מחיר הקללות

אישה הגישה תביעת דיבה נגד הגרוש שקילל אותה. האם זכתה?

גירושים מכוערים מלווים פעמים רבות בהתבטאויות מכוערות, קללות וגידופים בין בני הזוג, וכאשר הביטויים הפוגעניים נאמרים בנוכחות צדדים שלישיים, הם עלולים להקים עילת תביעה נזיקית בגין לשון הרע.

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע, נדונה תביעתה של האישה על סך של 100 אלף שקל לפיצוי על עוגמת-הנפש שנגרמה לה מהתבטאויותיו של בעלה כלפיה באוזני קרובי משפחה ומכרים.

בני הזוג מנהלים הליך גירושים ארוך מזה מספר שנים, במהלכם לטענת האישה הבעל אמר לחברים משותפים, לבני משפחתה ואף לילדיהם המשותפים כי האישה "משוגעת" ו"צריכה ללכת לטיפול פסיכולוגי".

בית המשפט קבע כי כינויה של האישה "משוגעת" אינו עולה לכדי עילת תביעת לשון הרע, שכן לטעמו בכינוי "משוגעת" אין בכדי לבזות או להשפיל את האישה. העובדה שהאישה כן הרגישה עצמה נפגעת באופן אישי מהגידוף אינה רלוונטית, מאחר שמבחנה של הפסיקה הינו "מבחן אובייקטיבי, שאיננו מוכרע על-פי כוונת המפרסם או הבנת הדברים בפועל אצל השומע, אלא מהי המשמעות שהיה מייחס לדברים אדם רגיל וסביר".

לדברי בית המשפט, מאחר שהבעל איננו בעל השכלה פסיכולוגית או פסיכיאטרית, הרי שלכינויו את האישה "משוגעת" אין כל משקל ביחס לשומע הסביר, אשר בוודאי מבין כי מדובר בסכסוך בין בני זוג אשר גלש לגידופים מכוערים, וככל הנראה שיותר משיש בדבר כדי לבזות את האישה באוזני השומע הסביר, יש בו כדי לבזות את הבעל המקלל שנגרר לרמה כה נמוכה של התבטאות.

התוצאה הייתה שהאישה היא זו אשר חויבה לשלם לבעל פיצוי בגובה 10,000 שקל על הוצאות המשפט שנגרמו לו.

מאידך, בפסק דין אחר משנת 2008 נדון סכסוך שכנים שנגרר לצעקות וקללות קיצוניות הדדיות בחדר המדרגות, ובמסגרתו השכן כינה את השכנה "משוגעת" ואף אמר כי יש לאשפזה בבית משוגעים, והשכנה מצידה כינתה את בכינוי "מרוקאי משוגע".

באותו מקרה בית המשפט דווקא כן ראה בגידופים משום לשון הרע, בשל שני הבדלים מהותיים: האחד הוא ההתייחסות לאישפוז במוסד לחולי הנפש, אשר מהווה תוספת עובדתית ואישית למה שאחרת נתפס כ"קללה סטנדרטית", מאחר שבאותו מקרה לשכנה אכן היה עבר של אישפוז על רקע נפשי.

גם בהוספת הכינוי "מרוקאי" יש משום הפיכת הכינוי "משוגע" ללשון הרע, מאחר שגם היא תוספת עובדתית אישית אשר יש בה כדי לבזות אדם על רקע מוצאו.

כעיקרון, מגמת בתי המשפט היא לצמצם את האפשרות להגיש תביעה בשל כל קללה. בתי המשפט כבר קבעו בעבר כי "קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה", וכי "הגידוף של אתמול הוא שפת הרחוב של היום".

החשש הוא מפני הצפת בתי המשפט בתביעות נזיקין מופרזות ומופרכות עבור כל קללה, ולכן כאשר בית המשפט מתרשם כי מדובר באמירות מכוערות אך בלתי אישיות שנאמרו בשעת מריבה וכעס, הוא יטה לדחות את התביעה, גם אם מדובר בקללות קיצוניות במיוחד.

מאידך, אותן אמירות בדיוק עלולות להקים עילת תביעה בגין לשון הרע אם הן ישלחו במסגרת מכתב למעסיק לדוגמה.

כך למשל, במספר פסקי דין נקבע כי האדם הסביר לא יראה בכינוי "זונה" או "שרמוטה" שנזרקים לחלל האוויר בעת מריבה קולנית קביעות עובדתיות שיש להתייחס אליהן ברצינות, ועילה לחשוד שהאישה אכן עוסקת במקצוע העתיק בעולם, אך מאידך התקבלה תביעה שהגישה עובדת קופת-חולים כנגד אישה שהגיעה במספר רב של פעמים לקופת-החולים, תוך שהיא מגדפת את התובעת, בנוכחות של עובדים ומטופלים, ומכנה אותה "זונה ו"שרמוטה" באוזני כל. האישה חויבה בפיצוי בגובה 45,000 שקל, מאחר שגרמה נזק לשמה הטוב של התובעת במקום עבודתה.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לעניני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".