מבחן דרכים: ריינג'רובר V8 טורבו דיזל - תפוס ת'כריש

עם עיצוב מופנם, יחסית, תא נוסעים מפואר, פוטנציאל שטח רציני ומנוע מזיז-הרים, הריינג'רובר החדש הוא רכב המילוט האידיאלי לכרישי הממון המקומיים בעידן המהפכה החברתית

הריינג'רובר הראשון הושק בשנת 1970 וזכה תוך זמן קצר להצלחה רבה בקרב האריסטוקרטיה הבריטית ובקרב אצולת הממון העולמית. הוא היה הכלי הראשון ששילב נוחות כביש ופאר, עם אפשרות להשקיף על פשוטי העם מלמעלה, ויכולות שטח רציניות שהפכו אותו לכלי עזר חיוני במסעות הצייד של סוף השבוע.

כמה עשרות שנים מאוחר יותר נוחת הדור החדש של הריינג'רובר בישראל ושוב הוא משמש כלי עזר חיוני לעשירים במסעות צייד. אלא שהפעם היוצרות התהפכו: במציאות הישראלית של 2013, שנראית לעיתים כפרק בסדרת ריאליטי, בעלי הממון הם אלה שנמצאים על הכוונת וכלי הנשק הם פייסבוק, ווטס-אפ, טובקים וכו'.

בסיטואציה הזו, לריינג'רובר יש יתרון בולט על פני כמה ממתחריו בפלח "הכסף הגדול": הוא לא נראה כמו כלי שעולה 1.25 מיליון שקל. למרות הממדים הנכבדים והמראה הנוצץ של החרטום החדש, עם הקישוט דמוי זימי הכריש בצדדים - העיצוב נקי, קלאסי ולא בובמסטי עם משטחים ישרים והדוקים. נראה שגם סמל המותג ריינג'רובר מושך פחות את עיניהם של "ציידי הסלבס" המקומיים בהשוואה לסמלי המותג בחרטום של ג'יפי היוקרה הגרמנים.

תא הנוסעים ממלא היטב את המשימה שלשמה נוצר ומנתק את הנוסעים מהסביבה החיצונית. העלייה למושבים אמנם דורשת תנופה לא קטנה וגמישות רגליים רבה אבל היא מציבה את הנוסעים גבוה מעל המהומה האלימה שבחוץ ומעניקה לנהג תחושה של שליטה מרחוק בסביבתו. בידוד הרעשים בתוך התא מוחלט, ואפילו גרגורו של מנוע הדיזל המאסיבי הופך לנהמה מרוחקת לאחר סגירת החלונות. כל מה שצריך זה לטפס למעלה, להתרווח במושבי העור המשובחים, להפעיל את מנגנון המסאז' ואת המיזוג הרב-כיווני ולשים דיסק משובח במערכת האודיופילים של מרידיאן ולשכוח מכל מה שקורה "למטה".

מלבד ניתוק מהסביבה מספק התא גם שפע של מרווח פנים לחמישה נוסעים מבוגרים על מטענם ומספיק צעצועים אלקטרוניים כדי להרשים כל הייטקיסט. לוח המחוונים, למשל, אינו מכיל ולו גם שעון אנלוגי אחד אלא כולו מסך LCD ברזולוציה גבוהה, שעליו מוצגת הדמייה ריאליסטית של שעונים אנלוגיים. את המידע המוצג יכול הנהג לתכנן ולעצב כאוות נפשו. עוד מסך מגע רחב שולט במערכת המולטימדיה ויש גם תאורת LED בגוונים מתחלפים בכל תא הנוסעים ו"ידית" הילוכים רוטורית ממונעת נוסח יגואר. בקיצור, גן עדן לשוחרי עיצוב מודרני.

לועג לאתגרים

מתחת לחרטום המרובע והרחב שוכנת מפלצת מכאנית. ה-V8 טורבו-דיזל בנפח 4.4 ליטר מייצר 340 כ"ס ומומנט של סמי-טריילר (72 קג"מ) שזמין כמעט מסיבובי סרק. המנוע לועג לכל אתגר שמציבים בפניו: הוא מאיץ בעליות תלולות בצורה חלקה ונטולת מאמץ כאילו כוח המשיכה של כדור הארץ לא חל עליו ומי שירמוס את דוושת התאוצה במישור, עלול להזדקק לחגורת תמיכה בצוואר.

מי בכלל צריך מומנט הזוי כזה? די אם נאמר, שגרסת הטורבו דיזל פופולרית בקרב לקוחות, שגוררים סירות מירוץ/יאכטות למעגן וטריילרים של סוסים מהאורווה הפרטית למרוצים בסוף השבוע, או סתם משנעים כמה מאות קילוגרמים נוספים של שריון בגרסאות ממוגנות הירי של הריינג'רובר.

