ילדים זה מטרד

מנכ"ל גוגל ישראל לא רק מעודד את עובדיו הגברים לצאת הביתה מוקדם אחת לשבוע כדי להשתתף בחיי המשפחה, הוא גם מאפשר לילדים להגיע למשרדים בחופשות. אז יש תרבויות ארגוניות מסוימות שבהן הבאת הילדים לעבודה היא דבר קביל, אבל אין ספק שזה עלול להיות מטרד לסובבים.

בין הרגליים

אם נדמה היה שאלה המנהלים שלא רוצים ילדים בין הרגליים, שמשמעם ימי הסחות דעת ותפוקה פחותה, מסתבר שיותר מכל אלה הקולגות הרווקים. חלקם אולי מביעים התלהבות מעיני הפעוט הכחולות, ונעזרים במתבגרת בצילום מסמכים או בתיוק, אך לרוב זה לא ורוד כמו שזה נשמע.

מלכתחילה, עובדים רווקים או נטולי ילדים חשים אנטגוניזם כלפי העיסוק המרובה בסוגיית ההורות בעבודה, ואפשר להבין אותם: הם מתבקשים להתחשב בעובדים כשילדיהם חולים, או בחופשה, או עוברים הסתגלות לגן חדש; הם נאלצים להתמודד עם קולגות הריוניות עייפות שלא חשות בטוב משך חודשים ארוכים, ובסופם עליהם לחפות עליהן בחופשת הלידה.

כך אמר לי עובד רווק: "אני צריך להמשיך לעבוד, והן יוצאות מוקדם עם 'משרת האם' שלהן. אני צריך להתרגש מתמונות ילדיהן, לחפות עליהן כשהן יוצאות לשאוב חלב, לרחם כשהן מספרות על הלילות הלבנים. ימי גיבוש הפכו ל'מסיבות מיץ פטל', והכי נוראיים הימים הרועשים עם הילדים במשרד. לא זכור לי שעיסוקיי שמחוץ לעבודה אי פעם הטרידו מישהו כך".

פתרון להורים, האמנם?

גם לעובד ההורה ולילדיו לא תמיד צומח טוב מהסידור. לרוב, העובד נקרע בין המחויבויות לעבודה ולהורות, ולא מצליח לתפקד תחת אף אחד משני הכובעים.

לבסוף, ההורה סוחב רגשות אשם במהלך יום העבודה - הן בשל ההספק הירוד, הן כלפי הקולגות שמעקמים את האף, והן כלפי ילדו שדורש תשומת לב ומתלונן על חסרונה.

במצב כזה, כולם משוועים לסיום יום העבודה, שנראה ארוך מתמיד, וזה לא תמיד נגמר אז, כפי שתיארה בפניי מנהלת חשבונות: "כל היום הייתי לחוצה עם הילדה בעבודה, המשכתי להיות עצבנית אחר הצהריים, וגם למחרת הרגשתי שאני הולכת על ביצים בגלל הבלגאן שהיה... אז חסכתי בייביסיטר, אבל התחושה היא שהשריפה כובתה למחצה".

היעדרות בגלל ילדים - אימת המנהל

יש ארגונים שמתחשבים בסוגיית המשפחתיות, למשל באמצעות תחזוק גנים וקייטנות. אולם בפועל, זה נעשה בעיקר כדי למנוע הארכת חופשות לידה או אי חזרה לעבודה, וגם בראש ארגונים שחזונם מקדם משפחתיות בגלוי יושבים מנהלים שמודים בשקט שיעדיפו כי ילדים לא יגיעו למשרד.

כדי להימנע מהקונפליקטים הפוטנציאליים עם עובדות אימהות, חלקם יימנעו ככל האפשר מהעסקת אימהות (ומסתבר שכך גם מעסיקות), ויעדיפו עובדות ללא ילדים או עם ילדים שגילם מבוגר מספיק בשביל להישאר לבד בבית.

אלה מבררים כבר בריאיון אם המועמדת מתכננת להרות בקרוב. מאחר שאסור להם לשאול זאת, הם מתנסחים באלגנטיות: "הסטטוס המשפחתי שלך סודי?" (בחיוך), "את צעירה מדי בשביל ילדים!" (לכאורה מחמאה, שבסופה המועמדת תחשוף את מצבה המשפחתי).

במקרים אחרים, מועמדת שחשפה את אימהותה עשויה להישאל על הימצאות סידור קבוע כמטפלת, סבתא או בעל - שאלה שנשמעת פרקטית ופחות חודרנית, אך מועמדת שתיפסל לעבודה עלולה לתבוע את המעסיק על אפליה.

כשאין בררה - להציג גבולות

אל תפתיעו את הבוס: לא מביאים למשרד ילדים בלי לאשר מראש. אם זה ברגע האחרון, עדיף לשלוח הודעה או מייל נוסח "הבייביסיטרית הבריזה" על פני הופעה עם הילד בבוקר בלא התראה. אם זה מצב חרום, ולא עניין שחוזר על עצמו פעמים רבות, זה עשוי להתקבל בחיוב.

מסכימים שעובדיכם יביאו ילדים? הציבו גבול: כשהבאת הילדים הופכת לנורמה, אך אינה מקובלת על המנהל, עליו להבהיר לעובדים שהוא לא מאפשר זאת דרך קבע, שכן אם לא יעשה זאת הדבר ימשיך להתקיים. אפשר לקבוע שאפשר להגיע עם ילדים רק כשאין בררה, וגם אז לסייג בכללים ברורים, למשל: רק ילדים בני חמש ומעלה (המסוגלים להעסיק את עצמם), לא יותר מיומיים רצופים, לא בימים מסוימים הידועים כימי לחץ בארגון (ימי ישיבות, דד-ליינים, פגישות עם לקוחות), וכיו"ב.

מביאים ילדים לעבודה? הניחו לקולגות: כשמגיעים עם הילד לעבודה יש להתאמץ שהדבר לא יהווה מטרד לקולגות, ובטח שלא לצפות שיתפקדו כבייביסיטר. כדאי להכין את הילד מראש לכך שעליו להיות שקט ולא להפריע לעובדים, ויש להתכונן גם לוגיסטית. למשל, ביום שלפני למצוא חדר פנוי, מבודד אך קרוב מספיק להורה, ולהכינו בעבור הילד, ולציידו באזניות לצפייה בסרטים במחשב.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר יש לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.