מה נשאר מכל הדיבורים על שושלת?

מכבי ת"א מגלה בימים האלה כי מאות המיליונים שנשפכו בעשור שהפריד בין שתי האליפויות האחרונות שלה, לא שווים הרבה אם לא תצליח לשמור על מעמדה בליגת העל, או לפחות להגיע לשלב הבתים בליגת האלופות. שלושה שבועות וחצי לפני משחק הפתיחה במוקדמות הצ'מפיונס, ומכבי עוד לא סגורה על עצמה. רק לפני רגע נכנס לתפקידו מאמן חדש, פאולו סוזה, ולא מדובר במאמן שמונה במארס והחל ביישום תוכנית עבודה מוסדרת. מדובר במאמן שרק לפני עשרה ימים הוחתם במועדון. מי שאמון על התוכניות, ג'ורדי קרויף, יצטרך להתמודד לא רק עם תוכניות לא סגורות, אלא גם עם הבעיה המנטלית של הכדורגל הישראלי: חוסר המשכיות.

לא שלמכבי צפוי גורל דומה לזה של הפועל כפ"ס ב-1983 והפועל ת"א ב-1989, שתי אלופות שירדו ליגה עונה לאחר זכייתן באליפות, אבל מהדיבורים על שושלת לא נותר דבר. למעט מכבי חיפה שהצליחה בעשור הקודם לשחזר פעמיים אליפות, ובית"ר ירושלים שנהנתה מתקציב מותרות, אין קבוצות ישראליות שממש מסוגלות לשמור על הישגיהן לאורך זמן, גם לא הטובות שבהן.

עוד לפני שתתחיל להיאבק על שחזור האליפות, מכבי תצטרך בפרק זמן של שלושה שבועות לשחק ארבעה משחקים מלחיצים באירופה, גם ברמה הכלכלית. כדי להגיע לשלב הפלייאוף שיבטיח לה השתתפות בשלב בתים כלשהו, אלופות או ליגה אירופית, תצטרך מכבי לא רק לעבור יריבה נוחה בצמד המשחקים הראשון שלה, אלא לאחר מכן להתמודד עם אחת מעשר האלופות המדורגות בשלבי המוקדמות של המפעל. הגרלה שתזמן למכבי את באזל, סלטיק ואפילו אפואל ניקוסיה (וג'ורדי מכיר היטב את הכדורגל הקפריסאי), עלולה להיות קטלנית ולשלוח אותה לשלב הפלייאוף של הליגה האירופית, שם יחכו לה יריבות קשות אף יותר.

ומה יהיה אחר-כך? אותו מועדון הצליח אמנם בקיץ 1995 להתאושש מהפסד אכזרי לגראסהופרס ולזכות בדאבל בסיום אותה עונה, אבל התנאים היו שונים בתכלית. מכבי של קיץ 1995 הייתה קבוצה מגובשת, עם סגל ידוע, שרץ כמה שנים, ועם מאמן ישראלי (קשטן) שהכיר את השחקנים והשתלב, במחיר אובדן גביע אירופה, בליגה המקומית. סוזה ניגש למלאכה כשאין לו עוד שוער (אניימה שייך לליל), אלירן עטר שכבש 53 שערים בשלוש עונות עזב לריימס, אין שום ערובה שברק יצחקי יישאר או יוכל לשחזר את מאזן הכיבושים של עטר, והמאבק היוקרתי על שירותיו של איתי שכטר הסתיים בניצחון האדומים. לקבוצה שנמצאת כמה שבועות לפני סדרה שלא מאפשרת תמרון, כל העסק הזה לא פשוט. תוסיפו לכך את העובדה כי מכבי התכוננה לעונה שעברה בשקט, בלי הסיפור האירופי, אחרי שעברה שני מחנות אימונים, ותבינו איך היא הגיעה מוכנה כל כך לעונה שחלפה. מאחר ואירופה זה יעד, הליגה עלולה להיות המחיר. ועבור קהל שמותנע מהצלחות, זה עלול להיות מבלבל.

למכבי יש פוטנציאל קהל אדיר, בתנאי שיש הצלחות. ההבדל בין 7,000 ל-10,000 מנויים הוא לא רק אותם 3-4 מיליון שקל, אלא התמורה הציבורית שמבקשת מכבי לעצמה. מכבי מגלה בשבועות האחרונים את מה שידוע לכדורגל הישראלי כבר מזמן: השקל קונה פחות מהאירו. השחקן הישראלי רוצה לחיות בחו"ל, להרוויח כמו בחו"ל ולשלם פחות מס הכנסה, כמו בחו"ל.

אליפות היא פרס לא מתגמל למועדונים. אתה משלם הרבה על מענקים, גביע אירופה לא מחזיר את ההשקעה (כי קשה להצליח בלי רקורד וניקוד), ואתה נדרש להוציא הרבה יותר כדי לשמור על שחקנים שלא היית משלם עליהם אפילו מחצית ממה שתשלם, אילו היית צריך להביא אותם מבחוץ.

הנחמה היחידה של מכבי, ואסור לזלזל בה: אולי לראשונה מזה 70 שנה ברציפות, היא לא מוכתרת כאלופה כבר בקיץ.