האביב הקטארי: תוכנית ההשתלטות של פ.ס.ז' ואיברהימוביץ' על אירופה

זה קרה בתוך כמה שעות: לפני קצת יותר משבועיים מנצ'סטר יונייטד הודחה בשמינית גמר ליגת האלופות, אחרי תצוגת שיפוט שערורייתית והפסד 2-1 לריאל מדריד; אלכס פרגוסון, המנג'ר האגדי של יונייטד, השאיר את הכוכב הגדול שלו וויין רוני על הספסל עד הדקה ה-73; וכבר בבוקר שאחרי עיתונות הספורט בעולם, "העבירה" את רוני, בעסקה שכביכול אמורה להיסגר בקיץ הקרוב, לשליטה החדשה של שוק ההעברות בכדורגל - פריז סן-ז'רמן (פ.ס.ז').

בינתיים הצטרפו למירוץ הספקולטיבי אחרי רוני, לפי דיווחים, עוד ענקיות בשוק ההעברות כמו ריאל מדריד ומנצ'סטר סיטי. סיטי, שמאז 2008 שייכת למשפחת המלוכה של אבו-דאבי (באמצעות החברה אבו דאבי יונייטד גרופ), הייתה השליטה הקודמת של שוק ההעברות; בשלוש השנים הראשונות של אבו-דאבי יונייטד גרופ כבעלים, הקבוצה הוציאה כ-450 מיליון דולר על רכישת שחקנים. אבל פ.ס.ז', שמאז יוני 2011 שייכת למשפחת המלוכה של קטאר - באמצעות גוף Qatar Sports Investments, ענף של קרן ההון העצמאית של קטאר שהוקם ב-2005 - עושה רושם של פרויקט אפילו יותר קיצוני ממנצ'סטר סיטי.

אולי הדוגמה הכי טובה לכך היא לוקאש מורה, כישרון ברזילאי צעיר מסאו פאולו, ששלוש קבוצות אירופיות רדפו אחריו בקיץ האחרון: פ.ס.ז', מנצ'סטר יונייטד ואינטר. כשמאסימו מוראטי, הבעלים של אינטר, שמע שפ.ס.ז' זכתה בלוקאש עם הצעה של כ-58 מיליון דולר, הוא כינה את הסכום "לגמרי בלתי הגיוני. לעולם לא היינו עולים למספר הזה, לפחות אני יכול להתנחם בעובדה שאני חוסך כסף". פרגוסון לא התנחם בחיסכון, ותקף את המדיניות של פ.ס.ז': "אני מוצא את זה די מדהים שמועדון יכול לשלם 58 מיליון דולר על ילד בן 19, כדי לסמן לכולם - להגיד לכולם שפ.ס.ז' כאן. כשמישהו מוציא 58 מיליון דולר על ילד בן 19, אתה חייב להגיד שהמשחק השתגע".

השיגעון של פ.ס.ז' מסתכם, בשתי עונות, ביותר מ-325 מיליון דולר על רכישת שחקנים - כולל רכישת חבייאר פאסוטרה הארגנטיני וטיאגו סילבה הברזילאי ב-56 מיליון דולר כל אחד! כמו גם את רכישת אזיקאל לאבצי הארגנטיני ב-34.5 מיליון דולר. באותה תקופה, בשביל קנה מידה, 19 המועדונים האחרים בליגה הצרפתית הראשונה הוציאו על רכש, יחד, 132 מיליון דולר. הרכש האחרון של פ.ס.ז' היה דייויד בקהאם, שבדצמבר האחרון סיים את המחויבות שלו ללוס אנג'לס גלאקסי, וחתם בסוף ינואר על חוזה לחמישה חודשים (עד סוף העונה) בקבוצה הצרפתית.

בקהאם, כבר בן 37 אבל עדיין בכושר מצוין ובעיקר עדיין רעב לכדורגל, לא הגיע לפריז בגלל הכסף; את השכר שלו בקבוצה, שמוערך במיליון אירו, הוא יתרום לעמותה מקומית לילדים. בקהאם הגיע לפריז כי הפרויקט של פ.ס.ז', קודם כול בזכות המשאבים של משפחת המלוכה הקטארית כמובן, הפך אותה לאטרקציה מקצועית גם עבור הכוכבים הכי גדולים בכדורגל.

