הנסיך ראם, הגלגול השביעי של נשמת האל ההינדואי וישנו.

את הריסת המסגד יזם הימין הדתי של ההינדו, שמחלציו בקעה מפלגת האופוזיציה העיקרית, הידועה בראשי התיבות BJP (מפלגת העם ההודית). מאורעות איודיה הזניקו את BJP אל מרכז הזירה הפוליטית. היא הייתה הכוח הדומיננטי בפוליטיקה ההודית כמעט עשר שנים, עד תבוסתה הלא-צפויה, ב-2004. היא גם הגיעה לשלטון בכמה מדינות גדולות של הפדרציה ההודית. אבל גוג'אראט היא היהלום שבכתר, ראיה שהמפלגה הזו יכולה גם לשלוט, לא רק להסית. נארנדרה מודי הוא מועמד טבעי להנהיג את BJP, ולהחזיר אותה לשלטון. ובלבד שצל הפוגרום של 2002 יסור ממנו. הבריטים, מהיותם להוטים לעשות עסקים עם גוג'אראט, הסירו את החרם בשנה שעברה, למעשה אם גם לא להלכה. דיפלומטים אמריקאים אומרים, שהצי'ף מיניסטר חופשי עכשיו לעתור לאשרת כניסה.

25 חברי קונגרס בוושינגטון כתבו לפני שבועיים למזכירת המדינה, וביקשו שהחרמת מודי תעמוד בתוקפה. בראש המחרימים עומד רפובליקן, אשר ביקר בגוג'אראט מייד לאחר הטבח, והובל אל ביתו של ציר מוסלמי באסיפה המחוקקת המקומית, אשר נרצח בפוגרום. הרפובליקן, ג'ו פיטס מפנסילווניה, זוכר את "דמו של חבר הפרלמנט שהוקז על קירות הבית... המראה הנורא הזה נחרת בזיכרוני".

רק 160 מיליון מוסלמים

האם הוא נחרת גם בזיכרונה של הודו? מפלגת הקונגרס, העומדת בראש הממשלה הפדרלית, מקווה שנחרת, אם כי אין היא מעיזה להזכיר את הטבח במפורש, לפחות לא בגוג'אראט. זה לא יהיה מחוכם מבחינה פוליטית. יש אמנם כמעט שישה מיליון מוסלמים במדינה הזו, אבל הם רק עשירית האוכלוסייה.

מחוץ לגוג'אראט, זיכרון הפוגרום ממלא תפקיד הרבה יותר מרכזי. במרכז חייה של הודו עומד אתוס חילוני. אף כי 75% מתושביה הם הינדו, ורק 14% הם מוסלמים ("רק" אומר 160 מיליון בני אדם), היא, בניגוד לפקיסטן, אינה מדינת-לאום או מדינת-דת. איש לא יעלה בדעתו להשביע את שריה, או את פקידיה, בנוסח הפקיסטני של "אני נשבע שאני מוסלמי, ומאמין ביחידותו של אללה".

בהתחשב בבעייתיות ההיסטורית של יחסי הינדו ומוסלמים, הדו-קיום ביניהם בגבולות הודו (חוץ מקשמיר המסובכת) הוא טוב במידה יוצאת דופן. העמדת נארנדרה מודי בראש הממשלה המרכזית עלולה לאיים על הדו-קיום הזה.

שאלת עתידו של מודי מקנה לבחירות בג'וגאראט נופך של מאבק על עתיד הודו. כל מנהיגיה הבכירים של מפלגת הקונגרס חוזרים עכשיו על פתחיהם של הגוג'אראטים, בניסיון ברור להאט את אקספרס מודי. מעטים מאמינים שמפלגת הקונגרס של שושלת נהרו-גנדי מסוגלת לנצח בגוג'אראט. אבל היא הייתה רוצה לנגוס נגיסה של ממש ברוב הפרלמנטרי העצום שלו. מודי יהיה היריב הקשה ביותר של הקונגרס, אם BJP תחליט להעמידו בראשה.

הפיג'מה של נארנדרה

וכך, אמא סוניה גנדי, נשיאת מפלגת הקונגרס ודמות-המפתח בקואליציה השלטת, ובנה, מזכ"ל המפלגה ויורש העצר, ראהול גנדי, נושאים נאומים מתלהמים נגד מודי. ראהול, שכנראה יהיה מועמד מפלגתו לראש הממשלה בבחירות הבאות, מנסה להזכיר לגוג'אראטים שהם אינם זקוקים ל"דיקטטור"; ושהצלחתה הכלכלית של מדינתם השאירה מיליונים מאחור.

מודי מתקשה להסתיר את הבוז שלו לנסיך הצעיר (42). הוא קורא לו בלעג "ראהול באבא", מזכיר בסרקזם את מוצאו האיטלקי (אמא סוניה נולדה וגדלה בטורינו), ומתנבא שראהול יצליח לחסל את מפלגת הקונגרס - תחילה בגוג'אראט, ואחר-כך בשאר הודו.

הודו לא ראתה עדיין מערכת בחירות כזאת. המדיה החברתית מגויסת לתועלת מעמד הביניים העירוני הגדל; להטוטי טכניקה מעמידים הולוגרמה תלת-ממדית של מודי על כל במה ותחת כל עץ רענן; יוטיוב מתפקע מעודף גימיקים. יש גם טכסיסים ישנים ובדוקים, כמו חלוקת בגדים, אבל אפילו כאן יש גימיק: גברים מקבלים "קורטה", הלוא היא חולצת הפיג'מה האופיינית של הודו, בסגנון נארנדרה מודי: פשוטה, מחוספסת, שווה לכל נפש.

הוא משווק את עצמו כידיד האיש הפשוט.

כיאה לבחירות בהודו, ההצבעה נמשכת ימים, והתוצאות לא ייוודעו אלא ימים אחר-כך. משם ואילך, הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם תשקע אל קדחת בחירות, שאולי יבשרו את עלייתו של דור חדש, ואולי יצליחו רק לדחות את ההחלטה. לגנרלים ולבוסים חד-מפלגתיים תמיד הרבה יותר קל.

הודו
 הודו

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com