מה יעלה בגורלו של מיזם המכוניות המשותפות בישראל?

החודש הכנסנו למדד את נתוני "car to go", חברת המכוניות המשותפות הפועלת בישראל. מודל השכרת מכונית לפי שעה כבר מצליח בברלין, לונדון ופריז, ותעשיית ה"car sharing" העולמית צומחת בשיעור 45% בשנה. מחקרים ובדיקות מוכיחים כי כל מכונית משותפת "מורידה מהכביש" בין 8 ל-12 מכוניות פרטיות.

ערב הבחירות בשבוע שעבר פרסמה גם עיריית תל אביב מכרז לשירות מכוניות משותפות שבכוונתה להפעיל בעצמה, אלא שהיכולת להגשים אותו מסובכת. אפילו Car to go הישראלית מתקשה להפוך לעסק רווחי.

כשיירשם כישלונה של השיתופית של תל אביב, יהיו לכך הסברים משכנעים. יגידו שהעיר קטנה מדי (מה הם 50 הקמ"ר שלנו לעומת 891 של ברלין); ואם כבר מכונית, אפשר לקבל מונית במחיר דומה (50-60 שקל לשעה לפי המכרז), ובלי מגבלת ההחזרה של המכונית למקום מסוים. את הכישלון יסבירו בעלויות הגבוהות, יביאו כדוגמה את פריז, שם קיבל המפעיל 70 מיליון אירו בתור התחלה והבטחה לכיסוי הפסדים במשך 12 שנים.

אבל אפשר גם אחרת. המיזם יצליח אם יגרמו לבעלי מכוניות להשתמש בו בלי שיוותרו על מכוניתם. בשלב ראשון, צריך לדחוף להשארת המכונית הפרטית בחניה ליד הבית או בחניון בכניסה לעיר ולנוע בתוך העיר במכונית השיתופית. את זה יכול רון חולדאי לעשות בכלי השכנוע המצוין שכבר יש בידו: שליטתו במקומות החניה בתל אביב. אם יוקצו הרבה מקומות חניה למכונית השיתופית, ובמקומות הנכונים, התמריץ להשתמש בה יהיה אדיר.

באמצעות משאב החניה להגביר את ההיתכנות הכלכלית של הפרויקט בלי סבסוד ובלי תשתיות מורכבות - בהחלטה שדרוש בשבילה רק אומץ. עכשיו נראה אם לחולדאי (קדנציה רביעית, זה הזמן לעשות מעשה) אמנם ניחן באומץ רב כזה.

 מדד תחבורה