צרות של עשירים: יצוא הגז הישראלי עובר לזירה הבינלאומית

ביום ראשון הקרוב צפויה הממשלה לדון במדיניות ליצוא גז טבעי. רוסיה, טורקיה ארה"ב וקפריסין עוקבות מקרוב אחרי ההחלטה הצפויה. השאלה אם ישראל תייצא גז מעניינת את המדינות האלה פחות מהשאלה כיצד מתכוונת ישראל לייצא את הגז.

האפשרות של הקמת צינור גז לטורקיה פותחת בפני ישראל את הכניסה לזירה הגיאו-פוליטית ולליגה של השחקנים הגדולים. כבר היום מנהלים נציגים ישראלים רשמיים ולא רשמיים מגעים עם עמיתיהם הטורקים. שורת בכירי ממשל טורקים התבטאו באחרונה בזכות יצוא גז וישראל מצדה מינתה את השגריר המיוחד לענייני אנרגיה מיכאל לוטם לרכז את המגעים מול הטורקים. בצעד חריג נתן הממונה על ההגבלים העסקיים אור ירוק לשותפי לוויתן לפתוח במשא ומתן עסקי עם חברות טורקיות, על רקע החשיבות המדינית של המגעים.

הוויכוח על דרך יצוא הגז מתחיל במקום שבו מסתיים הוויכוח על היצוא. כמות הגז שהמדינה תאשר לייצא מספיקה לפרויקט יצוא גדול אחד. על הפרק נמצאות שתי אפשרויות: הנחת צינור על קרקעית הים ממאגרי הגז הישראליים לטורקיה או הקמת מתקן ענק יבשתי להנזלת הגז שיאפשר לייצא אותו לסין ולשוקי המזרח.

הכלכלנים נגד המדינאים

ההתמודדות בין הצינור הטורקי למתקן ה-LNG נערכת בכמה מישורים במקביל: כלכלי, מדיני ואסטרטגי. בהתמודדות הכלכלית מסתמן ניצחון בנקודות למתקן ה-LNG. הסיבה לכך היא שמחירי הגז בסין ובשוקי המזרח גבוהים כיום בכ-50% ממחיר הגז בצנרת בטורקיה. ועדת צמח שעסקה בנושא יצוא הגז ראתה לנגד עיניה את האופציה של מתקן LNG ולא אופציה אחרת. מכיוון שהקמת המתקן מחייבת השקעה כספית עצומה הנאמדת ב-10 עד 15 מיליארד דולר, יש צורך ביצוא כמויות גז גדולות ככל הניתן כדי להצדיק את הפרויקט מבחינה כלכלית.

במהלך דיוני ועדת צמח חישב יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' יוג'ין קנדל בפני יתר החברים מהי כמות הגז המינימלית שתצדיק הקמת מתקן סטנדרטי בעל שני קווי ייצור (טריינים), ולפי החישוב הזה נקבעה הכמות ליצוא שעליה המליצה הוועדה. הכמות הסופית שעליה החליט שר האנרגיה מצמצמת את "שולי הביטחון" של צמח אך עדיין מותירה די גז להקמת מתקן ה-LNG.

האפשרות להקמת המתקן משכה לישראל את חברת וודסייד האוסטרלית, שמתמחה בהקמת מתקנים דומים באוסטרליה (ראו ראיון בטור הצד). וודסייד הסכימה עקרונית להשקיע כ-1.5 מיליארד דולר ברכישת 30% מלוויתן מתוך כוונה להקים את המתקן ולייצא את הגז שי פיק ללקוחותיה בסין.

לאחרונה הבהיר מנכ"ל וודסייד בראיון לעיתון אוסטרלי כי לחברה אין כל כוונה לממש את עסקת לוויתן אם יוחלט לייצא ממנו את הגז בדרך אחרת, שלא באמצעות מתקן LNG. עמדתה של וודסייד מעוררת הבדלי גישות בקרב השותפים העתידיים. נובל אנרג'י, השותפה האמריקאית, נחשבת לתומכת מובהקת בעמדת וודסייד. לעומת זאת השותפות הישראליות בלוויתן, קבוצת דלק ורציו, נתפסות כמתנדנדות ומתלבטות בין מתקן ה-LNG לבין האופציה הטורקית.

לצד יתרונותיו הברורים, יש למתקן ה-LNG גם חסרונות גדולים. העיקרי שבהם הוא הקושי למצוא במדינת ישראל אתר חופי מתאים להקמת המתקן. מדובר במפעל ענק ומסוכן שמחייב רדיוס ביטחון של קילומטר מאזורי המגורים הקרובים. חברת קצא"א שבשליטה ממשלתית מעוניינת להקים את המתקן במפרץ אילת כדי לקצר את משך ההובלה למזרח, אך המשרד להגנת הסביבה כבר הודיע כי יתנגד לפרויקט כזה. מדינת ישראל מנסה כבר חמש שנים להקים תחנת קבלה קטנה לגז באזור עמק חפר וחוף דור. ספק רב אם יש ביכולתה להחליט ולהשיג את האישורים הדרושים להקמת מתקן LNG.