במונחים של עולם הכדורגל, מדובר בטרנספורמציה לא קטנה. הליגה הצרפתית מעולם לא הייתה ליגה של כוכבים. היא תמיד היתה - בדירוג של התאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א), ויותר חשוב, בתודעה של כל מי שמתעניין בכדורגל אירופי - הליגה החמישית בטיבה באירופה. רחוקה מרחק משמעותי מארבע הגדולות: אנגליה, ספרד, איטליה וגרמניה. המציאות הזאת הכתיבה שהליגה הצרפתית תהיה מקום שבו כוכבים, מקומיים או זרים (פלאטיני, זידאן, הנרי, רונאלדיניו), מתחילים את דרכם, ואז עוברים לאחת הליגות הגדולות. כדי לשנות את המציאות הזאת, כדי שכוכבים בסדר גודל של בקהאם, ואולי גם רוני, יגיעו לפ.ס.ז', היה דרוש, מעבר לכסף, חלוץ, פורץ דרך, איקונוקלסט. לכאן נכנס זלאטן איברהימוביץ'.

אליפות בכל קבוצה

זלאטן איברהימוביץ' הוא לא, אף על פי שהוא משוכנע שהוא כן, "הכדורגלן הכי טוב בעולם". אבל הוא בוודאות הכדורגלן הכי מצליח בעולם במבחן שהעולם מגדיר כחשוב ביותר: מבחן התוצאה. במשך שמונה עונות רצופות, בין 2003 ל-2011, כל הקבוצות שאיברהימוביץ' שיחק בהן - איאקס, יובנטוס, אינטר, ברצלונה, מילאן - סיימו במקום הראשון בליגה שלהן. בכל הקבוצות, חוץ מאשר בברצלונה, איברהימוביץ' היה השחקן הכי טוב והכי משמעותי בזכייה באליפות. את אינטר הוא הוביל לאליפות ראשונה (על כר הדשא, לאחר שאליפויות קודמות נפסלו להן בשל פרשת שחיתות) אחרי 18 שנים. את מילאן הוא הוביל לאליפות ראשונה (2010/11) אחרי שבע שנים. והעונה הוא מוביל לתואר בצרפת את פ.ס.ז' - קבוצה שלא זכתה באליפות מאז 1994.

שני דברים מבדילים את איברהימוביץ', 31, מכל שאר השחקנים. הראשון הוא הכישרון הפנומנלי שלו. איברהימוביץ', 1.91 מטר על 83 ק"ג של שרירים, הוא מצד אחד חלוץ מטרה קלאסי (22 שערים בממוצע לעונה בעשר השנים האחרונות), ביריון השולט במרחב האווירי כמו סנטר ב-NBA ובועט מעולה בשתי הרגליים מכל מרחק; מצד שני, אבל באותו זמן, איברהימוביץ' הוא הכול חוץ מחלוץ קלאסי: הטכניקה שלו פנטסטית, על אחת כמה וכמה לשחקן בממדים שלו, ואין שחקן שמנסה יותר פעולות בלתי צפויות, חלקן ממש ברמת מדע בדיוני, על מגרש כדורגל.

הפעולה המדע בדיונית האחרונה של איברהימוביץ' הייתה ב-14 בנובמבר 2012, במשחק ידידות בין נבחרות שבדיה לאנגליה, שחנך את האצטדיון הלאומי החדש בשטוקהולם. איברהימוביץ' כבש את כל ארבעת השערים של שבדיה בניצחון 2-4, האחרון במספרת מטורפת מ-30 מטרים שהציתה את הדמיון ונכנסה מיד לדיון על השער הגדול בכל הזמנים.

"כשאני משחק", ניסה פעם איברהימוביץ' להסביר את היצירתיות שלו, "אני יכול לראות דברים שאף אחד אחר לא יכול לראות, והם עדיין בראש שלי חמש שניות אחר כך. אלה תמונות של מה שהולך לקרות על המגרש ושל הדבר הבא שאני הולך לעשות. לא היו לי אותן כשהייתי יותר צעיר, אבל כשהמשחק הגיע לרמה יותר רצינית הן התחילו להופיע".

מעבר ליכולת לראות את הנולד, כדי לנסות פעולות כמו שאיברהימוביץ' מנסה צריך אישיות מאוד מסוימת, שהיא הדבר השני שמבליט אותו בנוף הכדורגל. האישיות של איברהימוביץ' התעצבה ברוזנגראד (חצר ורדים בשבדית), מחוז בעיר מאלמו שיותר מ-80% מהתושבים שלו הם מהגרים או דור שני למהגרים (אביו היגר לשבדיה מבוסניה, אמו מקרואטיה), מקום שבשבדיה מכנים גטו. מחוץ לגטו איברהימוביץ' הרגיש "כמו הילד הנפרד, הקשה, מהשכונה האתנית שלא באמת היה שייך אליה", הוא כותב באוטוביוגרפיה שלו I am Zlatan, והדרך שלו להתמודד עם זה הייתה בעיקר באמצעות אגרסיביות, יוהרה ויומרה, שלאורך השנים נשארו מוטיבים מרכזיים בקריירה שלו.

