"את שאול המלך מצאו מאחורי האתונות ואת לפיד בטלוויזיה"

יום לפני ההשבעה לממשלה, באינטימיות של שעות הבוקר המוקדמות, פגשתי בסלון ביתה את הג'ינג'ית האנרגטית של מפלגת יש עתיד. הטלפונים לא הפסיקו לצלצל. שרת הבריאות החדשה, יעל גרמן, לא טירונית בפוליטיקה - מאחוריה שלוש קדנציות כראש עיריית הרצליה - אבל היא עדיין לא התרגלה למעמדה החדש.

"אני מתרגשת כמו ילדה. התחושה הזאת מלווה אותי מהרגע שנכנסתי לכנסת בפעם הראשונה כחברת כנסת. התאהבתי במקום. גם אם היינו נשארים באופוזיציה הייתי מאושרת. אבל להיות שרה זאת שליחות, אני מרגישה שאני הולכת לשירות לאומי.

"אני תוהה איך הגעתי לכאן, הכול קרה כל כך מהר - מהרגע שהתלבטתי אם לעזוב את ראשות העיר, ועד להצלחה המטאורית של המפלגה, ועכשיו המינוי שקיבלתי, זה מטורף. אין לי זמן לחשוב על הדברים שקרו לי כל כך מהר, אבל כשאני עוצרת לרגע, אני אומרת לעצמי: 'איך הגעתי לשם? זה כבוד שאת שרה, זה עול, אבל זו גם הזדמנות בלתי רגילה'. מעכשיו אני יודעת שאני צריכה לנסות לעשות שינויים אמיתיים, לעשות מהפכה".

- איזו מהפכה תחוללי במשרד הבריאות?

"ליצור שוויון הזדמנויות זאת מהפכה. אם אני אצליח ליצור שוויון הזדמנויות בקבלת טיפול רפואי, אם אצליח לקצר את התורים וליצור מצב שאנשים יקבלו שירות טוב יותר, אראה בזה הישג".

- משרד הבריאות הוא משרד קשה, מאוד לא מתגמל. מדובר במאבק אבוד מראש?

"אני מאמינה שאין דבר אבוד מראש. אין דבר שאי אפשר לשנות. דבר אחד בטוח: כשאני חושבת שדבר מסוים הוא חשוב, אני לא מקבלת 'לא' כתשובה".

- במפלגתכם לרוב האנשים יש יותר ניסיון מלראש המפלגה.

"אף אחד חוץ מיאיר לפיד לא היה מסוגל להביא 19 מנדטים. עם כל הניסיון שיש להם, אף אחד לא היה עובר אפילו את אחוז החסימה, והוא עשה את זה בנחישות ובחוכמה, אז הוא מנהיג. תסתכלי איך הוא ניהל משא ומתן. הוא לא ניסה למצוא חן, הוא התעקש. נולד כאן מנהיג. את שאול המלך מצאו מאחורי האתונות, ואת יאיר מצאו מאחורי שולחן הכתיבה או מאחורי מסך הטלוויזיה".

"נלחמתי בכל כוחי"

- מה היה הרגע שבו החלטת שאת מתחילה להיות פעילה למען הציבור?

"אחרי שהבן שלי נהרג בצבא, חשבתי שאם כבר חיים, אז צריך לחיות חיים בעלי משמעות, וצריך להשפיע. זה קרה בשנת 1987, ובאותו רגע החלטתי שאני לא אשב בשקט, אני לא אשב בצד, אתנגד לכל עוול. שנה אחרי, ב-1988, כשנוצרה ההזדמנות להיכנס לשינוי של אמנון רובינשטיין, החלטתי שאני הולכת על זה, וקופצת למים הפוליטיים. עבדתי ברחוב, בצמתים, חילקתי פליירים, החתמתי על עצומות וארגנתי הפגנות. נלחמתי לשפר תחומים מדיניים, חברתיים ואיכות הסביבה".

- ניהלת הרבה מאבקים כראש עיר.

"נלחמתי בכל כוחי כשחברות הסלולר רצו להקים אנטנות ללא אישורים. נלחמתי גם כשבאו ואמרו לי שאי אפשר לבנות פארק, כי רצו לבנות בתים פרטיים. התוצאה היא שהיום יש ריאה ירוקה בהרצליה.

"גם לא התרגשתי ממוטי זיסר שהגיש נגדי תביעה אישית בסך 15 מיליון שקל, בעניין הדירות במרינה הרצליה. לכל אורך הדרך הייתי נחושה בדעתי, וידעתי שאוכיח שזאת סחיטה באיומים לכל דבר. ברגע שפונים לאיש ציבור שעושה את עבודתו נאמנה, ומקבל החלטה ציבורית נכונה, ודורשים ממנו לשנות את דעתו באיום שיפגעו בכיסו, זה נורא. בסופו של דבר עורכי דינו הבינו שאין להם קייס, וביקשו לסגת מהתביעה" (זיסר בתגובה: "גב' יעל גרמן אינה נצמדת לאמת ולעובדות. במשך 12 שנה היא ניהלה תביעה שעלתה לקופת הציבור מיליוני שקלים, נגד היזמים שבנו בעירה את אחד הפרויקטים היפים בישראל, ובסופן נדחתה התביעה - רובה ככולה").

- קיבלת איומים גם על חייך?

"כשהחלטתי לפנות קיוסקים לא חוקיים מחוף הים של הרצליה. אחד מהם היה שייך למשפחה מסוימת, שלא אהבה את הרעיון. הוצאתי אותם, ובסמוך מאוד לפעולה הזאת נזרק רימון רסס על מנכ"ל העירייה, והיה חשש שהרימון הבא יהיה עליי, אז הצמידו לי שומר. החשש לחיי לא הרתיע אותי בכלל. ברגע שמישהו מאיים עליי, התגובה שלי הפוכה: אני מתעוררת למלחמה נגדית. אני לא מוכנה שיאיימו עליי בשום תחום. גם כשהאיום הוא במילים וגם כשהוא בכסף, האיום הוא אותו איום".

*** הכתבה המלאה במגזין "ליידי גלובס", הנמכר גם ברשת סטימצקי