"שי לבנת נטל שלא כדין כספים מהחברה לצורך הוצאות משפטיות"

בעלי מניות מיעוט בחברות שבבעלותו של איש העסקים שי לבנת טוענים כי הוא נטל שלא כדין כספים מחברות אלה כדי לממן את ההליכים המשפטיים נגדם - ובכך למעשה הם סייעו לממן את המאבק המשפטי נגד עצמם.

בתביעה משפטית שהוגשה היום (ב') לבית המשפט המחוזי מרכז, שותפיו של לבנת מאשימים אותו כי במהלך שנתיים נמשכו מאותן חברות כ-10 מיליון שקל, מתוכם 5 מיליון שקל לטובת עו"ד גיורא ארדינסט, 850 אלף שקל לרו"ח יהלי שפי, כ-450 אלף שקל לפרופ' חיים בן-שחר ואשר בלס, וכ-350 אלף שקל לרו"ח יהודה ברלב.

התביעה הוגשה בידי אמיר אדלר ואילן פדלון, שותפיו של שי לבנת, בטענה של קיפוח בעלי מניות מיעוט בחברות. התובעים דורשים להשיב להם מיליוני שקלים שניטלו לטענתם שלא כדין מקופת החברות המשותפות, במסגרת ההתמחרות שצפויה להיערך בין הצדדים ביחס לחברות הללו.

לפני חודשים אחדים ניתן פסק דינו של השופט עופר גרוסקופף בתביעות ההדדיות שהגישו שלושת השותפים. בית המשפט קבע כי לבנת קיפח את שותפיו והרחיקם שלא כדין מכל מעורבות בניהול החברות המשותפות. באחת מהחברות הם מחזיקים בשרשור יותר מ-60% מהון המניות, ובחברה האחרת יותר מ-40% בשרשור. עוד קבע בית המשפט כי בין השלושה תיערך התמחרות ביחס לחברות.

כעת טוענים אדלר ופדלון כי בשנים 2011-2012, שבהן הורחקו מניהול החברות המשותפות, חייב לבנת את קופת החברות בהוצאות משפטיות ובהוצאות פרטיות בסכום העולה על 10 מיליון שקל.

לטענת התובעים, "נפלו פגמים קשים בדרך שבה נתקבלה ההחלטה על החיוב בהוצאות האמורות", ובכל מקרה לבנת לא היה רשאי להחליט לבדו על נטילת כספים אלה.

אדלר ופדלון אף טוענים כי ההוצאות האמורות פסולות אף לגופן, שכן הן נועדו לשרת את טובתו האישית של לבנת, ולא את טובת החברות המשותפות, כמתחייב על-פי הוראות הדין.

עוד טוענים אדלר ופדלון בתביעתם כי הסכומים שנטל לבנת שלא כדין הועברו לידי "מקורביו" - למשל משרד עורכי הדין ארדינסט-בן-נתן, ששימש גם כבא-כוחו של לבנת עצמו; וכך גם מומחים מטעם לבנת, שלטענת התובעים "נועדו להקנות נופך של חשיבות לגרסאותיו המפוקפקות, ושילשלו לכיסם סכום דמיוני של כ-2 מיליון שקל בקירוב".

"שיא החוצפה"

לבנת, כך נטען, אף פעל על מנת לנסות ולהסתיר את נטילת הכספים מעיני שותפיו, המשמשים אף כדירקטורים בחברות, ומסמכי הנהלת החשבונות הרלוונטיים נמסרו להם רק מכוח צווים שיפוטיים שניתנו בעניין.

לאחר קבלת המסמכים הסתבר לאדלר ולפדלון, לטענתם, כי חברת אברהם לבנת בע"מ מימנה את ההוצאות האמורות עד לשלהי שנת 2011, בסכום כולל של כ-2.7 מיליון שקל, ורק אז חייבה את החברות המשותפות בהוצאה זו.

אדלר ופדלון טוענים כי "התנהלות תמוהה זו מלמדת על כוונת הסתרה, ועלולה אף לעלות כדי עבירות מס לכאורה".

פרשה נוספת המועלית בתביעה, תחת הכותרת "שיא החוצפה", נוגעת לשכירת שירותיו של רו"ח ששי לוי בסכום של כ-850 אלף שקל, הכולל ריטיינר חודשי של כ-21 אלף שקל - אף זאת מקופת החברות המשותפות, באמתלה של "ייעוץ".

לטענת אדלר ופדלון, תפקידו של רו"ח לוי, ששימש בעברו בתפקידים שונים ברשות המסים, התמצה בניסיון כושל לקדם את בירור התלונה שהגיש לבנת נגד שותפיו.

בתביעה נטען כי העובדה שאדלר ופדלון נדרשים לשאת בשני שליש מעלות הוצאה זו היא "לא פחות משערורייתית".

אדלר ופדלון מיוצגים בידי עורכי הדין בעז בן-צור ואלירם בקל.

"צעד נואש"

מטעם שי לבנת נמסר בתגובה כי "התביעה היא צעד נואש של אדלר ופדלון, לאחר שבית המשפט כבר אמר את דברו וקבע בתביעה שהגיש נגדם לבנת כי הם פעלו מאחורי גבו, הסתירו ממנו עסקאות שביצעו בחברות שבשליטתו ונטלו ממנו שלא כדין נכסים ששוויים עשרות מיליוני דולרים.

"עוד קבע בית המשפט כי אדלר ופדלון הפרו את חובת האמונים כלפי לבנת וכלפי החברות, וכי הם נזקקו לתחבולות שאיש ישר ירחק מהן, בלשון בית המשפט. בית המשפט אף הפנה את ההיבטים הפליליים של מעשי אדלר ופדלון לבחינת הרשויות המתאימות, שאכן בוחנות את הנושא.

"אשר להוצאות הנתבעות בתביעה, החברות שבשליטת לבנת נשאו בהוצאות אלה על מנת להשיב לעצמן את הכספים והנכסים שנגזלו מהן על-ידי אדלר ופדלון, ואכן הצליחו להחזיר לעצמן חלק גדול מכספי הגזילה.

"דרושה מידה רבה של ציניות ועזות-מצח מצד אדלר ופדלון על מנת לתבוע הוצאות שהם עצמם גרמו להן, ואשר לבנת הוא הנושא העיקרי בהן. לא ניתן להבין את התביעה אלא כתגובה מבוהלת של מי שחשים שהעניבה מתהדקת סביב צווארם". (ה"פ 11122-05-11).