הסרט הדוקומנטרי Teenage Zlatan Ibrahimovic, שעוקב אחריו בעונת הפריצה שלו במאלמו, קבוצת הפאר של שבדיה, הוא סוג של פריקוול במובן הזה. באותה שנה (2000), הראשונה והיחידה של מאלמו בליגה השנייה, השחקנים המבוגרים בקבוצה התחילו להתלונן די מהר על האופי של איברהימוביץ'. "אני יכול להיות קשה לפעמים", הודה איברהימוביץ' בסרט בכנות של ילד בן 19. "לפעמים אני מרגיש שאני שחצן מדי. אולי לפעמים אני לוקח את זה יותר מדי רחוק. יש לי הגבולות שלי, אני יכול גם להיות צנוע. אבל אני בוחר להיות שחצן לעתים קרובות כי אחרת אנשים יכולים בקלות להסתכל עליי מלמעלה".

כתם ושמו ברצלונה

באף מקום איברהימוביץ' לא הרגיש שמסתכלים עליו מלמעלה יותר מאשר בברצלונה, הנקודה השחורה בקריירה שלו, והיריבה של פ.ס.ז' ברבע גמר ליגת האלופות. המשחק הראשון בין הקבוצות ייערך ב-2 באפריל בפריז; ולצערם של איברהימוביץ' ושל פ.ס.ז', הוא יוכל לשחק רק במשחק הגומלין בעקבות השעיה לשני משחקים שהוא ספג בגלל כרטיס אדום בשמינית הגמר.

ברצלונה קנתה את איברהימוביץ' מאינטר ביולי 2009, בעסקת ענק בשווי 92 מיליון אירו - 66 מיליון במזומן על איברהימוביץ', והשאר תמורת העברת החלוץ הקמרוני המעולה סמואל אטו, שערכו הוערך אז ב-26 מיליון אירו. המספרים של איברהימוביץ' בעונה היחידה שלו בברצלונה דווקא היו טובים - 21 שערים, תשעה בישולים - אבל בסיפור הזה למספרים לא היתה שום חשיבות. "התחלתי טוב", כך פותח איברהימוביץ' את הגרסה שלו לסיפור ב-I am Zlatan, "אבל אז מסי התחיל לדבר. הוא רצה לשחק באמצע, לא באגף, אז השיטה השתנתה מ-4-3-3 ל-4-5-1. הקריבו אותי, ולא היה לי עוד החופש על המגרש שאני צריך כדי להצליח.

"אז ביקשתי פגישה עם גווארדיולה (המאמן דאז) - בשביל דיון, לא ויכוח. אמרתי שמשתמשים בי בצורה לא נכונה ושהם לא היו צריכים להביא אותי אם הם רצו סוג אחר של שחקן. אמרתי לו מה שחבר אמר לי - 'קנית פרארי אבל אתה נוהג בה כמו פיאט'. נראה שהשיחה הלכה טוב, אבל אז גווארדיולה התחיל להקפיא אותי. הייתי נכנס לתוך חדר, הוא היה עוזב. הוא היה אומר שלום לכולם, אבל ממני מתעלם".

לפי איברהימוביץ', הוא עשה "הרבה כדי להסתגל". "השחקנים בבארסה", הוא פרסם, "היו כמו ילדי בית ספר - הולכים אחרי המאמן בעיניים עצומות, בעוד שאני הייתי רגיל לשאול למה. אני אוהב אנשים שנוסעים כשהאור ברמזור אדום, לא פדנטים; בלי חוקים נוקשים. אז ניסיתי להיות יותר מדי נחמד, לא העזתי לאבד את קור הרוח שלי. אבל אחרי זה (המשבר עם גווארדיולה) הפסקתי לנסות להסתגל. לדוגמה, בברצלונה אסור לשחקנים להגיע עם מכוניות ספורט לאימונים. חשבתי שזה מגוחך - זה לא עניינו של אף אחד באיזו מכונית אני נוהג - אז באפריל, לפני משחק נגד אלמריה, הגעתי עם הפרארי שלי לעבודה. זה גרם לסצנה".

