"צ'ק פוינט וטבע ילדים גדולים, צריך לעודד ילדים חדשים"

פרופ' אבי בן-בסט טוען כי המדינה מנסה להגשים את מטרותיו של חוק עידוד השקעות הון בדרך "עקומה ולא נכונה" ■ לדבריו, על הממשלה לתמרץ יוזמות חדשות ולא מפעלים מצליחים ממילא ■ ויש לו גם הצעות לפתרון המצב הנוכחי

חברת צ'ק פוינט, בשליטת גיל שויד, דיווחה אתמול (ה') על עלייה של 4% בהכנסותיה ברבעון השני של 2013 ל-340 מיליון דולר, לעומת 328.6 מיליון דולר ברבעון המקביל אשתקד. על רקע הנתונים המרשימים הללו של החברה, קשה שלא לזכור כי צ'ק פוינט היא אחת מהחברות הציבוריות שקיבלו את הטבות המס מהגדולות ביותר מהמדינה בשנים האחרונות.

כפי שנחשף השבוע, בעקבות עתירת "גלובס" לבית המשפט, בשנים 2006-2011 קיבלה צ'ק פוינט הטבות בהיקף כולל של 1.65 מיליארד שקל. חברת טבע קיבלה הטבות בסכום-עתק של 11.8 מיליארד שקל, וכיל קיבלה הטבות מס בהיקף של 2.2 מיליארד שקל.

בתגובה להודעת צ'ק פוינט על הגידול בהכנסותיה, אומר ל"גלובס" מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, פרופ' אבי בן-בסט מהאוניברסיטה העברית, כי "אני מברך את צ'ק פוינט על הצלחתה, אבל הדבר אינו מעיד על הצלחתו של חוק עידוד השקעות הון. להיפך, ממשלת ישראל צריכה למקד את התמריצים שלה ביוזמות חדשות ולא במפעלים שגם ככה מצליחים. חברות כמו צ'ק פוינט וטבע הם כבר מזמן ילדים גדולים ומוצלחים, הגיע הזמן לעודד ילדים חדשים".

לחוק עידוד השקעות הון, שמכוחו מעניקה המדינה הטבות מס ומענקים נוספים לחברות ישראליות, יש שתי מטרות מרכזיות. הראשונה - לעודד מגורים באזורי פיתוח ולמשוך לשם עובדים באמצעות הקמת מפעלים. השנייה - לשפר את היצוא ובכך את מאזן מטבע-החוץ במשק. אולם לטענת בן-בסט זה זמן רב, הדרך שבה מנסה המדינה להשיג את המטרות הללו היא דרך עקומה ולא נכונה.

הטבות מס פחות יעילות ממענקים

בן-בסט: "הדרך שהמחוקק בחר ללכת בה בניסיון להקטין את הפער בין היצוא ליבוא היא שגויה. החוק עושה זאת על-ידי מתן תמריצים למפעלים שמייצאים לפחות 25% מתוצרתם. אולם הדבר הזה גורם לעיוות משמעותי, שכן את הפער בין יבוא ליצוא אפשר לצמצם גם על-ידי ייצור של תחליפי יבוא. כך למשל, אם אנחנו מייצאים ב-100 דולר לחו"ל, הפער ביחס ליבוא מצטמצם ב-100 דולר, אבל גם אם אני מייצר לשוק המקומי מוצרים תחליפיים, כמו נעליים או הלבשה, אני חוסך יבוא מחו"ל. זה לא נלקח בחשבון בחוק".

בעיה נוספת בחוק לעידוד השקעות היא תמרוץ הייצור באזורי פיתוח, בדרך של הטבות מס. לדברי בן-בסט, גם כאשר נותנים מענקים כספיים לחברות ישנן בעיות, אבל הבעיות בהטבות מס הרבה יותר גדולות.

"המענקים גורמים לכך שיקומו מפעלים עתירי הון ביחס לעבודה. מאחר שהתמריץ ליזם הוא פונקציה של היקף ההשקעה, היזם יעדיף טכנולוגיה עתירת מכונות וציוד, ודלה בעובדים. מחקרים רבים שנעשו על כך באוניברסיטאות, מראים שבמפעלים באזורי הפיתוח כל שקל השקעה מייצר פחות מקומות עבודה.

"עם זאת, למענקים יש יתרון גדול על פני הטבות מס. זאת, מכיוון שהבעיה המרכזית שבפניה עומד כל יזם היא הסיכון הכרוך בהשקעה. תמרוץ ההשקעות באמצעות מענקים מצמצם את הסיכון של היזם. אם המפעל ייכשל - הוא יפסיד פחות, כי קיבל מענק.

