מבחן דרכים: סקודה אוקטביה - מלכת המכוניות הנכונות

האוקטביה מנסה להתרחק, רחמנא ליצלן, מכל דמיון לבריות מפורכסות כמו ה"ג'וק" או ה"קשקאי" ודומותיהן ■ היא עסוקה בבניית מסורת, בראייה לטווח ארוך

הנה שאלת-טריוויה מוטורית: מדוע נקראת הסקודה אוקטביה בשם "אוקטביה"? והנה התשובה הטריוויאלית: לחברת סקודה היסטוריה ארוכה ורבת תהפוכות. בשנות הכיבוש הגרמני, למשל - והנה עוד פיסת טריוויה מוטורית - היא אולצה לייצר כלי רכב צבאיים עבור "מפעלי הרמן גרינג" והצבא הגרמני. בין כלי הרכב הללו היה גם טרקטור בשם "ראד שלפר" (כך ממש!), שתוכנן בידי... אינג'ינר פרדיננד פורשה. לא פחות.

נחזור לענייננו. עם תום הכיבוש הנאצי, החל הכיבוש הרוסי. סקודה חזרה לייצר מכוניות. טיודור, ספארטק, פליסיה - אלה היו שמות כמה מדגמיה. וכיצד נקרא הדגם השמיני בסדרת דגמי סקודה? נכון: אוקטביה. "השמינית" בלטינית (שגויה).

ב-1989 תם גם הכיבוש הרוסי, וגם לסקודה נקרא דרור. ב-1991 החל שיתוף הפעולה עם קונצרן פולקסווגן, וב-1996 הוקמה האוקטביה לתחייה. מן הרגע הראשון היא זכתה להערכה ולכבוד גוברים והולכים, וגם לפליאה מסוימת. רק מעטים ציפו שסקודה, הברווזון הנחשל מן המזרח, תציג לעולם מכונית נכונה כל-כך ונבונה כל-כך. מכונית שיש בה מרחב מחיה נדיב, נוחיות ושימושיות מוקפדים, תא מטען בממדים של מכולה, עלויות תפעול הגיוניות, אמינות מרשימה ומחיר אנושי.

ב-2004 הוצג הדור השני של "השמינית". כל העקרונות דלעיל נשמרו בקפידה. אליהם הצטרפו מיני הידורים חביבים שביקשו לאשש את הסיסמה שאימצה לעצמה סקודה: "פשוט חכמה".

עתה, ב-2013 , נולד הדור השלישי. וגם על האוקטביה הזאת הוטלה המשימה להיות "פשוט חכמה": מידה לא מבוטלת של חוכמה אפשר למצוא כבר בעקרונות העיצוביים שלה. בכל קו ובכל אבחת מכחול ניכר המאמץ האדיר לחסוך ממנה כל בדל של עיצוב-יתר. לשמור על רגיעה. לא לנקר עין כלשהי. להתרחק, רחמנא ליצלן, מכל דמיון לבריות מפורכסות כמו ה"ג'וק" או ה"קשקאי" ודומותיהן. האוקטביה לחלוטין לא במשחק הזה. היא עסוקה בבניית מסורת. בראייה לטווח ארוך. בעצם - בשבירת מחסום הזמן העיצובי. ולשם כך הוענק לה מעין "עיצוב הבורח מעיצוב". מתאר המבקש להיות על-זמני ועל-אופנתי. כמו ג'ינס, כמו אוברול עבודה, כמו חליפה ועניבה. עיצובים עם חיי נצח.

מותר לנחש כי למישהו מקונצרן פולקסווגן הייתה יד בניסוח המדיניות הצורנית הזאת. הם הרי מתמחים בעיצובים ארוכי-נגן שכאלה. ראו "חיפושית", ראו "גולף", ראו "טרנספורטר".

ובכל זאת, פה ושם עוטרה האוקטביה החדשה בכמה קווים מחודדים, שכאילו הקשיחו קמעה את סנטרה. גם סוללת נוריות LED לתאורת יום היא קיבלה, שהרי מאז "גנב" העולם כולו את הרעיון הזה ממכוניות אאודי, נעשה הקישוט השימושי הזה לחובה קדושה ממש. ומאחור - כרגיל - התאורה האחורית האופיינית לסקודה, בתצורת האות כ"ף. למען יידע כל הנעקף בכביש ע"י סקודה - כי בידי סקודה הוא נעקף.

המכונית כולה לא תעצור את נשימתו של איש, לא תרגיז איש, וגם לא תרגש איש. אבל ייתכן שב-2013, היא כבר תעורר בו ניד-ראש קל של היכרות, ואולי אף חיוכצ'יק קטן של ידידות. וזו - בדיוק זו - הייתה הכוונה.