זו לא היתה הסצנה היחידה שאיברהימוביץ' עשה בברצלונה. פעם אחת, "פפ נעץ בי מבט ואיבדתי את זה. חשבתי, 'הנה האויב שלי, מגרד את הראש הקרח שלו'. צעקתי עליו, 'אין לך ביצים' וכנראה דברים יותר גרועים. הוספתי, 'אתה מחרבן במכנסיים בגלל מוריניו' (מאמנה של היריבה המושבעת ריאל מדריד)".

אחרי העונה איברהימוביץ' היה כל-כך לחוץ לברוח מברצלונה, שבזמן המשא ומתן בינה לבין מילאן הוא לקח הצדה את אחד מסגני הנשיא של ברצלונה ואמר לו, "אם תכריחו אותי להישאר אני אחכה עד שאהיה עם המאמן לפני התקשורת, ואז אני אכה אותו... אני אעשה את זה, באמת!".

איברהימוביץ' קיבל את מבוקשו ואחרי שנתיים מוצלחות במילאן (56 שערים בכל המסגרות), עבר לפ.ס.ז' בקיץ האחרון תמורת 28 מיליון דולר. מעבר שהפך אותו לשחקן הכי יקר בתולדות הכדורגל העולמי מבחינת הסכום המצטבר ששולם עליו בשוק ההעברות - כ-235 מיליון דולר לאורך השנים. ואם המחיר של איברהימוביץ' בשוק יורד בהדרגה, מה שטבעי לשחקן בן 31, השכר שלו צועד בכיוון השני: בפ.ס.ז' הוא מרוויח כ-19 מיליון דולר לשנה, 2.6 מיליון יותר מאשר הרוויח במילאן, והשכר השני בגובהו בעולם הכדורגל (אחרי סמואל אטו, שמרוויח 26 מיליון דולר לעונה באנז'י מחצ'קלה הרוסית). השכר של איברהימוביץ' בפ.ס.ז', חשוב להדגיש, הוא נטו, ובמדינה כמו צרפת, שמתכננת להעביר חוק שמחייב כל מי שמרוויח יותר ממיליון אירו בשנה לשלם 75% מס, זה עניין משמעותי.

הסכומים שאיברהימוביץ' הרוויח בקריירה על המגרש, פלוס ההכנסה מספונסרים בראשות נייקי, מדרגים אותו במקום השמיני ברשימת הכדורגלנים העשירים בעולם לפי האתר גול.קום עם הון של כ-61 מיליון דולר נטו. את הרשימה מוביל חברו החדש לקבוצה, בקהאם, עם כ-230 מיליון דולר.

על המגרש, העונה יש לו כבר 30 שערים בכל המסגרות, והדומיננטיות שלו כל-כך מרשימה את הצרפתים, שהשם הפרטי שלו הפך לפועל בשפה zlataner; זאת בהשפעת תוכנית סאטירה של הערוץ קנאל פלוס.

בשבדיה, שבה איברהימוביץ' הוא גיבור תרבות לכל דבר (יותר מ-500 אלף איש, במדינה של 9.5 מיליון איש, קנו את האוטוביוגרפיה שלו), כבר הכניסו את הפועל למילון תחת ההגדרה: "מצרפתית: לשלוט על המגרש ומחוצה לו". שזה, בתיאום הולם, פחות או יותר גם מה שהבעלים הקטארים של פ.ס.ז' מנסים לעשות.

בשירות המפץ הקטארי

האסטרטגיה של משפחת המלוכה הקטארית, שפ.ס.ז' היא רק חלק קטן ממנה, מכונה על-ידי אנליסטים גיאו-פוליטיים soft power. הרעיון הוא, בגדול, להשקיע חלק מההון העצום של האמירות, שרובו מגיע מייצוא גז (70% מההכנסה של הממשלה), בכלכלה ובתרבות המערבית, כדי להשיג שתי מטרות: לשבור את התלות של המדינה בגז, מתוך מחשבה על עתיד שבו המחירים ירדו או הרזרבות יאזלו; ולמתג את קטאר כבר עכשיו ככוח עולה, מתוך רצון להשיג יותר השפעה על תהליכים גלובליים (במזרח התיכון קטאר היא כבר גורם משפיע: היא הייתה מאוד מעורבת באביב הערבי, באמצעות תמיכה כלכלית בקבוצות מורדים שונות, בעיקר בלוב ובסוריה, ומספקת סיוע כלכלי גם לממשלות החדשות במצרים ובתוניסיה).

