מי רוצה להיות רוביני?

מדד הדאו ג'ונס יירד ל-5,000 נקודות; ההתמוטטות הגדולה. או שלא

על מהרג'ה, הודי מרושע במיוחד (ממדינת גוואליור), מסופר כי הוא הזמין יום אחד אסטרולוג אל חצרו. תיכף לכניסתו למדינה, האסטרולוג נעצר והושלך לכלא. כאשר הובא לבסוף לפני המהרג'ה, האסטרולוג התלונן על השפלתו, בתא צר ומזוהם. המהרג'ה חייך. "באת להודיע לי את גורלי, אבל לא הצלחת לחזות את גורלך שלך?".

כידוע לכל חובבי המליצות השחוקות (נולדה בסביבות 1878, הופיעה בכתובים לפחות 41 אלף פעם), "קשה מאוד להתנבא, במיוחד על העתיד". אבל מספר האנשים המתפרנסים מתחזיות הגיע לשיעורים כאלה, שאין מנוס מלקבל אותם לטובת היציבות הכלכלית והחברתית. מה לעשות בנבואותיהם, זה עניין אחר.

קוראי העיתונות הפיננסית הבין-לאומית לא יתקשו להבחין, שהערכות סותרות כמעט בכל עניין, בין אם זה התמ"ג ובין אם זה המדד, מסתמכות תמיד על לגיונות של כלכלנים ושל ידעונים. מבלי חלילה להקל ראש בעבודתם ובידיעותיהם, יש ביניהם לא מעט המגלים עודף להיטות להישמע בפומבי. לא סתם להישמע, אלא להשמיע הערכות נועזות במיוחד.

אולי (וזו רק מחשבה מהוססת), אנשים אינם נענשים מספיק על טעויות חיזוי בשעה שעיטורי ניצחון נענדים עליהם אם הם צודקים. מי לא היה רוצה להיות נוריאל רוביני ערב האסון הפיננסי של 2008-2007. הוא קנה את עולמו בשעה אחת, או בשנה אחת, בזכות ניתוח מפוכח של ההתמוטטות הממשמשת ובאה. לאחר שהוא קנה את עולמו, עולמו קנה אותו, בהרבה מאוד מצלצלים. האם זאת אומרת שפרופ' רוביני יצדק גם בפעם הבאה? זה כמעט לא משנה.

כל אימת שקולו של ג'ים קריימר, חזאי הבורסה פאר-אקסלנס, עולה לדציבלים צרחניים במיוחד, אני מתקשה שלא להיזכר בהמלצתו בסוף חורף 2000: לקנות מניות של טכנולוגיה עלית (היי-טק). מדד הנאסד"ק ריחף אז אי-שם בחלל החיצון, הרחק ממערכת השמש, סמוך לגלקסיית 5,000. קריימר השיא את העצה הבלתי נשכחת: קנו מניות רק של חברות שאינן מרוויחות כסף.

זה היה צריך להספיק כדי לאסור עליו את הכניסה לכל אולפן טלוויזיה בערוץ כבלים פיננסי. איפה. חורף 2000 כמו לא היה מעולם.

מיתון קל, מה?

איש הרבה יותר רציני ושקול מקריימר, הכלכלן האמריקאי אד ירדני, נכשל בסוף 1999 בתחזית פסימית מדי. אז, העולם היה אחוז באובססיית חרדה מילינריאנית (זאת אומרת, "של האלף" השלישי). בשנייה הראשונה של הדקה הראשונה של השעה הראשונה של היום הראשון של שנת 2000 עמדו כל המחשבים להתאפס לשנת 1900, ולהטיל את העולם אל תוהו-ובוהו. ירדני חזה שתופעת 2K תניב "מיתון קל". הוא מיהר להתנצל בקול נוגים.

