הטענה שהשוק מפלה בני 40 פלוס בשל גילם סותרת את המציאות המוכיחה כי מובטלים בשנות השלושים והארבעים מתקשים למצוא עבודה מאותן הסיבות בדיוק. השוק מגייס בני 40 פלוס מידי יום ביומו, ורק מי שמכיר מספיק מובטלים בשנות ה 30 יודע שהם עולים בדיוק על אותם מוקשים אסטרטגיים, מעשה ידיהם, כמו מובטלים המבוגרים מהם בעשור:
1. לא ברור מה המקצוע שלהם
2. הם מגישים מועמדות לתפקידים לא רלוונטיים
3. הם לא מחפשים עבודה כראוי
המוקשים הללו חמקמקים, כשכל אחד מהם לחוד חוסם את המובטל עוד בשלב קורות-החיים, מונע ממנו להגיע למספיק ראיונות אם בכלל. הצרה היא שרבים נופלים על יותר ממוקש אחד, לעיתים על כל השלשה.
מוקש ראשון: מה אתה?
תנאי אסטרטגי ראשון במעלה - שהשוק יבין 'מה המקצוע שלך', אחרת אין סיכוי למצוא עבודה. נשמע אלמנטרי אבל רק לכאורה. רוב מחפשי העבודה (והיועצים) לא מבחינים בין שני אלמנטים שונים בתכלית: 'מה אתה' לעומת 'מה אתה עושה בעבודה'. ההבחנה הזו קריטית להבנת החסם הכי גדול, שהרי מועמד נלכד במסננת הגיוס לא בזכות 'מה שהוא עושה' אלא קודם כל בזכות 'מה שהוא' (ולא יעזור כמה יפה נוסחו קורות החיים שלו).
כפי שהבהרתי בטור 'זה לא הגיל, זו הקריירה' מועמד חייב "ליפול" לתוך משבצת מקצועית ברורה וחד משמעית (שגם ילד יכול לצטט), המוגדרת 1:1 במילים של השוק (חשב, מנתח מערכות, מנהל רכש, מנהל מוצר, סמנכ"ל שיווק), אחרת המגייס דילג כבר מזמן למועמד הבא. חשוב לדעת:
א. 'מה אתה' זו הגדרה שחייבת לנבוע מהקריירה בכללותה, לא מספיק להדביק אותה איפשהו בקורות חיים.
ב. היא קריטית משום שבשלב הסינון הראשוני (האכזרי מכולם) המגייס כלל לא קורא את תכני התפקידים, ובצדק, זה מיותר. לא חסרים לו מועמדים מצוינים עם מיתוג מקצועי ברור, חבל על הזמן לנסות לפענח עב"מ.
מוקש שני: מה אתה מחפש?
תנאי אסטרטגי שני - ניסיון מקצועי רלוונטי. אנשים מגישים מועמדות לתפקידים כה בלתי רלוונטיים שהמגייס בטוח שזו טעות. חייבים להבין שהשוק מתנהל אך ורק לפי מה שמעניין אותו, אדיש לחלוטין למה שמעניין אותנו. לכן מתעלם מאלה ש:
א. מתעקשים להתמודד על תפקיד שמעניין אותם לעשות ו/או על תפקיד שהם מאמינים שביכולתם לעשות טוב, למרות העדר הניסיון נדרש.
ב. מגישים מועמדות לתפקידים בכירים מידי, עיוורים לעובדה שלא מתקדמים במעבר בין חברות, לא מקצועית ולא ניהולית
ג. מגישים מועמדות לתפקידים זוטרים מידי יחסית לניסיונם המקצועי (תפקידים שינטשו בהזדמנות הראשונה)
ג. טועים בהבנת מהות התפקיד (למשל 'מנהל תפעול מכירות' שחושק בתפקיד 'מנהל תפעול, שני תפקידים החפים מכל קשר בניהם פרט למילה תפעול).
ד. מתמודדים על תפקידים בחברות או מגזרים שאין להם סיכוי לחדור אליהם (למשל לטפס להייטק, לטפס מהמגזר הציבורי לעסקי, מהקמעונאות לתקשורת וכו'), ובניגוד מוחלט לפירמידות המיצוב בשוק העבודה.
כשהתפקיד בלתי רלוונטי השוק יתעלם גם מבעלי מיתוג מושלם, זהות מקצועית ברורה כשמש וקורות חיים מדוגמים, לא משנה בני כמה הם. זו בדיוק הסיבה שאין הסבות מקצועיות מוצלחות כשכיר (למרות האגדות שמספרים לכם בתקשורת).
מוקש שלישי: איך אתה מחפש?
תנאי שלישי למציאת עבודה - הגשת מועמדות למשרה. מסתבר שמובטלים רבים הם "מובטלי סייבר" שיושבים כל היום על המחשב, מפיצים עצמם לדעת, רק שקורות-החיים שלהם לא מגיעים לשום מקום. הם הולכים שולל אחרי 'ישרא-ג'ובס' למיניהם, סייבר-סופרמרקטים שלא מוכרים משרות, רק מנויים! (שלא לדבר על נוכלים בתחפושת של 'ג'וב-הנטרים' שמבטיחים לשדך אתכם למעסיקים בתמורה לאלפי שקלים). לא כדאי לבנות על האינטרנט, כולל לא על הלינקדאין, המשרות לא באמת שם. רובן ככולן מסתתרות בנטוורקינג הפיזי, זה שמחוץ לרשת, בוודאי אם אתם מחפשים תפקידי ניהול.
הסכנה הכי גדולה עם המוקשים החמקמקים הללו היא האשליה של חיפוש עבודה. אנשים יורקים דם חודשים ארוכים ויותר, משדרגים קורות-חיים, מפיצים מאות מסמכים בגרסאות שונות ומשונות, בטוחים שהם עושים הכל, וכלום לא קורה. אותה התוצאה כאילו ישבו על בירה בחוף הים. פלא שהם מאמינים למיתוס הגיל? שוק העבודה תחרותי, אכזרי וקשה גם ככה, במיוחד בתפקידי ניהול, לא צריך להעמיס חסמים נוספים. רק אל תתייאשו, פרקו את המוקשים הללו ותמצאו עבודה. בהצלחה!
הכותבת היא מומחית לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