העיצוב הפנימי, וגם המרחב הפנימי, קפצו לפחות צמד מדרגות. בסיס הגלגלים שצמח קמעה הוסיף לרווחת כל חמשת הנוסעים, והבגז' - עם אותה פתיחת בגז' ייחודית הנקראת "ליפט-בק", שמניפה גם את מלוא החלון האחורי בעת פתיחת תא המטען - עושה את האוקטביה לחלומה הרטוב של כל משפחה מרובת מזוודות.

סביבת הנהג פונקציונלית כראוי, עדכנית כראוי - עם USB וחיבורי סמארטפון, ואינטרנט, ופייסבוק, וטוויטר, וקוקר, וצוויקר, ולוקר ושטריקר (דומני כי מחמת גילי ואדישותי העמוקה לכל ההבלים הללו, טעיתי בכמה משמות הגאדג'טריה), וגם מסך ניווט נדיב ויעיל. ולצד כל אלה - רשימת "אקסטרות" שלא הייתה מביישת מכונית מפלח שוק גבוה בשתיים-שלוש דרגות: החל בשלל עזרי נהיגה ובטיחות וכלה במושבי עור ומערכת חניה אוטומטית.

מנועים: נהגתי בשניים שיגיעו ארצה כבר בשלב ראשון: 1.2 ליטר טורבו שמייצר 105 כוחות סוס, ו-1.4 מוגדש עם 140 סוסים. גם מן השלישי טעמתי, זה שלא יגיע: 1.8 טורבו ו-180 כוחות סוס. כולם בריות מוכרות מבית פולקסווגן.

ה-1.2 - אני פגשתי בו כשהוא מחובר לתיבת הילוכים ידנית - נועד לאנשי הארנק הלחוץ. הוא חסכוני. מאוד חסכוני. לפחות על-פי נתוני היצרן. כמעט 20 ק"מ לליטר. מטבע הדברים, הוא לא עוקר הרים, אבל גם לא יתסכל איש. ה-1.4 הוא מנוע מתוק. זריז, גמיש, נעים, מרשים. גם בו פגשתי עם גיר ידני, אך אני מנחש שגם עם תיבת DSG הוא יישאר כזה. וה-1.8 השרירי - הוא שרירי דיו כדי לחלץ מן האוקטביה את מיטבה הדינמי. לא מכונית מרוץ, אבל מכונית שיכולה לגרום לקורת רוח לא מבוטלת גם לחולה ההגה של המשפחה.

על כבישי צ'כיה המטולאים נדמה היה שמערכת המתלי האוקטביה היא על הצד הקשה יותר. על כבישי ישראל, הידועים בסלילתם המופתית, בוודאי תיטיב את דרכיה. אם לא בזכות מתליה, אז אולי מחמת חיבתה לציון.

אין מנוס מלומר כי האוקטביה החדשה היא מכונית פשוט מוצלחת. פשוט נבונה. פשוט נכונה. היא אולי לא (ואולי דווקא כן) המציאה את סגמנט "המכוניות השימושיות" - כלי התחבורה הנבון, הנכון וחסר היומרות, אבל היא ללא ספק המלכה הבלתי מעורערת של פלח המכוניות החיוני הזה.

וראוי לזכור עוד עובדה אחת: האוקטביה - ועמה עוד דגמי סקודה - חוללו ממש נס מוטורי: מותג שהיה נושא לבדיחות אכזריות ("איך מכפילים את שוויה הכספי של סקודה פיבוריט? ממלאים את מכל הדלק שלה"), הפך בזכותן למותג שהוא מושא להערכה עמוקה ולביקוש גואה. וכל זאת, ב-18 שנים קצרות. מרשים.

הכותב היה אורח חברת סקודה בצ'כיה

סקודה אוקטביה
 סקודה אוקטביה

חלק מהמתחרות

הונדה סיביק

ב-142 אלף שקל מציעה הונדה את הדור החדש של ההונדה סיביק. למנוע ה-1.8 ליטרים שלה אין טורבו, אבל הוא מייצר 142 כ"ס ומאיץ את המכונית מאפס ל-100 קמ"ש ב-10.2 שניות. למכונית יש תא נוסעים מרווח מאוד ושמירת הערך שלה יציבה כסלע.

אופל אסטרה 1.6 טורבו

ב-141 אלף שקל מציעה אופל את הגרסה החזקה של האופל אסטרה, עם מנוע 1.6 ליטרים טורבו, שמייצר 180 כ"ס בריאים. את הזינוק מאפס ל-100 קמ"ש היא עושה ב-9.2 שניות. כמו האוקטביה זו אחת המכוניות המרווחות בקבוצה.

פולקסווגן ג'טה 1.4

ב-146 אלף שקל מציעה פולקסווגן את אחותה-לפלטפורמה של האוקטביה, הג'טה החדשה. המרכב הוא 4 דלתות קלאסי, אך מרחב הפנים נדיב מאוד. במחיר הזה מקבלים את מנוע ה-1.4 ליטרים טורבו בגרסה החלשה יותר, של 122 כ"ס.