בקונטקסט הזה, בדיוק כמו המימון של The Shard, למשל, גורד השחקים החדש בלונדון ששייך לקבוצת משקיעים קטארים בראשות הבנק הלאומי של קטאר, הרכישה של פ.ס.ז' הייתה עוד כלי מיתוג. "קטאר היא מדינה קטנה וחכמה", אמר לארס האו-פדרסן, מנהל בחברה TSE Consulting, שעבד בשביל הוועד האולימפי הקטארי במשך כמה שנים. "כניסה לכדורגל האירופי נותנת לך פלטפורמה שיווקית, כמובן, ופלטפורמה שיווקית אטרקטיבית מאוד. ופריז היא פריז".

לקטאר יש אינטרסים בצרפת גם מעבר לפריז: קרן ההון העצמאית של קטאר מחזיקה בחלקים משמעותיים בכמה מהתאגידים הגדולים בצרפת; למשפחת המלוכה הקטארית יש נכסי נדל"ן יוקרתיים בשווי של יותר מ-4 מיליארד דולר בצרפת (בעיקר כי ממשלת צרפת החליטה לתת הקלות במסים להשקעות בנדל"ן של גורמים מקטאר); ובעקבות הרכישה של פ.ס.ז' אל-ג'זירה, ענקית הטלוויזיה הקטארית, הקימה ב-2012 שני ערוצי טלוויזיה צרפתיים תחת השם beIN Sport.

הערוצים החדשים רכשו, תמורת 430 מיליון דולר, את זכויות השידור של 80% ממשחקי הליגה הצרפתית, בנוסף למשחקי ליגת האלופות והליגה האירופית (המפעל השני בחשיבותו של אופ"א), והחתימה סוללה של שדרים ופרשנים, רובם מקנאל פלוס, הערוץ המוביל בצרפת. האיש שעומד מאחורי המהלך הוא נאסר אל-חלאיפי, מנהל מחלקת הספורט של אל-ג'זירה, שהוא גם, לא במקרה, נשיא פ.ס.ז'.

הרשת שהקטארים טווים התפשטה בסוף 2012, במהלך יוצא דופן, גם לעבר הפריפריה הצרפתית. קטאר הציעה, וקיבלה את אישור ממשלת צרפת לכך, להזרים 50 מיליון אירו לקידום פעילות כלכלית בטבעות הפרברים העניות (banlieues) שמקיפות את הערים הגדולות בצרפת, אזורים שבהם האבטלה מגיעה ל-40%. רוב התושבים באזורים האלה הם כמובן מהגרים, ביניהם שיעור גבוה מחמישה מיליון המוסלמים שחיים בצרפת.

התוכנית הקטארית הותקפה כצפוי על-ידי הימין הגזעני בצרפת, בראשות מארין לה פן, נשיאת מפלגת החזית הלאומית, אבל גם בשמאל הצרפתי הגיבו בחשדנות. "לראות את קטאר נוחתת בפרברים הצרפתיים כדי להחליף רפובליקה ענייה במזומנים זה משהו שראוי להסתכל עליו שוב", כתב ניקולאס דמוראן, העורך הראשי של העיתון השמאלני Liberation, "כסף, במיוחד בתקופה של משבר כלכלי, הוא זרוע בלתי עצירה".

לפחות בכל מה שקשור לכדורגל, הקטארים מתנהלים כאילו שהכסף שלהם באמת בלתי עציר. האשמות על תשלומי שוחד שקטאר שילמה לכאורה כדי לזכות במכרז לאירוח מונדיאל 2022, נמצאות תחת חקירה של פיפ"א. האשמות שמוביל, אגב, המגזין הצרפתי הנודע פראנס פוטבול, שפרסם לפני פחות מחודשיים דוח של עשרים עמודים על המכרז הקטארי. אבל גם אם האשמות הללו יסתיימו בלא כלום, הרי שעם האשמה אחת יהיה לקטארים קשה להתמודד, והיא שהם נחושים לקנות את השליטה בכדורגל העולמי, יהיה המחיר אשר יהיה. ניצחון של פרויקט הדגל המגלומני מפריז ברבע גמר ליגת האלופות, על ברצלונה (שבעצמה מחזיקה בהסכם חסות על סך 165 מיליון אירו לחמש שנים עם קרן קטאר, שהלוגו שלה מתנוסס על חולצות השחקנים), עשוי להיות צעד משמעותי בדרך להגשמת המטרה.