אתם חופשיים ללכת

שעות ספורות אחרי ששופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, הודיעה השבוע (ב') כי היא מקבלת את עתירת "גלובס" וסגן עורך העיתון, אלי ציפורי, שביקשו לחשוף את רשימת החברות שקיבלו הטבות מס בהתאם לחוק עידוד השקעות הון, נפגשנו עם אחד מעורכי הדין הבכירים במשק, שמייצג כמה מהחברות שזכו להטבות מס מפליגות בשנים האחרונות.

עורך הדין הבכיר קיבל בתדהמה את הידיעה על החלטתה של אגמון-גונן. תגובתו המיידית הייתה כי חשיפה פומבית של שמות החברות ושל שיעור הקלות המס שקיבלו, תביא להפסקת הפעילות שלהן בארץ ולבריחת אנשי עסקים בכירים לחו"ל.

בתשובה לשאלתנו - האם הוא חושב שעיקרון היסוד שלפיו לכל אזרח יש זכות לקבל מידע מהרשויות הציבוריות כדי שאלה יהיו נתונות לפיקוח ולבקרה, לא צריך לגבור על האינטרסים העסקיים של חברות הענק, אמר עורך הדין: "לא צריך להיכנס לכיס של האנשים האלה כל הזמן".

עורכי דין ואנשי המגזר העסקי יכולים לחשוב כי הזכות לפרטיות של חברות ושל אנשי עסקים צריכה לגבור על האינטרס הציבורי שיש בגילוי המידע למשלמי המסים. אך לדעתנו, מדובר בגישה שעבר זמנה.

מדיניות ההפרטה שנקטה ישראל מאז שנות ה-80 הפכה אנשי עסקים רבים לגיבורי התרבות החדשים של ישראל. את מקומם של אנשי הצבא והחלוצים, המודלים לחיקוי של פעם, תפסו בעשור האחרון אילי-הון כמו נוחי דנקנר, עידן עופר, יצחק תשובה וחבריהם. העיתונות נהתה אחריהם, הפוליטיקאים התחנפו אליהם, והציבור רצה להיות כמוהם.

אבל גם הימים האלה חלפו-עברו. המחאה החברתית של קיץ 2011 באה, בין היתר, מתוך תחושה של אכזבה ציבורית משלטון בעלי ההון.

לכן, פסק הדין של השופטת אגמון-גונן הוא נכון, ראוי ותואם לדין הן מבחינה משפטית, והן גם (במודע או שלא במודע) לרחשי לב הציבור, שמטיל ספק בצעדי החברות הגדולות במשק ובפיקוח הרשויות עליהן, ומבקר אותם באמצעים שונים. תהליך ביקורתי דומה התעורר גם ביחס הציבור ובתי המשפט אל "התספורות" - הסדרי החוב המתרבים של כמה מהחברות הללו.

הגיע הזמן להפסיק את האיומים החוזרים ונשנים של אנשי עסקים ועורכי דינם, כי האווירה הציבורית העכורה נגדם משפיעה גם על פסיקות בתי המשפט דוגמת זו של אגמון-גונן, וכי הדבר יביא לעזיבתם את הארץ. במקום זאת, עדיף שינהגו בשקיפות ובהגינות.

רשות המסים טרם הפנימה

המסר של בית המשפט ושל הציבור לחברות המובילות במשק, למנהליהן ולעורכי הדין שלהם הוא ברור: אם אינכם מעוניינים לעשות עסקים במדינה דמוקרטית שמקדשת עקרונות בסיסיים כמו עיקרון חופש המידע, ומעדיפים לנהל את עסקיכם במחשכים, אתם חופשיים ללכת למקום אחר. וראוי שגם רשות המסים תפנים את אותו המסר - לפני שהיא ממהרת להגיש ערעור לבית המשפט העליון על החלטתה של השופטת אגמון-גונן.

ואם את המסר הזה רשות המסים טרם הפנימה, ראוי היה שהיא תפנים את דברי בית המשפט העליון במקרה בולט קודם, שבו התנגדה לחשוף מידע המצוי ברשותה בטענה כי מדובר במידע "בעל חזות פרטית". באותו מקרה סירבה הרשות לחשוף את שמות חייבי המס שהגיעו עמה להסדרי כופר מס, במקום העמדה לדין פלילי.

התנועה לחופש המידע והעיתונאי רביב דרוקר עתרו נגד ההחלטה, שמותר לרשות לא לפרסם את הסדרי הכופר. ב-2008 קיבל בית המשפט העליון את העתירה ופסק כי על רשות המסים לפרסם את השמות, תוך שהוא קובע: "מדובר במידע ציבורי שהוא מעניינו של הציבור, ואשר מסירתו עשויה להצמיח תועלת ציבורית ממשית".

הדברים הללו יפים והולמים גם לענייננו.