הכוח נטול המאמץ של המנוע האדיר, בשילוב עם בידוד הרעשים המרשים ותיבה אוטומטית חלקה בת 8 מהירויות, דורש מהנהג ערנות מתמדת בכבישים רווי מצלמות. ב-140 קמ"ש על הכביש המהיר, עם רגל עדינה מאד על הדוושה, המנוע מסתובב על כ-1,600 סל"ד בלבד. זה תחום סיבובי מנוע, שבו הרבה מנועים עוד לא מתעוררים. צריכת הדלק הממוצעת המוצהרת, למי שמאמין לנתונים כאלה, עומדת על כ-11 קילומטרים לליטר אבל נהיגה נמרצת תגלח בלי שום בעיות 30% מהנתון המוצהר.

מכלים בליגה הזאת הלקוחות מצפים לנוחות נסיעה אולטימטיבית והריינג' החדש אכן עונה על הציפיות ומתעלה עליהן. מערכת מתוחכמת של מתלי אוויר ובקרה אלקטרונית מספקת לו יכולת ציפה מרשימה על האספלט עם שמירה על גוף מאוזן בכל מצב וניטרול יעיל מאד של מהמורות, רמפות הרעדה ושאר שיבושים, שפוגמים באיכות חייהם של נהגים עממיים שכמותנו.

עם כל כך הרבה אלקטרוניקה ואלקטרו-מכאניקה מבודדת, אין זה מפתיע שהנהיגה בריינג'רובר מזכירה נהיגה בשלט רחוק. ההגה קל מאד בכל התנאים ומעורבותו של הנהג בנהיגה מינימלית. צריך רק לבחור כיוון.

לנדרובר גאה מאד ביכולות השטח המקצועיות של הריינג'רובר ומציידת אותו במתלים מתרוממים, מערכת הנעה כפולה עתירת מצבי כוונון, שחשה בפני השטח, דיפרנציאלים ננעלים אלקטרונית ועוד. למרבה הצער היבואן בארץ חרד לשלומו של רכב ההדגמה היקר שלו ואוסר אפילו לקחת אותו לשבילי עפר ("שלא יהיו סימני חצץ על הגג"), שלא לדבר על שטח ראוי.

אם מוסיפים לכך חישוקי 21 אינץ' בעלי ציפוי מזוגג שרגיש לשריטות וצמיגי סופר-ספורט כמו ברכב ההדגמה, לא נותר לנו אלא לצטט "מקורות זרים". אלה אומרים על הרכב שהוא "מסוגל לעבור בקלות בכל תנאי השטח, בכל מצב ובכל מזג אוויר אפילו אם מאחורי ההגה יושב נהג, שאין לו שמץ של מושג מה הוא עושה". זו בהחלט מחמאה רצינית לרכב, אך לא בטוח שגם ללקוחות.

ריינג'רובר עם מנוע V8 טורבו דיזל ברמת האבזור הגבוהה "ווג", עולה בישראל כ-1.25 מיליון שקל. המחיר הזה מכוון אותו לפלח צר מאד של לקוחות ישראליים, שאין להם מגבלות תקציב ריאליות. במילים אחרות טייקונים, אוליגרכים ויורשים עשירים. עבור הלקוחות האלה הוא מספק שילוב נדיר של פרופיל ציבורי נמוך (יחסית כמובן), בידוד טוטאלי מהסביבה, יכולת לצלוח כל שטח, לדלג על מדרכות וכנראה שגם לעבור דרך קירות - אם וכאשר מסע הצייד, שמתנהל כיום בסייבר, יעבור לרחובות.

ריינגרובר
 ריינגרובר

חלק מהמתחרות

פולקסווגן טוארג 4.2 דיזל

700 אלף שקל הוא מחירה של של הפולקסווגן טוארג החדשה, שמצוידת במנוע V8 טורבו-דיזל בנפח 4.2 ליטר, שמייצר 340 כ"ס ומומנט של 82.6 קג"מ והוא מסוגל להאיץ את המפלצת מאפס ל-100 קמ"ש ב-5.8 שניות.

ב.מ.וו X5 M50D

לב.מ.וו X5 בגרסת ה-40D יש "רק" מנוע V6 טורבו-דיזל בנפח 3 ליטר, אבל הוא מייצר 306 כ"ס ו-61 קג"מ. לא מספיק כוח? נסו לשכנע את היבואן לייבא את ה-M50D עם אותו מנוע אבל בהספק 381 כ"ס ועם 74 קג"מ (אפס ל-100 ב-5.4 שניות).

מרצדס G קלאס

הדור האחרון של ה-G קלאס האקסקלוסיבי של מרצדס מציע יכולות שטח ברמה של כלי צבאי אולם לראשונה גם עידון בכביש ופאר, שהולם כלי שמחירו באירופה עולה על 100 אלף אירו לפני מסים. הדגמים החזקים באמת מצוידים במנועי בנזין.