"לעומת זאת, הטבות מס לא מטפלות בכלל בסיכון של היזמים - הן ניתנות אך ורק למצליחים. לחברות שאין להן סיכון. לכן זה לא יעיל לתמרץ חברות שמצליחות ממילא, כמו טבע וצ'ק פוינט. ההשפעה של הטבות מס על הגדלת ההשקעות היא קטנה מאוד, והן הרבה פחות יעילות מהמענקים".

- טוענים כי הטבות המס אינן מתוקצבות, וכי קשה לשלוט עליהן.

"נכון. נקודה נוספת היא שהמענקים מתוקצבים בחוק, ולכן יש לנו שליטה על ההיקפים שלהם. הטבות המס אינן מתוקצבות כלל: ככל שהמפעל ירוויח יותר - ההטבה תהיה גדולה יותר. כמה שאתה גדול ומצליח יותר - ככה תקבל מתנה יותר גדולה. זה פשוט אבסורד".

החלטה שערורייתית

- האם ישנם מדדים אמפיריים להשפעת התמריצים הניתנים בשנים האחרונות מכוח חוק העידוד על אזורי הפיתוח במדינה?

"ממחקרים שבדקו את השלכות התמריצים להשקעות על אזורי הפיתוח עולה כי עד 1980 התמריצים הגדילו את המשקל של אזורי הפיתוח בתעסוקה. אבל 3 מחקרים שונים הראו כי מאז 1980 ועד 2009 התמריצים לא מגדילים את משקל אזורי הפיתוח בתעסוקה.

"ממצא מעניין נוסף מראה כי כאשר נגמרת תקופת ההטבות, מפעלים נוטשים את אזורי הפיתוח ועוברים למרכז. הנתונים הללו מדגימים היטב את הבעייתיות ואת חוסר היעילות שבתמריצים הקיימים".

- האם החלטת הממשלה מ-1995 - לצמצם את ההטבות דרך חוק עידוד השקעות הון - לא יושמה?

"ההחלטה יושמה, אבל ב-2005 נוספה לחוק הטבה שערורייתית, שטרפה את כל הקלפים. החלטה להעניק למפעלים שונים 'תמריץ אסטרטגי', שמשמעותו היא שמפעלים גדולים שינקטו יוזמות חדשות יהיו פטורים ממס על היוזמות הללו. מהתמריץ הזה נהנו עד עתה למעשה רק 5 חברות: טבע, צ'ק פוינט, כיל, אינטל ורפאל.

"אם תסתכל מה קרה מאז 2005, מסתבר שכתוצאה מהשינוי הזה, הטבות המס קפצו דרמטית, ובעצם הלכו בסך-הכול ל-5 החברות החזקות הללו. וכך, 75% מכלל הטבות המס, שמסתכמות ב-5.6 מיליארד שקל בשנה, ניתנים ל-5 חברות.

"התופעה עוד יותר מדהימה כשרואים מה קורה בתוך החברות עצמן: טבע מקבלת 85% מההטבות, ולמעשה כמעט 60% מכל הטבות המס של מדינת ישראל. חוק עידוד השקעות הון הפך בשנים האחרונות ל'חוק עידוד השקעות טבע'.

"הממשלה מכריזה כל פעם מחדש שהיא בעד עידוד התחרות ועידוד עסקים קטנים. אבל לפי החוק הזה לא עסקים קטנים ולא בינוניים נהנים מהתמריצים, והתחרות רק הולכת וקטנה. אנחנו משתמשים במקורות של המדינה בדרך בלתי יעילה".

- מה הם הפתרונות שלך למצב הקלוקל שעליו דיברת?

"אם רוצים להגשים ביעילות את המטרות העומדות בבסיס החוק לעידוד השקעות הון, צריך דבר ראשון לבטל את סעיף 'ההעברות האסטרטגיות' בחוק, כי אין מקום להפלות לטובה חברות גדולות לעומת אחרות. דבר שני שצריך לעשותו הוא לבטל את התמריץ ליצוא, בגלל הסיבות שדיברתי עליהן קודם.

- כמו כן, צריך להשאיר את מתן התמריצים רק לאזורי הפיתוח, ולתת אותם רק באמצעות מענקים שמקטינים את סיכון ההשקעה, ולא באמצעות הטבות מס.

"ולסיום, בטווח הארוך, צריך לצמצם בהדרגה בכלל את המענקים באזורי הפיתוח ולהמיר את התקציב המיועד להם בתוכניות לשיפור איכות החיים של התושבים בפריפריה. מה שימשוך אנשים להתגורר ולעבוד באזורי הפיתוח זה איכות חיים. אנשים רוצים, בנוסף למקום עבודה, תיאטרון, תרבות, חינוך טוב, גינות ציבוריות, ניקיון. אלה דברים שחסרים באזורי הפיתוח, ושם צריכים להיות מושקעים המשאבים. תראה למשל מקום מטופח כמו כפר-ורדים בגליל. אנשים מתים לגור שם, אבל ביישובים הסמוכים לו אנשים לא רוצים לגור".