התקבלה תביעת נזיקין על גניבת זרע; האב ישלם מזונות

תקדים במשפט הישראלי: אישה חויבה השבוע לשלם פיצויים לגבר ממנו הביאה ילד לעולם ללא הסכמתו. לפסיקה חדשנית זאת קדמו ניסיונות כושלים בעבר להגשת תביעות נזיקין דומות על-ידי גברים, אשר טענו כי רומו לחשוב שהאישה מוגנת ומצאו את עצמם אבות בעל-כורחם; אך עד כה תביעות אלה נדונו לדחייה מוחלטת.

האפשרות לקבל הפעם את התביעה נובעת במידה רבה מנסיבותיו החריגות של המקרה הספציפי, בו האישה לא הרתה כתוצאה מקיום יחסי מין לא מוגנים אלא בהפריה חוץ-גופית, כך שנקל היה להוכיח את מעשה הרמייה שלה.

בתיאור שנראה כלקוח מסרט הוליוודי, מספר פסק הדין כי כמה ימים לפני שהתגרשו בני הזוג לשעבר הם קיימו יחסי מין, לטענתו של הבעל, כתוצאה מתנאי שהציבה האישה לקבלת הגט. לאחר מכן האישה נטלה את זרעו של הבעל כמעט לשעבר "בכלי אחסון כלשהו" למכון רפואי, אשר שלח את הזרע לחו"ל. שם הופרה הזרע בביצית מתורמת זרה.

לצורך קיומם של הליכים אלה, המתבצעים בפיקוח הלכתי, האישה הסתירה את דבר גירושיהם של הצדדים, ואף זייפה את חתימתו של הבעל לשעבר על המסמכים הדרושים.

האישה גם לא יידעה את הבעל לשעבר על הולדתה של בתו במשך כמה שנים, עד אשר נודע לו על כך באופן מקרי, כאשר הבת, ובן נוסף שנולד לו בינתיים מנישואיו הבאים, הלכו לאותו גן.

רק לאחר שנחשפה הפרשה, האישה הגישה תביעות להכיר באבהותו של הבעל שלעבר על הבת ולחייבו בתשלום מזונות.

התנהלות קיצונית זאת מצד האישה זכתה לתגובה חריפה בפסק דינו של בית המשפט, אשר פסק כי מעבר לנזק הממוני שנגרם לגבר בחיובו לממן גידולה של בת בה לא רצה, נגרמו לו גם נזקים נפשיים.

לפי בית המשפט, האישה פגעה ביכולת הבחירה של הגבר שלא להיות אב לילדה, שלא להיות אב מחוץ למסגרת נישואים ושלא להיות אב לילדה שבאה לעולם מביצית של אישה שאינה יהודייה - פגיעות שיש להן משנה תוקף מאחר שהאב הוא אדם חרדי.

בית המשפט גילה אמפתיה מסוימת למצוקתה של האישה ולכמיהתה העזה לילד, אך עם זאת קבע כי אינטרס זה אינו גובר על זכותו של הגבר לבחור האם וכיצד הוא מבקש להביא צאצאים לעולם, אשר נגזרת מזכותו לפרטיות, אוטונומיה אישית ובחירה חופשית.

מבחינה מעשית, אחת הבעיות הבלתי פתירות בנושא גניבת זרע היא עובדת קיומו של ילד תמים, אשר הורותו אולי נעשתה במירמה, אך בו אין כל אשם, ואין חולק כי הוא זקוק וזכאי לגדול בתנאים נאותים ככל ילד אחר.

גם במקרה זה, בית המשפט לא יכול היה להימנע מחיובו של הגבר במזונות הבת, בפרט לאור העובדה שהאב אמיד ובעל נכסים, בעוד שהאם הינה חסרת כל.

לאור מצבם הכלכלי של הצדדים, גם חיובה של האם בתשלום פיצויים גבוהים לאב יביא לאותה תוצאה שבה הבת תגדל במחסור קשה, ולפיכך בית המשפט נדרש לפתרון היצירתי הבא: האב ישלם את מזונות הבת לידי האם, אך כאשר הבת תהפוך לבגירה ולא תהא עוד תלויה בכלכלתה באם, יתהפכו התשלומים - והאם תשפה את האב עבור כל סכום ששילם לה לאורך השנים למזונות הקטינה, בתוספת הצמדה וריבית, כפיצוי האב על נזקיו הממוניים. לפיצוי על הנזקים הלא ממוניים האם תשלם לאב בנוסף 100,000 שקל.

אם אכן ימומש פסק הדין כאשר ימלאו לילדה 18, בעוד כ-10 שנים, ימים יגידו, שכן קשה לדמיין מהיכן תמצא אז האם, המתוארת בפסק הדין כאישה חסרת כל, סכום אשר יכול להגיע לחצי מיליון שקל.

לכן, חשיבותו של פסק הדין הוא בעיקר במסר ההרתעתי שהוא מבקש להעביר. אם עד כה נשים יכלו להרות ללא הסכמת הגבר באופן מכוון, ולהעמיד את הגבר בפני עובדה מוגמרת מבלי לתת על כך את הדין - מעתה בית המשפט מבקש להבהיר כי ייתכן שיצטרכו מאוחר יותר לשאת בתוצאות במחיר כואב מאד.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה באתר "גלובס".