רמי לוי: "אין לי אגו; אני סומך רק על המשפחה"

רמי לוי מסביר למה הוא מעדיף להעסיק בני משפחה, למה הוא לא מפחד מביקורת, ולמה הוא לא נעלב מעיתונאים

רמי לוי יורד מאחד ממגדלי המשרדים, המשלבים פלדה וזכוכית, ונראה שמח לצאת משגרת הפגישות והלחץ של חודש החגים העמוס. הוא מסתכל על הריינג' רובר ועליי. "להחליף בגדים?", הוא שואל. "בטח!", אני עונה, מזהה שהוא מת להשתחרר מהחולצה המכופתרת לטובת טי-שירט נוחה.

כשהוא נינוח, ובאווירה לא רשמית, הוא מטפס למושב הנוסע הממוזג של הריינג'. "לאן נוסעים?", אני שואל. "לשער בנימין, בשטחים. זה בסדר?". בטח שבסדר - אין כמו הרפתקה טובה על ריינג' רובר טוב, כדי לפתוח את השבוע.

הסיפור של רמי לוי מוכר. ההתחלה של רשת החנויות שלו התרחשה ב-1976, כשיום אחד, אחרי ששוחרר מצה"ל, הוא ליווה את אמו לקניות בשוק מחנה יהודה. האם, שרצתה לחסוך, ביקשה לרכוש אצל אחד הסיטונאים ברחוב השקמה. אותו סיטונאי היה חסר סבלנות כלפי האישה שלא הגיעה לרכוש כמות גדולה, העליב אותה ואת בנה ולא הסכים למכור להם.

למרות העלבון, לוי זיהה הזדמנות. הוא השמיש מחסן ישן של סבו בשוק, רכש סחורה מסיטונאים ומכר אותה ללא רווח לקונים פרטיים. כך במשך כמה חודשים, עד שבנה לעצמו מוניטין כ"המקום" שאליו כדאי לגשת בשוק אם רוצים לקנות בזול. גם הסיטונאים שמחו שהוא שחרר אותם מה"נודניקים" שבאים לקנות קילו עגבניות ומתמקחים על המחיר.

תוך זמן קצר היקף המכירות גדל מספיק כדי שלוי ירכוש את הסחורה ישירות מהספקים. את המחירים ללקוחות הוא לא העלה, כשהוא עצמו מרוויח את פער התיווך של הסיטונאים. לא עברה שנה, והיה עליו להכפיל את שטח החנות, ובהמשך הוא גדל והתרחב לכל ירושלים, העיר שבה גדל, בה הוא גר ואף משמש כחבר מועצה.

אותו עיקרון בסיסי של מחירים נמוכים וחיסכון בפער התיווך נשמר גם היום - בהיקפים אשר גבוהים ממיליארד שקל בשנה.

סומך רק על המשפחה

בתחילת העלייה לכביש 443 לוי מבקש לנהוג בריינג'. 10 דקות מתחילת הנסיעה המשותפת שלנו עד לסיומה, 6 שעות מאוחר יותר, הוא לא מוכן לוותר על הישיבה מאחורי ההגה. לא לי ולא לאמנון ריבק, המלווה אותו כאיש אמונו כבר כ-3 עשורים.

רשת רמי לוי מונה 27 סניפים, שניים מהם בזכיינות. ברבים מהסניפים, הקרקע והמבנים גם הם בבעלות החברה. לוי ממשיך ועמל על פתיחת חנויות נוספות, בקרוב בקדימה, בנתיבות ובקריית שמונה. השאיפה? להגיע ל-50 סניפים תוך 3 שנים מהיום.

הוא מעסיק כ-5,000 עובדים, אבל המטה שלו - 3 הקומות העליונות של הפירמידה - קטן ומונה כמה מנהלים (חלקם בני משפחה), מה שמאפשר לקבל החלטות במהירות ונותן לרשת גמישות רבה.

"יש הרבה יתרונות בלעבוד עם המשפחה", הוא אומר. "עובדים איתי האחים והאחיות שלי, הבת שלי, אשתי. משפחה זה טוב בעסק. רק עליהם אפשר באמת לסמוך".

- כשאתה נוסע בכביש ואתה רואה את השם שלך מתנוסס בשלטים גדולים בכל הארץ, זה עושה משהו לאגו?

"לא. אני, ברוך השם אין לי אגו. אגו עושה רק רע ומפריע לקבל את ההחלטות הנכונות. אני מלמד גם את המנהלים שלי: כשאתם יוצאים מהבית - את האגו שימו בארון, תסגרו אותו חזק-חזק. אגו זה דבר שרק הורס, לא מתקן. מי שיש לו אגו, יש לו בעיה בחיים. אני ותרן, אין לי בעיה לקבל ביקורת או להודות בטעות.

"גם אם לפעמים אני עושה טעויות, אני מקבל את הביקורת באהבה ודרך זה מתקן. לפעמים יש דברים לא מדויקים שנכתבים עליי בעיתונות. אז אני מדבר עם אותו עיתונאי ומסביר לו את הטעות. אני לא כועס כי זה לא יעזור, בעיקר אחרי שהדברים כבר התפרסמו. להפך, התקשורת עוזרת לי ללמוד מטעויות. 'מכל מלמדיי השכלתי' זה חלק מהעניין".

- אם עכשיו אני אומר לך סע למקום שאתה הכי אוהב בישראל. לאן היית נוסע?

"לירושלים. לכל פינה בעיר יש את הרגע שלה. אני מאוד אוהב את שוק מחנה יהודה, שם הייתה ההתחלה שלי. בירושלים פגשתי את אשתי, במועדון של המפלגה (מפא"י), לשם כל הצעירים היו מגיעים לרקוד ולהיפגש. עדינה הייתה בת 16 וחצי, אני הייתי בן 21, ומאז אנחנו יחד. יש לנו 4 ילדים ו-3 נכדים, והיום עדינה היא הגזברית של הרשת ומעורבת מאוד בפעילות השוטפת".

הפעילות העסקית של רמי מתרחבת גם לתחומים אחרים. המוכר שבהם הוא הסלולר, בו הוא גאה: "חוללנו מהפך, הורדנו את המחירים לצרכן במאות אחוזים. ממאות שקלים לחודש הורדנו את החיובים לעשרות שקלים, והיום רבים על 10 שקלים בודדים".

*** הידיעה המלאה במגזין ManTalk של "גלובס"