הייגל עבר את המשוכה הראשונה בדרך למשרת שר ההגנה

ועדת השירותים המזוינים של הסנט אישרה את מועמדותו, אך הרפובליקנים במליאה מאיימים להטיל פיליבאסטר ולסכל את המועמדות ■ טוענים שהוא "בינוני", לא מרוצים מעמדותיו בסוגיות ישראל-איראן

הסנטור הרפובליקני לשעבר צ'אק הייגל, מועמדו של ברק אובמה למשרת שר ההגנה, עבר אמש (ג') את המשוכה הראשונה בדרך ללשכה המיוחלת בפנטגון, למרות התנגדות עזה של הסיעה הרפובליקנית בסנט. ועדת השירותים המזוינים של הסנט אישרה את המועמדות. כל 14 המחוקקים הדמוקרטים בוועדה הצביעו בעדו, וכל 11 המחוקקים הרפובליקניים הצביעו נגדו.

אך המפתח ללשכת שר הההגנה עדיין לא בידו של הייגל. מליאת הסנט אמורה להצביע מחר (ה') על המינוי וכמה סנטורים רפובליקניים כבר איימו שיפעילו את הנשק האולטימטיבי נגדו: פיליבאסטר, תרגיל פרלמנטרי שיכול לדחות את ההצבעה עד אין סוף ולמעשה לסכל אותה. 60 סנטורים דרושים לעיקור פיליבאסטר ואם הרפובליקנים במליאה יצביעו כגוש אחד, הדמוקרטים לא יוכלו להעביר את המינוי. יש להם (ולשני סנטורים "עצמאיים" שמצביעים עימם) רק 55 קולות. בעוד שהרפובליקנים בסנט הפעילו פיליבאסטר לעיתים קרובות בארבע השנים הראשונות של ממשל אובמה, הם לא עשו זאת בהצבעות על מועמדי הנשיא למשרות פדרליות.

למעשה, בכל ההיסטוריה של ארה"ב ננקט צעד זה רק פעמיים בהצבעות על מועמדי הנשיא. העובדה שהרפובליקנים מאיימים לעשות זאת עכשיו מעידה על מורת רוחם ממועמדות הייגל, לא רק בגלל עמדותיו הידועות בסוגיות ישראל ואיראן, אלא גם בגלל ביצועיו בשימוע על המינוי, בתחילת החודש. מחוקקים רפובליקניים מודים שהשאלות שהפנו אליו היו קשות אך, לדבריהם, הוא היה פסיבי, מבובלבל, לא ממוקד, לא רהוט, לא עשה שיעורי בית ואף שגה בציטוט עמדות הממשל, ובסך הכל, "בינוני", אם לא למטה מזה.

"הייגל אולי עבר בשלום את הוועדה, אך יעבור זמן רב, רב מאוד, עד שהוא יגיע למליאה", אמר הסנטור הרפובליקני ג'ים אינהוף, מתנגד מושבע של הייגל. "אנו זקוקים לזמן רב ככל האפשר. כל יום שחולף יקשה על הדמוקרטים, שאומרים שהם תומכי ישראל. אני רוצה שלכל אחד יהיה ברור אלו הצהרות השמיע הייגל ומהן עמדותיו".

כפי שהרפובליקנים הדגישו, וחזרו והדגישו, בשימוע, התפאר הייגל בעבר בעצמאותו ממה שכינה "הלובי היהודי" בוושינגטון. הוא אמר, כי "הלובי היהודי מפחיד הרבה אנשים" אבל לא אותו, הייגל, מפני שהוא "סנטור אמריקני, לא סנטור של ישראל". מבחינת מתנגדיו, הכרזת העצמאות הזו, ובוודאי השימוש במונח "לובי יהודי", משייכים אותו למחנה עויני ישראל ואולי אף מסמנים אותו כאנטישמי. בתקופת כהונתו בסנט הוא גם לא חתם, בניגוד לרוב עמיתיו בסנט, בשתי מפלגות, על הצהרות תמיכה בישראל (הוא טען שהצהרות כאלה הן "שטויות") והסתייג מהחמרת הסנקציות על איראן. הוא אף קרא לפתוח בשיחות ישירות עם חמאס.

"מצטער על ההתייחסות שלי ל'לובי היהודי'"

הצהרות הייגל על ישראל ועיראק הועלו בשימוע שוב והוטחו בו, ובמקרים רבים הוא לא הצליח להדוף אותן, עובדה שהוסיפה למחנה מתנגדיו כמה סנטורים רפובליקניים שמלכתחילה תמכו בגלל עצם היותו רפובליקן. באחת מההתלקחויות בשימוע, שאל הסנטור הרפובליקני מייק לי את הייגל האם הוא מוסיף להתייצב מאחורי אמירתו, שישראל "כולאת פלסטינים כמו חיות בכלוב".

"אם היתה לי הזדמנות לערוך זאת מחדש, כמו דברים רבים שאמרתי בעבר, הייתי רוצה לחזור אחורנית ולשנות את הניסוח ואת המשמעות... מצטער שאמרתי את המילים האלה", השיב הייגל.

והסנטור אף לא הצליח להתנער מהתבטאותו על הלובי היהודי: "כבר אמרתי שאני מצטער על ההתייחסות שלי ל'לובי היהודי'. הייתי צריך לומר 'הלובי הפרו-ישראלי'. לגבי השימוש במילה 'הפחדה', הייתי צריך לומר במקומה 'השפעה'. אני חושב שזה היה הרבה יותר מתאים. לא היתי צריך לומר 'מטומטמים' או 'טפשיים' (על הדברים שהשדולה כופה על הקונגרס לעשות) מפני שאני מבין שיש השקפות אחרות על הנושאים האלה".

הסנטור הרפובליקני לינדסי גרהאם, שהעלה את השאלה, לא הרפה: הצג לפנינו מקרה אחד, דוגמה אחת, של מישהו שהלובי הישראלי הפחיד אותו.

הייגל: "אין לי אף דוגמה כזו".

בכל זאת, למרות ההתנגחויות האלה, סבורים אנליסטים בוושינגטון שמינויו של הייגל יאושר בסופו של דבר, מפני שהרפובליקנים לא ירצו לנקוט צעד קיצוני כל כך כמו פיליבאסטר להכשלת מועמד של הנשיא. לאחר הכל, יש הסכמה עמוקת שורשים בוושינגטון שכל נשיא, דמוקרט או רפובליקן, ראשי לבחור למשר, שר את מי שנראה לו, והסנט צריך לאשר את הבחירה, אלא אם כן יש במועמד מום מוסרי או פלילי.