חוקת גרמניה מתחילה במילים "אין לפגוע בכבוד האדם". זהו הלקח המרכזי מתקופת הרייך השלישי ומן השואה. הרצח ההמוני, כך הבינו, היה אפשרי רק לאחר שפגעת בכבודם העצמי של הקורבנות וסיפקת לרודפים ולרוצחים את התואנה להתייחס אל הקורבנות כאילו לא היו בני-אדם.
מי שעוקב אחר האירועים שהוליכו ואירעו מעליית הנאצים לשלטון ועד לרצח ההמוני של יהודים ושל קבוצות אחרות, מגלה עד כמה חשוב יסוד זה של פגיעה מתמשכת בכבוד האדם. מנגנון התעמולה של שר התעמולה הגרמני יוזף גבלס עשה ככל יכולתו כדי להוכיח שהיהודים אינם בני-אדם אלא שרצים ורמשים, חיידקים מזיקים, סרטן בגוף האנושות, ולכן הם ראויים להתייחסות הקיצונית ביותר, שההשמדה הייתה תוצאתה המתבקשת.
אבל למסקנה שכבוד האדם הוא האוצר החשוב מכל, שעליו חובה לשמור, צריכים להגיע לא רק הגרמנים, יורשיהם של הרוצחים. זו מסקנה אוניברסלית שיורשי הקורבנות צריכים להיות משוכנעים בה לא פחות. היהודים הם הראשונים שצריכים לעמוד בשער ולהתרות, לכאורה, מפני כל פגיעה בכבוד האדם. הרי הם חוו את התחושה הנוראה של פגיעה בכבוד, שאחריה אדם מאבד את רצון החיים. גזענות היא מהגדרתה פגיעה כזאת, והיא אמורה להיתקל בחומת מגן אנטי-גזענית יהודית.
אך מה שאנו חווים ביחסים בינינו לבין הפלסטינים, מה שאנו חווים ביחסים בין קבוצות אתניות בתוך האוכלוסייה היהודית, מה שאנו חווים במגרשי הכדורגל, מגלה כי את הלקח הזה איננו לומדים. יתר על כן, נוצרה אצלנו אפילו הבדלה בין גזענות "חיובית", כאשר מאחוריה עומדים יהודים, לבין גזענות שלילית, זו המכוונת ככלל נגד יהודים. כבוד האדם נדחק הצידה.
זה המקום שבו משיגים בדרך-כלל על הכותב: הכיצד יעלה על הדעת להשוות בין חילול כבוד האדם ברייך השלישי ובין חילולו בישראל. אכן, בוודאי שלא הגענו למחוזות שאליהם הגיעו הגרמנים שם. אולם חלילה לנו מלעצור ולומר, שכל מה ש"קטן" מאושוויץ אינו ראוי לביקורת. הן משום שהמלחמה בגזענות ובחילול כבוד האדם הייתה צריכה להתחיל לא כאשר הגיעו אנשים לאושוויץ, אלא מוקדם הרבה יותר, והן משום שחילול כבוד האדם ברמה ה"נמוכה" יותר - החרמתו, הפלייתו, ביזויו בפומבי - אכן סוללת את הדרך למחוזות רחוקים יותר.
ועוד לכבוד האדם: אחד ה"הישגים" של גבלס היה יצירת הדימוי של היהודי כקורבן בזוי. אנחנו בארץ, רובנו שבויים בלי משים באותו דימוי כאשר אנו מתייחסים אל שרידי השואה המצויים בקרבנו. ניצול שואה "נראה" אצלנו דומה למה שגבלס היה רוצה להציג אותו; ואז אין להתפלא שבעלי זרוע ובעלי שררה מחללים את כבוד האדם של הניצולים.
הכותב הוא מנהל מרכז קבנר להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