הוא הקדים להתנצל. המיתון, בלי קשר ל-2K, משמש ובא, מפני שבועות הבורסה התפקעו, ומפני ששני מגדלים התמוטטו. אוסמה בין-לאדן התפאר לימים, שבן יום הוא מחק טריליון דולרים מכלכלת ארצות הברית. את המגדלים לא היה אפשר לחזות - זאת אומרת, היה אפשר, אבל לא במשרדי אנליסטים - וממילא אורך המיתון וחריפותו לא יכלו להיוודע. אבל הפאטה-מורגנה של גאות הבורסה בסוף שנות ה-90 הייתה ידועה וגלויה.

בכלל, בחוכמה שלאחר מעשה כל הפאטות-מורגנות היו גלויות ומח*וורות. סוף-סוף, היו דווקא אנשים שהתעשרו מאוד ב-1929, או ב-1987, או ב-2000, או ב-2008, מפני שהקדימו לדעת. לא הייתה שושלת קנדי באמריקה, למשל, אם האב המייסד לא היה מסתלק מן הבורסה מבעוד מועד ב-1929.

"כבר התנגש בקרחון"

עכשיו מתנהלת תחרות בלתי-נמנעת על התואר "חזאי הקטסטרופה". הרי ברור שהבורסה זקוקה ל"תיקון עצמי": הבורסה בניו יורק, הבורסה בטוקיו, הבורסה בשנחאי (בוודאי ובוודאי).

בסוף השבוע שעבר, פרשן באתר הרשת Marketwatch (מבית דאו ג'ונס) ייחס ל"סוחר לשעבר בגולדמן-סאקס" את התחזית שהדאו ג'ונס יאבד בקרוב 65%, ויירד ל-5,000 (דיווח ב"גלובס", http://tinyurl.com/mvd8t36). והיה כי תתאמת, זו תהיה התחזית המרעישה ביותר של המשבר הבא. ירידה של הדאו ל-5,000 לא תהיה תיקון, ולא תהיה אפילו שוק דובים. היא תהיה נקודת ההתחלה של שפל כלכלי גלובלי.

אבל השפל הזה אינו מוכרח לצאת מוול סטריט. בימים האלה נראה שדווקא סין מתחננת למעמד הראשונים. שוקי הכספים שלה תלויים על בלימה, ומבחנה האמיתי הראשון מתקרב: לא חוכמה לטפס במעלה הסולם בדרך אל מעמד של מעצמת-על. החוכמה היא להוסיף ולהתקדם גם בזמן נפילה, או עצירה, או דשדוש.

בתחילת השבוע דיווחה רויטרס מהונג קונג, כי 70% מן האנליסטים העוקבים אחר מניות סיניות מסווגים אותן במלת הקסם buy, לרכוש. באותה השעה, המניות הפיננסיות בקבוצה הזו שרויות בכל רע. מנהל של חברת מחקר עצמאית אומר לרויטרס, שענף הפיננסים של סין "כבר התנגש בקרחון", מעשה טיטניק, אבל אין תמימות דעים "למכור" אף באחת מ-37 המניות הפיננסיות.

"הניוון הגדול"

פסימיות מהלכת על כל השווקים. המו"לים פולטים בימים האלה תחזיות קודרות מאוד על עתיד הפיננסים, על עתיד אמריקה, על עתיד הציוויליזציה. ההיסטוריון הכללי והכלכלי המבריק, ניאל פרגוסון, עתה זה פרסם ספר ששמו "הניוון הגדול (The great degeneration): כיצד מוסדות נרקבים וכלכלות מתות". זה מניפסט נגד התערבות המדינה בפעילות הכלכלית. ספר אחר, "הצילו (Mayday): שקיעתה של העליונות הימית האמריקאית" אינו צריך הסברים. מספר הספינות בצי האמריקאי קטן עכשיו ממה שהיה מאז 1917. נחשו איזו שפה מדברת המעצמה הימית החדשה (רמז: סינית).

אין לנו ברירה אלא לנווט בזהירות בין פסימיות-מיקרו לבין פסימיות-מאקרו, בין נפילת הבורסה לבין שקיעתו הסופית והבלתי-חוזרת של המערב (עד הודעה חדשה). בינתיים, צריך לזכור: תחזית-ביעותים אחת יכולה להיות המפתח להצלחה מסחררת. שווה לנסות.