עם נמל פרטי, ריקי כהן לא תחשוב יותר על המע"מ. באמת?

1.

"ברור שיש פה מתקפה מתואמת של כולם וההערכה שלי שזה ספין, גם אם בסוף היום ספין תמיד יכול להתממש. פתאום שומעים על תוכנית סודית שבמקרה מישהו הניח על השולחן ובכל העיתונים יודעים עליה. להכניס צבא לנמלים? זה לא נראה לי הגיוני".

על הדברים האלה, שנאמרו בשיחה עם "גלובס", לא חתום איש הסתדרות או אחד מאנשי "הוועדים החזקים", אלא עו"ד נחום פינברג, שמייצג לעתים קרובות את הנהלות הנמלים ואת התאחדות התעשיינים, שמשוועת בעצמה לרפורמה בענף.

ברוכים הבאים למפגש מרתק בין אידיאולוגיה לספינולוגיה. שרי התחבורה, הכלכלה והאוצר, ודאי ראש הממשלה, הם אנשי השוק החופשי במלוא המובן. על זה הם גדלו והתחנכו. הם רוצים תחרות והם צודקים שהם רוצים תחרות. השאלה היא איך קרה שרפורמה בנמלי הים הפכה לפתע לצורך החיוני ביותר למשק הישראלי, כמעט "סלע קיומנו".

אם רק נקים נמל פרטי בצמוד לנמל אשדוד, מספרים לנו, ריקי כהן מחדרה כבר לא תחשוב יותר על המע"מ שהעלו לה. היא תיכנס ותצא מהסופר עם חיוך. הפסטה המיובאת שהיא קונה ב-30 אגורות פחות מזו שאסם מייצרת, תעלה בקרוב גרושים כי תעריפי העגינה והפריקה בנמלים יצנחו.

אף אחד לא מספר לגברת כהן שתחרות לא תמיד מורידה מחירים, וממילא את התעריפים בנמלים קובעים היום משרדי התחבורה והאוצר. אילו היו רוצים שם בירושלים להפחית תעריפים, זה יכול היה לקרות כבר אתמול.

במקום זה, המדינה מעדיפה למשוך דיבידנד של מאות מיליונים בזכות רווחי הנמלים. יד אחת מושכת כסף, יד שנייה בוכה שעושקים את היבואנים והיצואנים ברציפים. ממשלת בנט-לפיד-נתניהו כל כך אוהבת את היבואנים, כל כך נחושה להתיר חסמים "עם סכין בין השיניים", שהיא הכניסה בחוק ההסדרים סעיף שקובע כי היבואנים ישלמו מעתה מכס לא רק על המוצרים שהם מייבאים - אלא גם על העלויות הנלוות בכל יבוא כמו דמי הפצה ואחריות.

2.

אם אפשר היה לייצר מלחמה מדומה כמו בפרודיה הפוליטית "לקשקש בכלב", נתניהו ולפיד היו עושים את זה, אלא שהמציאות המזרח-תיכונית ממילא עולה על כל דמיון. כך קורה שחזית המלחמה עוברת אל הנמלים ועובדיהם. האינטרס של הממשלה להשכיח את מכת הגזירות הכלכליות שעומדות לנחות על ראשו של "האדם העובד" הוא ברור, אבל מאוד לא ברור איך התקשורת הישראלית נופלת בספין הזה ואפילו מוחאת כפיים.

ביום שישי האחרון שודרה בערוץ 2 "הצצה" לכתבת תחקיר על נמל חיפה, ויום למחרת התחקיר המלא. היום התוכנית להכניס את צה"ל לנמלים מופיעה בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". בשני אמצעי התקשורת האלה, אגב, עבד עד לאחרונה שר האוצר, יאיר לפיד.

3.

הגיבורים הגדולים מירושלים עומדים עכשיו בשורה ועוסקים במדידות. "זו שערורייה" אמר לפיד, "לא נמצמץ" הודיע בנט, "לא נירתע" הבהיר נתניהו, ורק ישראל כץ נשמע הרבה יותר רומנטי: "טיילתי הבוקר עם הכלב צ'אבי בשדות המושב. הגענו לאגם האהוב עליו. הסתכלתי במים ונזכרתי ברפורמה הבאה שאני הולך לקדם בקרוב - רפורמת הנמלים".

הרטוריקה הזו של הרביעייה משרתת את הממשלה על ידי הסטת הדיון הציבורי, אבל מי שיבקש להוביל רפורמה של מעשים ולא של מילים יצטרך לעשות את זה בשקט ובהסכמות. שם המשחק הוא ביטחון תעסוקתי והבטחת הכנסה: אם מקימים נמל נוסף בסמוך לנמל קיים, היקף העבודה בנמל הוותיק עשוי לרדת וכך גם הכנסתם של העובדים, שמבוססת הרי על פרמיות.

אם הממשלה תדע ליצר מנגנון שלא יפגע בהכנסה הממוצעת של העובדים (16 אלף שקל דור ב', 32 אלף שקל דור א' המבוגרים), המאבק בהקמת נמל חדש כבר לא יהיה לגיטימי וייתכן כי הוא יתייתר. השאלה היא האם המטרה היא רפורמה, או שמא מלחמה לשם מלחמה?

4. התוכנית המיליטנטית של בנט להפעלת הנמלים על ידי הצבא היא לא רק מתריסה ומיותרת, אלא בעיקר מגוחכת. עו"ד פינברג מזכיר כי הפעם היחידה שבה אנשי צבא החליפו עובדים בישראל הייתה ב-1977, כאשר פקחי טיסה של חיל האוויר התבקשו להחליף את הפקחים השובתים בנתב"ג - בדומה למקרה האמריקני משנת 1981 שבנט נשען עליו. "הפקחים של חיל האוויר מכירים היטב את העבודה הזאת, בעוד שלצה"ל אין מושג איך מפעילים נמל", הוא אומר.

בכלל, יש משהו אירוני ברעיון הזה של בנט. עד הבחירות האחרונות הציע לפיד לקצץ בתקציבים למתנחלים, וסימן את ההתנחלויות שמחוץ לגושי ההתיישבות כאחת הבעיות המרכזיות של המשק ושל החברה בכלל. היום, הברית בין בנט ולפיד הופכת את המתנחלים לסקטור השמור ביותר, "המחובר" ביותר. הסכסוך הישראלי פלסטיני? פינוי התנחלויות? תפסיקו לסטות מהדברים החשובים באמת. יש אויב חדש בישראל, תנו לצה"ל לנצח.