לא כולם אוהבים

"לייצא את ריימונד", יום חמישי 22:30, "יס דוקו"

נדמה שאין ז'אנר שחל עליו חוק ההתיישנות כמו הסיטקום. "כולם אוהבים את ריימונד" הוא הוכחה טובה לכך: סדרה מצליחה מאוד לזמנה שלא עומדת במבחן הזמן, אם לשפוט על-פי תגובתי לשידורים החוזרים שלה בטלוויזיה. העובדה ש"כולם אוהבים את ריימונד" הייתה שייכת לעבר גם בעת שצולם הסרט הזה, לפני כמה שנים, לא הרתיעה את יוצריה מלנסות למכור את הפורמט לטלוויזיה הרוסית.

אם אהבתם את "אפיזודס" הנפלאה, על זוג תסריטאים בריטיים שמגיע להוליווד כדי ליצור פיילוט לסדרה שהצליחה באנגליה (ואם לא אהבתם, הרי שיחסינו מסתיימים ברגע זה ואתם פטורים מלקרוא את המדור הזה מעתה ועד עולם), תאהבו בוודאי גם את מה שנראה כגרסת הריאליטי הרוסית שלה.

כמעט בכל סרט על הבדלי תרבות, יש מעט התנשאות. במיוחד כשמדובר על אמריקנים שנוטים לחשוב שהם מחזיקים בנוסחת לא לפיצוח חידת היקום. ובכל זאת, האולפנים הרוסיים המיושנים, השחקנים שנבחרים על-פי מידת קרבתם לבמאי ועוד תקלות משעשעות, הופכים את הסרט הזה - שמתעד הפיכת סיטקום מצליחה לפיילוט כושל, למעניין ומשעשע.

קונרי, שון קונרי

סרטי ג'יימס בונד בכיכובו של שון קונרי, ש' 14:00, "יס 4"

כבר הפסקתי לספור את הפעמים שבהן שודר מרתון של סרטי "ג'יימס בונד", ובכל זאת, ייאמר לזכות ערוץ סרטי הפעולה של yes, הם הצליחו למתג זאת הפעם באופן שונה: בכל פעם, סרטים בכיכובו של אחד ה"בונדים" (חוץ מלאנזבי שהופיע בסדרה פעם אחת בלבד, בסרט הכי פחות נצפה שלה: "בשירות הוד מלכותה"). הראשון הוא כמובן שון קונרי שפתח את הסדרה והניח קווים לדמותו של 007, האיש שגברים רוצים להיות כמותו ונשים רוצות להיות איתו. ב-14:00 יפתח את הסדרה "ד"ר נו", הראשון בסדרת הסרטים, ומיד אחריו ישודרו ברצף: "מרוסיה באהבה", "גולדפינגר", "כדור הרעם", "אתה חי רק פעמיים" ו"יהלומים לנצח" - עונג צרוף למעריציה הרבים של סדרת הסרטים הוותיקה ביותר בתולדות הקולנוע.

כמה מפתה לפתוח כאן דיון על השוני בין הגבר של פעם למטרוסקסואל של היום (או במילים אחרות, בין שון קונרי לדניאל קרייג), או לפחות לדון בשאלה "מי היה הג'יימס בונד הטוב בכל הזמנים?" (אני מחזיק בדעת מיעוט שהיה זה דווקא פירס ברוסנן), אלא שמפאת קוצר היריעה, נסתפק רק בלציין שעם כל הכבוד לקונרי הקשיש, הרי שהסרטים הראשונים בסדרה נראים, במבט לאחור, מיושנים למדיי וספק אם ילהיבו צופים צעירים שמורגלים ב"אקשן" של ימינו. אשר לחובבי בונד וחובבי הנוסטלגיה, ובכן, אנחנו נהנה מהקלאסיקה הזאת וניתקף בגעגועים עזים, אם לא אל 007 עצמו, לפחות אל עצמנו כפי שהיינו כשצפינו בו לראשונה.