חייזרים מעולם הפלסטיק: זרקור על פסליו של אלי גור אריה

בחיי היומיום הוא מתפרנס מעיצוב פונקציונלי המיועד לתעשיית הקולנוע והפרסום, באמנותו הוא מבקר את עולם הפרסום והצרכנות האובססיבית

חיי היומיום הוא מתפרנס מעיצוב פונקציונלי, של העתקים היפר-ריאליסטיים למוצרים כמו תותים, אגוזים וארטיקים מפתים, שמיועדים לתעשיית הקולנוע והפרסום. באמנותו הוא מבקר את עולם הפרסום והצרכנות האובססיבית, כשהוא משתמש באותם חומרים ממש. אלי גור אריה הוא קודם כל ואחרי הכול אמן ופסל. בחמישי האחרון, נפתחה תערוכת יחיד קצרת-מועד שלו, במסגרת סדרת התערוכות "זרקור על פיסול" בגלריה רוזנפלד.

גור אריה אינו מרבה להציג בתערוכות. בשנה הבאה מתוכננת תערוכת יחיד גדולה שלו במוזיאון תל-אביב "מנועי צמיחה", ובינתיים זוהי הזדמנות לפגוש בעבודותיו, החריגות בנוף האמנות המקומי ומקוריות בכל היבט.

פסליו מגולפים ויצוקים בחומרים פולימריים-פלסטיים, שאליהם הוא מוסיף פיגמנטים וצובע בגימורים היפר-ריאליסטיים משכנעים במיוחד.

מבט מעמיק על מדום הפיסול

גור אריה למד במדרשה לאמנות בשנות ה-80, ומתחילת דרכו אימץ גישה ריאקציונרית לתרבות השלטת בעשורים הקודמים, של "דלות החומר". הפיסול שלו משלב דימויי תמימות ואימה, יצורים היברידיים וחייזריים של חי-צומח-דומם, איברים מעולם הטכנולוגיה שמשתלבים בדמויות ספק אנושיות או חייתיות. פסליו עשויים בעבודת יד, מגולפים, מצופים, מלוטשים, יצוקים וצבועים - בתהליך עבודה מורכב.

לדבריו, השימוש בדימויים קשים, עטופים באופן מבהיק ומפתה, נעשה מתוך ביקורת על חברה צרכנית קפיטליסטית, "שלוקחת מאגר של עוולות ועוטפת אותן בפיתוי חומרי זוהר". הוא מתייחס ביצירתו לבעיות של כלכלה גלובלית, הנדסה גנטית ואקולוגיה, ועושה זאת בכלים של אותו עולם עצמו.

"אלי גור אריה הוא האמן שעימו פתחתי את גלריה רוזנפלד החדשה, בסוף 1999", אומר צקי רוזנפלד, בעלי הגלריה. "מהגלריה המשפחתית שהייתה ותיקה ושמרנית הפכתי אותה לגלריה עכשווית cutting edge. הגעתי לסטודיו של גור אריה ומצאתי אמן מרתק שמקדים את זמנו".

הבחירה בחומר הפלסטי החריג מאוד בפיסול, העניקה לתערוכה הראשונה את כותרתה, "החומר שממנו עשויים כרטיסי אשראי" (פרפראזה על ציטוט משייקספיר, המדבר על החומר שממנו עשויים חלומות). רוזנפלד: "בעצם הוא בא ואומר, שאם רוצים להגדיר ישראליות בשנות ה-2000, צריך להסתכל על ההייטק, על הצבא הכוחני ועל עולם הפרסום והתרבות הצרכנית עם הוויזואליות הגדושה, ולא לדבר בשפת דלות החומר, שאפיינה ישראליות בשנות ה-50".

בתערוכה מוצגות עבודות חדשות לצד יצירות מפתח מ-20 השנים האחרונות". זוהי הרביעית בסדרת התערוכות "זרקור על פיסול" שיזמה הגלריה השנה.

לא מאוד אופייני ליצור רצף והקשר שכזה בין תערוכות יחיד שונות.

"כשעבדנו על הכנת העונה לגלריה, ראינו שמתוכננות במהלכה שלוש תערוכות מרכזיות שבמרכזן פיסול: האחת של בועז ארד, שהפיסול שלו מצד אחד מאוד הומוריסטי ומצד שני מאוד נוקב, עבודה עם הרבה רדי מייד, חלקי כיסאות, צינורות וחפצים שונים, שיוצרים מבט ציני וביקורתי; השנייה של רחל קיני, עם פיסול בקנה מידה קטן מאוד, אישי ורגשי, עשוי כולו מדונג; והשלישי הוא זוהר גוטסמן, בוגר בצלאל שלמד גם תואר בארכיאולוגיה ויצא לקררה באיטליה ללמוד לפסל בשיש.

"התערוכה שלו, שנסגרה בשבוע שעבר, נעשתה בהשראת הפיסול הקלאסי - פיסול בשיש, בעץ ובגבינה צהובה שהוגשה לאורחים בפתיחת התערוכה.

סביב הכיוונים השונים כל כך של התערוכות הללו, החלטנו להוסיף תערוכות קצרות של אמני הגלריה האחרים שעוסקים בפיסול. אחרי אלי גור אריה נציג את שי צורים, גם הוא צייר שמפסל באובייקטים שהוא שובר". מכלול התערוכות מאפשר מבט מעמיק על מדיום הפיסול דרך התייחסויות של אמנים שונים. במהלך הסדרה מתקיים שיח גלריה עם כל אחד מהם.

- פיסול הוא חומר קשה יותר למכירה?

"יש דעה רווחת כזו, אבל אני לא חושב שהיא נכונה. אולי זה מסורבל יותר, אבל מי שאוהב אמנות טובה לא ממש אכפת לו אם זה פיסול או ציור. מי שמחפש אמנות טובה צריך להסתכל על אמן מצוין ולדעת שגם מבחינה כלכלית הוא שומר על ערכו".

גלריה רוזנפלד: שביל המפעל 1 ת"א. ג'-ה', 19:00-12:00, יום ו', 14:00-11:00; שבת, 13:00-11:00, התערוכה מוצגת עד 20.04