EER חיסלה את מתקן סילוק הפסולת שהקימה באעבלין

מיזם הטיפול בפסולת שהקימו היזם משה שטרן וקבוצת שרם-פודים-קלנר שרף כ-200 מיליון שקל מאז היווסדו ולא הצליח לייצר הכנסות

לאחר 13 שנים שבמהלכן פורסמו לא מעט ידיעות על מכירה והנפקה של מיזם סילוק הפסולת EER לפי שווי של מאות מיליוני דולרים, מגיע המיזם לסופו. זאת לאחר ששרף כ-200 מיליון שקל מכספי המשקיעים ולא הצליח להניב הכנסות.

מהודעה שפרסמה היום חברת גרינסטון, המחזיקה ב-EER באמצעות החברה הבת RVB, עולה כי הופסקה פעילות מתקן ההדגמה שהקימה EER לפני כשש שנים ליד הכפר אעבלין בצפון. הפסקת הפעילות תגרור את סיום העסקת מרבית עובדי EER, שמספרם עמד על 15 בסוף 2012. המנכ"ל, גיורא גוטמן, כבר הודיע על סיום תפקידו.

את EER ייסדו היזם משה שטרן וקבוצת שרם-פודים-קלנר, לצורך מה שהוגדר בעבר כיישום טכנולוגיות חדשניות שפותחו על-ידי מדענים רוסים וישראלים לטיפול בפסולת מוצקה מסוגים שונים. הטכנולוגיה של החברה נועדה לגרום למהפכה עולמית בתחום הטיפול בפסולת, ולהקטין באופן משמעותי את השימוש באמצעי טיפול שאינם ידידותיים לסביבה, כמו שריפה והטמנה. באמצע העשור הקודם טען איציק שרם, אחד מבעלי החברה, כי "ההשקעה ב-EER היא ללא ספק ההשקעה הכי סקסית שלנו".

המתקן מושבת כבר כמה שנים

אלא שהמתקן שהקימה החברה באעבלין ב-2007, אשר נועד להדגים את יישום הטכנולוגיה שפותחה בחברה, הופעל כמה פעמים בלבד, לתקופות מוגבלות, וזה כמה שנים מושבתת פעילותו בשל היעדר תקציב.

בסוף 2012 עמד ערך המתקן בספרים על 11.1 מיליון דולר, וגרינסטון, שעברה לאחרונה לשליטת ירון ייני, צופה כי בעקבות הפסקת פעילותו תירשם ירידת ערך משמעותית ביתרת השקעתה בחברה הבת RVB. זו עומדת על כ-18 מיליון שקל, אחרי הפחתה של כ-8 מיליון שקל ברבעון הראשון של השנה. עוד ציינו בגרינסטון, כי לצורך המשך פעילותה נזקקת RVB למימון שוטף, וכי היא פנתה בבקשה לקבלת מסגרת אשראי של עד 1 מיליון שקל מגרינסטון.

החברה מציינת כי היא "תמשיך לפעול, ככל הניתן, לשיווק הטכנולוגיה או לגיוס משקיעים או לכניסה לשיתופי פעולה על בסיס הטכנולוגיה של EER או למכירתה לצד שלישי".

לאחר כמה ניסיונות שלא צלחו לרשום את EER למסחר בבורסה, יצקה גרינסטון ב-2011 את פעילות החברה לתוך השלד הבורסאי RVB בעסקה ששיקפה למיזם הפסולת שווי של יותר מ-50 מיליון דולר. זאת תוך שימוש בקופת המזומנים הדשנה של RVB(לשעבר בי.וי.אר), שנוצרה ממכירת פעילותה בתחום הסימולטורים לתחקור קרבות אוויר, ים ויבשה לידי אלביט מערכות.

על רקע חוסר יכולתה של RVB לייצר הכנסות מצורפת לדוחותיה הערת "עסק חי", ורואי החשבון מציינים כי "RVB צברה הפסדים ניכרים ויש לה תזרים מזומנים שלילי מפעילות שוטפת בשנים האחרונות".

להערכת הנהלת RVB אין לחברה "מספיק מקורות לממן את פעילותה בתקופה הנראית לעין (לפחות 12 חודשים ממועד הדוח)".

עוד ציינו רואי החשבון, כי "הנהלת RVB פועלת לאתר מקורות מימון לצורך מימון פעילותה...אולם אין כל ודאות כי תצליח בכך בעתיד".

בקופת המזומנים של החברה פחות מ-2 מיליון דולר, והונה העצמי עומד על כ-12 מיליון דולר. ברבעון הראשון היא רשמה הפסד של 1.1 מיליון דולר, המצטרף להפסד שנתי של 4.5 מיליון דולר אשתקד.

במשך השנים גייסה EER קרוב ל-60 מיליון דולר מגורמים שונים, בהשקעות שבוצעו לפי רמות שווי מרשימות לחברה, שהגיעו בשיא ליותר מ-200 מיליון דולר. בדרך שילמה החברה בנדיבות ליזם, שטרן, שבאוגוסט 2011 סיים את תפקידו כנשיא החברה, ובהמשך פרש ממנה לחלוטין, על רקע חילוקי דעות עם ראשי גרינסטון וכחלק מניסיונותיהם לערוך שינויים מנהליים ומבניים ב-EER.

"ניגוד עניינים ורשלנות"

עם אלה שספגו הפסדים מהשקעתם ב-EER נמנים גם שלמה נחמה, לשעבר יו"ר בנק הפועלים, ורעיה שטראוס, שהשקיעו כל אחד 1.5 מיליון דולר בחברה.

לאחרונה פנו נחמה, שטראוס ומשקיעים נוספים במכתב ליו"ר גרינסטון, יאיר פודים, וטענו, באמצעות עו"ד יוסף וקנין, כי פודים, לשעבר מבעלי השליטה בגרינסטון, "נושא באחריות (ביחד עם גורמים נוספים) לקריסתה של EER. המשקיעים טוענים כי במסגרת תפקידו של פודים כדירקטור וכיו"ר RVB הוא פעל "בניגוד עניינים, ברשלנות ובניגוד לחובת הזהירות הנדרשת מדירקטור ומנושא משרה סביר בחברה, באופן שהביא בסופו של יום לנזקים כבדים לחברה, ולבעלי מניותיה ככלל".

בין היתר טוענים המשקיעים במכתב, כי פודים פעל ברשלנות בנוגע להסכמים שעליהם חתמה החברה, יוצאים נגד "שינויים קיצוניים ובלתי סבירים במצבת כוח האדם של החברה", וטוענים לדיווחים כוזבים שהועברו לבורסה. עוד הם מציינים, כי "פטנטים שבעמל רב ובממון רב נשמרו על-ידי החברה במשך שנים רבות, בוטלו בשל רשלנותכם".

לגבי המתקן באעבלין מציינים המשקיעים, כי שיפוצו בעלות מוערכת של יותר ממיליון דולר, לצורך הפעלתו המחודשת, נעשה ברשלנות, וכי "הפעלה זו, אשר נכשלה כישלון חרוץ וצפוי הייתה מיותרת וחסרת כל חשיבות".

המחזיקים מציינים, כי "קופת המזומנים המדולדלת של החברה לא תוכל לאפשר את קיום החברה לאחר ההפעלה, והפעלה זו הייתה אחת הסיבות אשר הובילו את החברה לקריסה".