צינור הגז לטורקיה, לעומת זאת, הוא פרויקט פשוט יחסית שאינו מחייב קבלת היתרים ואישורים מיוחדים. מדובר בפרויקט דומה לזה שמחבר את מאגר תמר לחוף הישראלי וניתן לסיים אותו בתוך שנתיים. טורקיה מהווה כידוע שער כניסה לאירופה, אך השוק הטורקי לבדו יכול לקלוט את כמויות הגז שישראל יכולה לספק. מדובר בשוק שצומח בקצב מהיר של 3% לשנה. היקף הצריכה של המשק הטורקי מגיע לכ-50 מיליארד מ"ק (BCM) לשנה.

רוסיה מספקת כשני שליש מהכמות, והיתר מסופק בצנרת על ידי איראן ואזרביג'אן, וכמויות קטנות של גז נוזלי שטורקיה מייבאת מאלג'יריה. כל המקורות מלבד הרוסים מוכרים את הגז לטורקיה במחיר גבוה בהרבה מהמחירים שיכולים להציע היזמים הישראלים. גם המחירים האלה, אומרים בישראל, רווחיים ביותר מבחינת היזמים. להערכת גורמים בישראל ניתן יהיה להחזיר את ההשקעה בפרויקט הטורקי בתוך שנתיים בלבד, כך שגם אם יפרוץ משבר בין ישראל לטורקיה - הסיכון אינו כה גדול.

נוק-אאוט מדיני

וכאן נכנס לתמונה המישור המדיני. במישור הזה מנצח הצינור לטורקיה בנוק-אאוט את מתקן ה-LNG. "הצינור לטורקיה הוא כלי מדיני שיכולה להיות לו השפעה דרמטית על מעמדנו האזורי", אמרו ל"גלובס" גורמים מדיניים בירושלים, "למתקן ההנזלה, לעומת זאת, אין שום שימוש בזירה הגיאו-פוליטית. אי אפשר יהיה 'לצבוע' גז ישראלי שיימכר לסין".

לגז ולפוליטיקה קשר הדוק מאוד, במיוחד באזור שלנו. לגז, מתברר, יש השפעה רבה על ההתנהלות במישורים המדיניים והאסטרטגיים. קחו למשל את מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה, שהתבטא בעבר לא פעם נגד תגליות הגז הישראליות. מאז שלבנון החלה לעודד בעצמה חיפושי גז, נסראללה שותק.

"הכסף בגז כל כך גדול שגם נסראללה מתבלבל", אומר גורם בירושלים שמציין שהאיראנים מעוניינים לקחת חלק בפיתוח מאגרי הגז הלבנוניים. דוגמה נוספת שעלתה לאחרונה היא האפשרות שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הבטיח לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין שגז טבעי ישראלי לא יגיע לאירופה בתמורה לכך שפוטין יקפיא את עסקת מכירת טילי ה-S300 לסורים. האפשרות הזו הועלתה בשאילתה שהגישה יושבת ראש סיעת מרץ ח"כ זהבה גלאון. נתניהו טרם השיב על השאלה אך נושא הגז אכן עלה בפגישתם של שני האישים.

הממשל האמריקאי הוא ככל הידוע תומך נלהב בחיבור צנרתי ישראלי-טורקי. כשם שהאמריקאים לוחצים על ישראל לספק גז לירדן, לרשות הפלסטינית ואולי גם למצרים, כך הם רואים בהנחת צינור הגז לטורקיה דרך לחיזוק הקשר בין שני בעלי הברית האסטרטגיים החשובים ביותר של ארה"ב במזרח הים התיכון. האופציה הטורקית טומנת בחובה גם סיכונים מדיניים. הראשון שבהם הוא הרוסים שמתנגדים בדרך כלל לכל מה שנתפס בעיניהם כאינטרס אמריקאי.

מעבר לכך, עסוק ממשלו של פוטין בהגנה על האינטרסים של גזפרום. ענקית הגז הממשלתית הרוסית מנהלת מאבק הישרדות לשמירת לקוחותיה בשוק האירופי וכל מקור גז מתחרה נתפס כאיום. גם אם ישראל תתחייב שהגז שלה לא יעבור לאירופה דרך טורקיה, עלולים הרוסים להתנגד לכך שהגז יגיע לשוק הטורקי. מדינה נוספת שיש לה עניין רב בהחלטה הישראלית היא קפריסין. המדינה הקטנה ביקשה להקים מתקן הנזלה יבשתי על אדמתה ולייצא דרכו גז ישראלי למזרח - אך ועדת צמח דחתה למעשה את הרעיון. צינור לטורקיה עשוי להשאיר את הגז שהתגלה במימי קפריסין באדמה אך מצד שני ייתכן שהצינור ייאלץ לעבור בתחומי האזור הכלכלי הבלעדי של קפריסין - ובמקרה כזה ייאלצו ישראל וטורקיה להשיג את הסכמתה של ק פריסין.

לא כל המומחים תמימי דעים לגבי הפוטנציאל המדיני של הגז. ד"ר ברנדה שפר, מומחית למרכז אסיה, טוענת כי צינורות גז בין מדינות אינם מבטיחים יחסי שלום ביניהן. שפר מציינת כדוגמה את פיצוץ צינורות הגז המצריים בסיני שגרמו למשבר אנרגיה בישראל ובירדן. ואולם גורמי ממשל ישראליים רואים זאת אחרת. "ההבדל בין עסקה עם טורקיה לעסקת הגז המצרי הוא שכאן המקל הוא ביד שלנו ולא על הראש", אמר ל"גלובס" גורם ישראלי.

 צינור לטורקיה